הביטוח מבטל את הכיסוי בגין גניבת הרכב בשל רשלנות שמירת מפתחות

העידר כסוי בפריצה ו/או גניבה אין להשאיר מפתח הרכב ברכב כשהרכב אינו מאויש וכן אין להשאיר רישום של הקוד של אמצעי המיגון של הרכב בצורה כלשהיא ברכב! השארת מפתחות הרכב ו/או השארת הקוד הסודי כאמור, שוללת את הכסוי הבטוחי במקרה של גניבה ו/או פריצה.

בעדות במישטרה השמיט מר רוטמן את אשר אמר לשוטר שהרכב היה מונע בעת שניכנס לקיוסק, אך ניתן להבין זאת מכל שמר רוטמן אמר שהמפתחות היו בסוויטש.

הפקרת מפתחות הרכב בתוך הרכב המונע יש בה משום רשלנות גבוהה וסטייה ניכרת מרמת הזהירות הראויה.

הפקרת מפתחות הרכב מהוה ברכב המונע מהוה החמרה ממשית בסיכון באופן שאם חברתנו הייתה יודעת על ההחמרה הזו, היא הייתה פועלת לביטול הפוליסה ו/או הכסוי לגבי גניבת הרכב.

משדחתה הנתבעת 1 את דרישת הנתבעת 1 לתשלום תגמולי הביטוח בגין גניבת הרכב, הגישה התובעת את תביעתה מכוח השעבוד שהוטל לטובתה בפוליסת הביטוח על תגמולי הביטוח.

...

התובעת הגישה את התביעה על הסך 105,000 בתוספת הפרשי הצמדה ורבית ממועד האירוע ועד ליום התשלום בפועל, וכן רבית מיוחדת על פי חוק חוזה הביטוח, לפי הפירוט כדלקמן: על הנתבעת 1 לשלם לתובעת את מלוא ערך הרכב ביום האירוע על פי מחירון יצחק לוי בסך 55,000 ₪; על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בהסכם ההלוואה בסך 51,000 ש"ח בתוספת רבית, הצמדה, רבית פיגורים, עמלות, אגרות וכיוצ', ובניכוי הסכומים ששולמו עד למועד הגשת התביעה; פיצויים בגין הפרת הסכם הביטוח ע"י הנתבעת 1 הפסדים והוצאות עקב אי תשלום דמי ביטוח במועד – 25,000 ₪; פיצויים, נזקים והוצאות עקב הפרת חוזה על ידי הנתבעת 2 – 25,000 ₪; טענות הנתבעת 1: הנתבעת 1 טענה שיש לדחות את התביעה מהסיבות כדלקמן: הנתבעת 2 התחייבה שלא להשאיר את מפתחות הרכב ברכב, שכן השארת המפתחות תגרום לאי כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה; התובעת לא פנתה אל הנתבעת 1 בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח; התובע לא מיצתה את ההליכים נגד הנתבעת 2, שכן על פי חוזה ההלוואה גניבת הרכב תביא לפרעון מוקדם של ההלוואה; בהודעה למשטרה הודיע מר רוטמן כי בעת שיצא מהרכב, הרכב היה מונע; זכותה של התובעת לגבות כספים מהנתבעת כפופים לסעיף 19 לפוליסה ולמילוי חובות המבוטחים על פי הפוליסה; הנזקים מוגזמים ומופרזים, ויש צורך להביא חוות דעת לשווי הרכב נכון ליום הגניבה.

לסיכום התביעה נגד הנתבעת 1: לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 1.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הין הינה כדלקמן: אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעת 1.

התובעת תשלם לנתבעת 1 כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

לאור דחיית תביעתו לתגמולי הביטוח בגין גניבת הרכב, הגיש התובע את התובענה שלפני שכללה טענות כנגד חברת הביטוח, חברת פוינטר וחברת קל אוטו.

בנוסף, טוען התובע כי קל אוטו נשאה בתשלומי מנוי מערכת האיכון, ומעולם לא הודיעה לו כי עליו לשאת בתשלומים אלו, ומעולם לא הודיעה לו כי בכוונתה הפסיקה את התשלום על דעת עצמה ולא יידעה אותו בדבר, וכי לו הייתה מעדכנת אותו, היה ממשיך לשלם עבור המנוי בעצמו שכן גובה התשלום החודשי עבור מנוי פוינטר זניח יחסית לעלויות האחרות הכלולות בעיסקה מכדי שינסה לחמוק מתשלומו, ולכן אין ממש בטענות קל אוטו, ועליה לפצותו עקב רשלנותה.

