הבטחת הכנסה רכב רשום על נהג חסר רישיון נהיגה ורכב נוסף רשום על שם המבקשת

המחוקק קבע כי בעלים של רכב הוא הרשום ברישיון הרכב ואין כל קשר בין היותו של פלוני בעל רכב לבין היותו בעל רישיון נהיגה.

כאשר בוחנים את שאלת הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה, יש לבחון את כלל מקורות ההכנסה של המבקש תוך היתחשבות בסכומים שמקורם בנכסים שונים לצורך קביעת שיעור ההכנסה של התובע.

בנוסף, התובע לא הראה כל צורך אשר היה לחמו ברכב שכן לחמותו אין רישיון נהיגה ולחמו מעולם לא היה רכב בבעלותו.

עוד העיד כי העברת הביטוח בוצעה בחודש 11/13 על מנת שלא לשאת בעלויות נוספות ושעה שממילא הביטוח כסה כל נהג הנוהג ברכב אשר גילו מעל גיל 40 שנים(עמוד 5 לפר' שורה 7).דברים זהים נשמעו מפי חמו של התובע אשר העיד כי התשלום בגין הרכב (סך של 2,000ש"ח), בוצע בחודש מרץ בעוד העברת הבעלות ברכב לשמו בוצעה בחודש מאי 2013.

עוד הבהיר כי הבעלות בוצעה כחודשיים לאחר מכן מאחר ולדבריו היה חסר לו כסף (עמוד 9 לפר' שורות 13-21).

טרם סיום נציין כי לא נעלמה מעניינו טענת הנתבע בעיניין ההטבה אשר נתנה לחמותו של התובע בגין הרכב הרשום על שמה, ומשאינה אוחזת ברישיון נהיגה אולם, אין בעובדה זו כדי להטיות את הכף לחובת התובע שעה שהנתבע נידרש לסתור את רשומי משרד הרשוי ולהוכיח כי עסקינן בהעברת בעלות הנעדרת כוונת אמת לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה, עובדה אשר כפי שפורט לעיל לא הוכחה על ידי הנתבע ומחמת הספק אין בכך כדי להוביל לדחיית התביעה.

...

לא מצאנו כי יש בתאריך הנזכר על גבי זיכרון הדברים בעוד הרישום במשרד הרישוי נעשה קודם לכן , כדי ללמד על העברה פיקטיבית וקיימת אפשרות סבירה כי אכן עקב טעות נרשם תאריך שגוי על גבי זיכרון הדברים.

אנו סבורים כי גם אם קיים ספק בעניין העברת הבעלות לאור מועד החתימה על זיכרון הדברים, לא ניתן לקבוע כי מדובר בהעברה פיקטיבית ומשמדובר בספק על פי הפסיקה כאשר עסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, פועל הוא לטובת התובע( ראו- (דיון (ארצי) מט/05-120 המוסד לביטוח לאומי - קרולה טישלר, כא (1) 022 (1989); עב"ל (ארצי) 141/97 המוסד לביטוח לאומי - פורת,(ניתן ביום 8.2.00); עב"ל (ארצי) 317/97 אחוואל - המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 5.4.2000); עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי - מכלוביץ', פד"ע לח 461 (2003)).

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

התובע יליד 1947, גרוש וחסר בית, הגיש בחודש מרץ 2012 תביעה לגימלת הבטחת הכנסה כיחיד, שבעקבותיה שילם לו הנתבע גמלת הבטחת הכנסה מלאה ליחיד, ממועד הגשת התביעה ועד לחודש מרץ 2014.

] תעודת ביטוח החובה ברכב היא על שם התובע[footnoteRef:4].

[5: בהקשר זה סיפרה גב' ביטון בעדותה, עמ' 10 לפרוטוקול שורה 32 עד עמ' 11 שורה 2 כדלקמן: "ש. פיזית מי הולך ושם דלק באוטו? ת. הוא, ארמונד. ש. מי עושה טיפולים לרכב? ת. גם הוא עוזר לי, ולפעמים הבן שלי. פעם הבן שלי ופעם הוא".] מחקירה שביצע הנתבע בימים 11 ו- 12 לחודש פברואר 2014, עולה כי בכל אחד מהמועדים האלה חנה הרכב בפתח ביתה של גב' ביטון, התובע נהג ברכב לצורך סידורים; ובתום הסידורים החזיר את הרכב למקומו.

בעדותו בפני חוקר הנתבע הסביר התובע: "... אם שלומית מבקשת ממני משהו, אני נוהג ברכב, לפעמים אני לוקח אותה לקניות, מותר לי לנהוג יצא החוק החדש שמותר לי לנהוג" בהמשך מסביר התובע כי הביטוח נעשה על שמו, כי: "... בחברת הביטוח לא הסכימו לרשום את השם של שלומית כי אין לה רישיון, היום הביטוח על השם של הבן של שלומית וזה רכב של שלומית"[footnoteRef:6].

