הבנה דיונית בנוגע לחוות דעתו של המומחה שהתמנה מטעם בית המשפט

בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 6.1.21 נקבע, כי יש להשלים הליכים מקדמיים ולהודיע בתוך 60 יום "עמדתם בכתב בעיניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט שיתן חוות דעת מקצועית בשאלות שבמחלוקת, וכן יודיעו זהות המומחה המתאים לדעתם בנסיבות העניין והשאלות שעליו לבחון, במקרה דנן, לאור הטענות בתביעה ובתביעה שכנגד". המשיבה הודיעה ביום 13.7.21 כי בכוונתה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה.

על מנת שערכאת ערעור תדע אם ההחלטה מתקבלת על הדעת, עליה להיות מנומקת ולו באופן תמציתי באופן שיאפשר לערכאת ערעור להבין מדוע הערכאה הדיונית קיבלה דוקא החלטה זו ולא אחרת.

ג) באשר למינוי מומחה: החלטת בית המשפט למנות מומחה מטעמו היא החלטה דיונית מובהקת, שמצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית באשר לאופן ניהול ההליך.

...

בנסיבות, משמדובר בהחלטה שאין בה התייחסות לגופן של טענות הצדדים אני סבורה, כי יש ליתן רשות ערעור ולקבל הערעור, כך שההחלטה תבוטל ובית משפט ייתן החלטה חדשה מנומקת בבקשה.

לסיכום: א) ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל כאמור בנוגע להחלטה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

נדחית בקשת רשות הערעור בנוגע למינוי המומחה.

מר לנדאו העיד, כי היות שהבין מעדותו של המהנדס מרזוק בבית המשפט, כי לא בחן את אפשרות קיומו של כשל בצנרת ה- 4 צול, אזי הוא ראה בכך כחלק מן התפקיד שהוטל עליו לבחון עניין זה (ראו עמ' 57 לפרוט' ש' 11 - 15).

בעיניין חוות דעת מומחה מטעמו של בית המשפט נפסק בע"א 5509/09 עבדאל קאדר נ' עיזבון המנוח מסארוה (פורסם במאגרים משפטיים 23.2.2014), כך: "מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא פראקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק בית המשפט לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפיתרון יעיל וצודק של הסיכסוך (ראו: אורי גורן ועופר דרורי 'עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים' המשפט יב 167, 182-180, 191 (2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 468 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן: גורן); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי, [פורסם בנבו] פסקה י"ב (9.4.2006); ע"א 2099/08 עריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 22 (28.10.2010) (להלן: עניין תשלו"ז)). חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים (ראו: ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948 (2002); ע"א 8950/07 עריית נצרת נ' כרדוש, [פורסם בנבו] פסקה 8 (24.11.2010); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה כרך ב' 947 (מהדורה חמש עשרה, 2007)). ואולם, לא אחת נפסק כי 'משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת' (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, [פורסם בנבו] פסקה 4 (23.4.1990) (להלן: עניין רבי); וראו גם: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 570-568 (1998); ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מיתחם 5, [פורסם בנבו] פסקה 22 (23.7.2006); עניין תשלו"ז, פסקה 22; גורן, בעמ' 468)." במקרה דנן, נוכח קיומם של סדק/כשלים בצנרת ה- 4 צול, והעובדה שהמהנדס מרזוק לא בחן עניין זה לאחר שהגיע למסקנה בדבר קיומם של כשלים במערכות הנקוז והאיטום בדירת מיימן, אזי ניפתח הפתח להתערבות מסויימת במסקנותיו של המומחה.

...

התביעה כנגד נתבעים 3 ו- 4 נדחית, ללא צו להוצאות.

בנוסף, התביעה שכנגד נדחית במלואה.

כאמור, הוצאות הליך זה נלקחו בחשבון בפסיקת שכר הטרחה שישלמו הנתבעים 1 ו- 2 לתובעת.

לפניי בקשת התובעת לפסילת חוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") ומינוי מומחה אחר תחתיו (להלן: "הבקשה").

ראו לעניין זה דברי כב' השופט עופר גרוסקופף ברע"א 6585/19 ‏ נ.ש.ד.ד 2000 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חוף הכרמל, פסקה 8 (פורסם, 25.11.2019): "יודגש המובן מאליו: קיומה של חוות דעת מומחה מטעם בית משפט בתיק אינה כובלת את בית המשפט, ואינה מאפשרת לשופט להתפרק מעול ההכרעה. בבואו לתת את הכרעתו רשאי בית המשפט לאמץ חוות דעת מומחה מטעמו או בהנתן סיבה המצדיקה זאת – לדחות אותה או חלקים בה (רע"א 2380/12 ט. ר. הנדסה אזרחית נ' החברה הכלכלית לאשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 8 (1.5.2012); גורן, בעמ' 435). טענות המבקשת כי המומחה ביסס את חוות דעתו על קביעות שאינן בתחום מומחיותו תישקל לפיכך על ידי הערכאה הדיונית בבוא העת, והיא תחליט בעיניין כחוכמתה. אין כל מקום לפסילת חוות הדעת כבר בשלב זה, בודאי שלא על ידי ערכאת העירעור." דברים אלה רלוואנטיים הן ביחס לטענת התובעת בכל הנוגע לקביעות המומחה שאינן בתחום מומחיותו, כשלא ברור מהבקשה מהן וכן בנוגע לטענה כי המומחה חרג מקביעת הקף הנזק.