טענות המבטחת – הנתבעת 1: המבטחת מכחישה את טענות התובע, וטוענת שהתובע לא עמד בתנאי פוליסת הביטוח הדורשים אי שמירת הקוד הסודי ברכב כשאינו מאויש, ומערכת איכון פועלת בעת הגניבה, וכי טענות התובע כלפי חברת פוינטר וכלפי קל אוטו אף מחזקות עניין זה, ולפיכך, אינו זכאי לתגמולי הביטוח.

ראשית תגמולי הביטוח מכסים את שווי הרכב ביום קרות הארוע הבטוחי ולא במועד רכישתו, שנית יש לקזז את ההשתפות העצמית המוסכמת בפוליסה ולבסוף, אין לחייב את המבטחת לשלם בגין אובדן הכנסה שכן רכיב זה לא מכוסה בפוליסה.

לחלופין, משיב התובע, שככל שיתברר שמערכת האיכון לא הייתה פעילה בעת הגניבה, אלא נותקה בהוראת קל אוטו, הרי שעדיין קמה לקל אוטו אחריות לנזקיו מתוקף הסכם ההיתקשרות ביניהם הכולל את מערכת פוינטר, מכיוון שהיא זאת שתווכה בין התובע לבין המבטחת, והיא זאת שהעבירה ישירות למבטחת את קיומה של מערכת פוינטר ברכב לצורך אישור קיומם של תנאי המיגון, והיא זאת שביטלה על דעת עצמה את המנוי לשירותי האיכון, וכן לא עידכנה את חברת פוינטר על העברת הבעלות על הרכב, וגם לא את התובע על ביטולו.

חרף עובדה זו, הרי שמהפן המשפטי צודק התובע שתנאי הפוליסה אינם מונעים את השארת הקוד ברכב לבדו, אלא שעל פי הפוליסה "מפתחות הרכב אינם נמצאים ברכב בכל עת שהרכב אינו מאוייש וקוד הרכב אינו מוצמד למפתחות בכל מקום שהוא, ולא הושאר ברכב". בעיניינו העובד של התובע הכחיש כי השאיר את המפתחות ברכב, וגם הכחיש כי קוד הרכב מוצמד למפתחות, ועל כן לא די בכך שהקוד הושאר ברכב כדי לפגוע באמצעי המיגון כפי שטענה חברת הביטוח, שכן התנאי של השארת המפתחות עם הקוד לא היתקיים.

סיכומו של דבר: חברת הביטוח תשלם פיצוי בגין הרכב שנגנב כמפורט בפסק הדין וחברת קל אוטו תשלם פיצוי בגין עוגמת הנפש.

...

על כן אני קובעת כי קל אוטו תפצה את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסכום של 15,000 ₪ בהתאם לסכום התביעה ברכיב זה. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.5.19 ועד התשלום בפועל.

סיכומו של דבר: חברת הביטוח תשלם פיצוי בגין הרכב שנגנב כמפורט בפסק הדין וחברת קל אוטו תשלם פיצוי בגין עוגמת הנפש.

התביעות לפיצוי בגין תא הקירור ואובדן ההשתכרות נדחות.

הנתבעת טוענת מנגד כי הכסוי הבטוחי אינו חל בנסיבות העניין שכן התובע נהג ברשלנות רבתי עת הנחה את נהגו, להותיר את מפתחות רכבו בתוך הרכב.

טענת המומחה מטעם התובע לפיה הגנב ביטל את מערכת האיתור ברכב עובר לגניבה, השאירו בחניה וחזר לקחת אותו לאחר שעות רבות, אינה סבירה.

.על המבוטח להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההצתה של הרכב בכל עת שברכב לא מצוי אדם בוגר וכן על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירם.

אם לא די בכך, גם נימוקו של התובע לפיו שועה העיד את מה שהעיד משחשש שמא ייתבע על-ידי התובע או על-ידי חברת הביטוח בשל רשלנות על רקע גניבת הרכב ולכן ביקש להסיר את האחריות מעצמו באמצעות הטלתה על התובע [סעיף 25 בסיכומי התובע], אף הוא אינו חסר יסוד.

מלבד הסיכון הבטוחי שעולה ברמתו והחשש הממשי שמא יתממש ארוע פריצה או גניבה בשל אי-נעילת הרכב והותרת המפתחות בתוכו בשעה שאדם בוגר לא נמצא בו, אלא שגם טמון בכך סיכון בטיחותי שמא עלול להעשות שימוש מזיק ברכב על-ידי גורם זר שאינו מורשה להכנס אליו ולהשתמש בו, או חלילה, ילד עלול להכנס אליו ולהינעל בתוכו, ואידך זיל גמור.

הסעדים הכספיים לאור המסקנה דלעיל, על הנתבעת לממש את הכסוי הבטוחי הרלבנטי שהיה קיים במועד גניבת הרכב.

...

סיכום על-יסוד האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 118,854 ₪ בצירוף מע"מ, ולסכום הכולל יצורפו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התובענה ועד מועד מתן פסק הדין.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש.

הרכב שימש בפועל את עובד העסק בשם עידו, חנה ליד ביתו ומפתחותיו היו ברשותו.

בדומה, בשל רשלנותה של הנתבעת לא עלה בידיה לאתר את הרכב לאחר גניבתו, על אף שהנתונים אודות מיקומו בזמן אמת היו ברשותה לאורך כל הדרך.

תיקרת האחריות אכן, הטענה בדבר תיקרת האחריות בהסכם שבין הצדדים הועלתה לראשונה רק במעמד הדיון ולא נטענה בכתב ההגנה; עם זאת, ובשים לב לגמישות הנתונה לבית המשפט לתביעות קטנות בכל הקשור לסדרי הדין ולראיות, ולאור העובדה כי מדובר בטענה מהותית ורלוונטית, לא אדחה את הטענה מסיבה זו. הנתבעת מבקשת להסתמך על סעיף 24.3.4 להסכם בין הצדדים, לפיו - "מוסכם במפורש, כי האחריות החוזית ו/או הנזיקית של החברה לכל נזק, הפסד או הוצאה שייגרמו ללקוח, לרכב, לנוסע או למשתמש אחר ברכב, למנוי או למצד שלישי כלשהוא, בין במישרין ובין בעקיפין, כתוצאה ממעשה או מחדל של איתוראן, מנהליה, עובדיה או כל אדם או גוף אחר הפועל בשמה או מטעמה, לרבות הפרת התחייבות או חובה כלשהיא של החברה ו/או רשלנות מצידה ו/או ביצוע עוולה נזיקית על ידה [...], תוגבל לסכום דמי המנוי החודשיים ששולמו לחברה בפועל ע"י הלקוח בגין הרכב נשוא התביעה בחודש שקדם להתרחשות המקרה בגינו הגיש הלקוח לאיתוראן דרישה או תביעה לתשלום בגין הנזק האמור כשהוא מוכפל ב - 100 (להלן: "תיקרת האחריות") ותקרת האחריות תכסה כל מספר של תביעה וכל מספר של עילת תביעה המתייחסות לארוע מסויים ו/או כל הנובע ממנו ו/או קשור אליו.

וכך קבע בית הדין ביום 26.1.04: "119. לדעתנו, אכן יש הצדקה להגבלת אחריותה של המבקשת. כפי שנטען, המבקשת איננה חברת ביטוח ואיננה חברת שמירה, אלא חברה המספקת שירותי איכון לרכב. כפי שנאמר לעיל שירות האיכון תלוי בגורמים חצוניים רבים, ולכן נקבע כ"חיוב הישתדלות" בלבד.

אכן, כפי שטען המשיב, וכפי שטען גם בעיניין סלקום, קביעת תיקרת אחריות ראויה היא במידה מסויימת קביעה שרירותית, שכן "אין לגביה מדד או קריטריונים אובייקטיביים מובהקים על פיהם ניתן להכריע מהו הסכום המתאים". המבקשת טענה בסיכומיה כי מאחר והלקוח מבוטח, הרי שלא נגרם לו כל נזק עקב גניבת הרכב, שכן הוא מפוצה בשיעור מלא על ידי חברת הביטוח.

גם אם נניח, כי כל לקוחותיה של המבקשת מבוטחים בביטוח מקיף, ברור, והדבר הוא בגדר ידיעה שיפוטית, כי ללקוח שרכבו נגנב נגרם נזק גם אם הוא קיבל פיצוי על ידי חברת הביטוח: אובדן הפרמיה השנתית, אובדן הנחת העידר תביעות, ואף אובדן מכשיר האיתור עצמו, שעלותו אינה מבוטלת ואשר ככלל איננו מבוטח.

...

על כן, נראה לנו כי מכפלתם של 100 יכולה להוות תקרת אחריות ראויה שלא יהיה בה כדי לקפח את הלקוח" (עמ' 42, סעיפים 115 - 121).