...

הנה כי כן, לאור כל המנומק לעיל הגעתי למסקנה כי הבקשה אינה מגלה עילת פסילה ביחס לחוות דעת המומחה, ודאי שלא עילת פסילה "קלאסית". על כן, אף לא מצאתי אחיזה לטענה בדבר העדר אמון במומחה, בפרט בשלב בו הוגשה הבקשה ולאור הנסיבות המתוארות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות שלושת הצדדים אשר הגישו תגובות לבקשה בסך 500 ₪ לכל צד, זאת תוך 30 ימים מהיום וללא קשר לתוצאות ההליך.

הצדדים השכילו להגיע להסכמה דיונית שקבלה ביום 21.12.20 תוקף של החלטה ולפיה לאחר הגשתה של חוות דעת נגדית מצד הנתבעים, ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיתן דעתו לערך הקרקע דנן בשנות החיוב הרלבנטיות, כולל שנת 2021, בהתייחס לשימושים השונים.

הסכמה נוספת שגיבשו הצדדים וזאת ביום 19.7.22 נוגעת לייתור חקירת המומחה האושנר ע"י אימוץ נתוני חקירתו מיום 6.7.22 של בתיק אחר בו מונה ונתן חוות דעת בהקשר דומה בבית משפט זה : ת.א 68755-07-19 רמ"י נ' פדלון .

ב"כ הנתבעים מנגד מקדים ומדגיש למעשה כי התובעת מיתנהלת באופן שאינו מגלה הבנה למצוקת הנתבעים ודומיהם.

בגין התקופה שראשיתה ביום 1.3.23 וסיומה ביום הפסקת כל השימושים החורגים הנ"ל ע"י ביצוע מלא של צוי המניעה, הפינוי וההריסה הניתנים בפסק דין זה (קרי - פינוי מלא של החול בשטח האחסנה הפתוח והריסת כל המבנים שניבנו ללא היתר): חיוב זה יועמד על 6% מערכי הקרקע שנקבעו בחוות דעתו של האושנר לשנת 2022 (כוללל רווח יזמי) בצרוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד השמוש ועד לתשלום בפועל.

...

התובעת טוענת בסופו של דבר לשימוש בשטח של 58 מ"ר מיום 7.2.12 ועד היום.

ניתן בזאת צו עשה כמבוקש בסעיף 57.3 לכתב התביעה – מורה אני לנתבעים להרוס ולפנות את כל המבנים שנבנו בנחלה 26 ללא היתר וללא אישור התובעת, כמפורט להלן.

בסופו של דבר הנתבעים שקלו את היתרונות והחסרונות של קיומה של מסגרת חוקית זו ובחרו את בחירתם, בין השאר, ומן הסתם, בשל שיקולי כדאיות כלכלית, אלא שאין מקום לעודד מציאות בה האזרח מכפיף את יישום שלטון החוק לבחירותיו ולהעדפותיו האישיות תוך הנצחת מחדלו.

סיועו של ב"כ הנתבעים בפישוט המחלוקות בסופו של דבר, בהחלט עניינית וראויה לציון היתה, אולם העיתוי המאוחר יחסית אילץ את התובעת בכל זאת לטרוח לברור עיקרו של ההליך.

הפניקס מציינת כי במספר מועדים עמדה על רצונה להגיש חוות-דעת רפואית, והודיעה שזו תוגש או שמרה על זכותה לעשות כן. כן טוענת הפניקס כי בבקשתה למחוק חלקים מכתב ההגנה של כלל, טענה שככל שבקשתה לא תיתקבל לגבי טענת כלל לגבי מועד קרות מקרה הביטוח, אזי יהא עליה להביא ראיות בנושא.

בית המשפט רשאי להורות על תיקון כתב טענות, "לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" (תקנה 46(א) לתקנות הנזכרות).

מובן שהפניקס חופשיה לגמרי שלא לקבל את המלצת בית המשפט, ונתונה לה הזכות המלאה לסרב לה. אולם בשל המתנה זו, חלף זמן נוסף בן מספר חודשים.

הגשת חוות-דעת רפואית מטעם הפניקס בשלב זה עשויה להביא את יתר הצדדים לשאת בהוצאות בהגשת חוות-דעת נגדיות, ויתכן שהדבר גם יביא למינוי מומחה מטעם בית המשפט, וזאת בלחץ זמנים – וכל זאת כשלא הובהרה על-ידי הפניקס התועלת בכך נוכח האמור לעיל.

...

אציין שלא מצאתי שהוצגה הצדקה מספקת להיעתר להגשת התגובה לתשובה.

מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

לשון אחר, בשל היעדר התייחסות מצד הפניקס לנושא זה, הפניקס לא שכנעה כי התיקון נדרש לשם "הליך שיפוטי ראוי והוגן", ובצדקת "המטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" (תקנה 46(א) לתקנות) לבסוף, חוות-הדעת שמעוניינת הפניקס להגיש אינה חוות דעת "נגדית", שכן ראשית, התובע לא צירף חוות-דעת מטעמו; ושנית וככל שהפניקס רואה את הערכת המוסד לביטוח לאומי כמעין חוות-דעת מטעם התובע, להבנתי הפניקס אינה מתכוונת לחלוק על האמור בהערכה זו אלא דווקא לתמוך בה. מכל טעמים אלו, הבקשה נדחית.