אשר לטענת התובעים, כי לא קיבלו העתק כתוב של ההסכם ולא הוסבר להם תוכנו, אין בידי לקבל טענה זו. התובעים קיבלו את אישור ההצטרפות ואת תעודת האחריות שצורפו לכתב התביעה, המפנים שניהם אל התנאים הכלליים שבאתר האינטרנט של הנתבעת.

אמנם מקובלת עליי טענת התובעים, כי בתור בעלי העסק, היתה להם ידיעה בדבר הציוד והחומרים שעשויים היו להיות ברכב; עם זאת, מדובר בידיעה כללית בלבד, ובכל הקשור לנתונים המדוייקים, היה מקום להביא את העד הרלוונטי שברשותו נתונים אלו, קרי, העובד עצמו.

משהותיר הנתבע את המפתחות במתג ההנעה ולא נעל את הרכב או הפעיל אמצעי מיגון, פנה לעבר משרדי הלקוח בעת שגבו מופנה לרכב, ובהמשך ניכנס לתוך המבנה בו מצויים משרדי הלקוח, הסיט את מבטו מהרכב בכדי לקבל שיק מהלקוח, פעל ברשלנות רבתית.

הנתבעת היתקשרה בהסכם מול התובעת והיא זו שאיפשרה לנתבע שימוש ברכב, על כן הנתבעים חבים ביחד ולחוד, כלפי התובעת בגין הנזק שניגרם לה. עקרי טענות הנתבעת: הנתבעת אינה חבה בתשלום לתובעת, שכן על פי סעיף 3 של חוזה השכירות העיסקי, השכירות כוללת כסוי בטוחי מלא, לרבות בגין גניבה, כשעל הנתבעת מוטל לשאת אך בהישתתפות עצמית.

דיון והכרעה : אין חולק כי חוזה ההשכרה העיסקי (נספח ג'),חל על השכרת הרכב שבגין גניבתו הוגשה התביעה דנן.

כלומר, בהיעדר פוליסת ביטוח, ביקשו הצדדים כי ביחסים שבין התובעת בכובעה כמעין מבטחת לבין הנתבעת כשוכרת הרכב, יחולו ההוראות המקובלות בפוליסות ביטוח, לפיהן תנאי לכסוי ארוע גניבה הוא שהרכב יינעל ומפתחותיו יוצאו מהרכב במצב בו הרכב אינו מאויש.

ב- ע"א (ת"א) 156/96 אשר חנן נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ, קבע בית המשפט המחוזי את הכלל החל בהתייחס לסייג בנוגע לכסוי ארוע גניבה, כדלקמן: "המסקנה שנקבעה באותם מקרים נשענה על העובדה שהמבוטח לא עמד בסמוך לרכב ואיבד את קשר העין, ואיתו את האפשרות התיאורטית לפחות לשלוט בנעשה ברכב. לעומת זאת, בכל מצב אחר בו יעמוד המבוטח בסמוך לרכב, תוך שמירת קשר עין עם הרכב ותוך אפשרות, תיאורטית לפחות, לשלוט בנעשה ברכב, יחשב הרכב כ"מאויש". בית המשפט המחוזי אימץ את דבריו של כבוד השופט שילה ב- ת.א. 6543/93 עבדללה עראף סלאמה נ' הפניקס הישראלי בע"מ, כדלקמן: "איוש המכונית אין משמעותו דוקא שאדם יימצא בתוך המכונית או בכל עת שמערכת הביטכונית אינם מופעלת; די בכך שהמאייש יהיה נוכח בסמוך למכונית באופן המבהיר כי מצויה היא תחת פקוחו". במקרה דנן, הנתבע הותיר אורות מהבהבים וניכנס למשרד הלקוח המצויים בקירבת מקום.

מהאמור לעיל עולה חוזה ההשכרה הסטנדרטי לא בוטל, אלא חוזה ההשכרה העיסקי הוא בגדר תוספת לחוזה ההשכרה הסטנדרטי.

...

לאור נסיבות אירוע הגניבה כפי שפורטו בהרחבה לעיל, ניתן להגיע למסקנה כי הנתבע התרשל וסטה סטייה ניכרת מרמת הזהירות הראויה.

עם זאת, אני סבורה כי הנתבעת התרשלה גם היא, משלא נתנה לנתבע הנחיות מתאימות ולא פיקחה על עבודתו כנדרש.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את מחירו של הרכב בסך של 65,450 ₪, בניכוי סך של 1748.85 ₪ שהתובעת גבתה בגין השתתפות עצמית, ולא קיזזה מסכום התביעה.