] ובעדות נוספת תיאר התובע את מערכת היחסים בינו לבין גב' ביטון: "אני הולך אליה רק בשביל לעזור לה, כי היא עוורת. נשבע לך בבנות שלי שאני לא משקר, אני אצל שלומית רק בשביל לה.

משהשימוש שעושה התובע ברכב הוא שימוש ברשות בעל הרכב הרשום ועיקרו נועד לטובת בעל הרכב, אין לראות בתובע כ"בעל רכב" כהגדרתו בסעיף 9א' לחוק הבטחת הכנסה ולפיו: "בעל רכב לרבות מי שנוהג ברכב מנהג בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו". סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן שנקבע כי אין לראות בתובע כבעל רכב בתקופה בה שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה (מיוני 2012 ועד לחודש מרץ 2014).

...

] על רקע עובדות אלו - משקיבל הנתבע את עמדת התובע לפיה התובע איננו מנהל בית משותף עם גב' שלומית ביטון, משהרכב המדובר הוא בבעלותה של גב' ביטון, וחונה בסמוך לביתה בשעה שהשימוש שנעשה ברכב הוא לצורך "סידורים", במסגרתם התובע יוצא מביתה של גב' ביטון ומחזיר את הרכב "בסוף הסידור" לביתה – מקובלת עלי עמדת התובע כי הרוב המכריע של השימוש שנעשה ברכב הוא לצורכיה של גב' ביטון כחלק מאותו מערך תמיכה הדדי שביניהם.

משהשימוש שעושה התובע ברכב הוא שימוש ברשות בעל הרכב הרשום ועיקרו נועד לטובת בעל הרכב, אין לראות בתובע כ"בעל רכב" כהגדרתו בסעיף 9א' לחוק הבטחת הכנסה ולפיו: "בעל רכב לרבות מי שנוהג ברכב מנהג בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו". סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן שנקבע כי אין לראות בתובע כבעל רכב בתקופה בה שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה (מיוני 2012 ועד לחודש מרץ 2014).

רכב נוסף, מסוג דייהטסו מודל 1993, שמספרו 50-125-07, היה רשום באותה עת כשייך למר מנסור (להלן: "הרכב" או "הרכב מסוג דייהטסו").

בין הצדדים הייתה במקור מחלוקת נוספת, אשר נגעה לנתונים חסרים מצד התובעת, וכן מחלוקת ביחס לתקופות קודמות בשנת 2011, כאשר נטען לבעלות על כלי רכב אחד, והוסכם כי ההלכה שנקבעה בבג"צ, בעקבות עבל (ארצי) 28956-08-11 אביבה גבירץ - המוסד לביטוח לאומי (9.11.15), תחול על התובעת בהקשר זה (ישיבת יום 19.6.17, עמוד 10 שורות 13 – 14; סעיף 27 לסיכומי הנתבע), וענינה יבחן בהתאם.

לאחר תום ישיבות ההוכחות התקבלה תעודת עובד ציבור ממשרד התחבורה, בחתימת מר עובדיה יחזקאל, מרכז פניות הציבור רכב ונהיגה, בהתאם למסמך זה הרכב רשום על שם מר עמאד מנסור, מועד המבחן האחרון שעבר היה ביום 11.10.10, בתוקף עד ליום 13.10.11.

סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 תוקן בעקבות בג"ץ 10662/04 סלאח חסן ואח' -המוסד לביטוח לאומי (28.2.12), ונקבע בו כך, לעניין הבעלות על שני כלי רכב: "9(א) בסעיף זה — "בעל רכב" — לרבות מי שנוהג ברכב מנהג בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו; "רכב" — רכב מנועי כהגדרתו בפקודת התעבורה; "תובע" — לרבות ילדו הנמצא עמו .

אמנם, הצדק עם הנתבע כי בעלה של התובעת נהג ללא רישיון והרכב אף נתפס בשל כך על ידי המישטרה (נספח לתצהיר המשלים מטעם התובעת).

לא נעלמה מאתנו השלכת דבריו החמורים של רביע צודקי, לפיהם מיסמך שהציגה התובעת ביחס למכירת הרכב (נ/1) אינו מיסמך מקורי, והוא נכתב לבקשת התובעת, לצורך התביעה (עדות רביע צודקי, עמוד 17 שורות 32- 33).

...

וודאי שבנסיבות העניין לא שוכנענו כי התובעת נהגה ברכב מנהג בעלים.

בנסיבות אלה, מצאנו כי אין לקחת בחשבון את הבעלות על הרכב בשקילת זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית.

סיכומו של דבר, מתקבלת התביעה, כך שאין להתייחס לרכב הדייהטסו שמספרו 50-125-07, לצורך בחינת זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים ינואר 2013 עד יוני 2014.

שעה שהסיע את השוהים הבלתי חוקיים, נהג הנאשם ברכב כשהוא ללא רישיון נהיגה תקף, לאחר שרישיונו פקע ביום 26.10.17, וללא פוליסת ביטוח.

אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות, אך לחובתו רישום תעבורתי.

מעורבותו באה על רקע חוסר מודעות לחומרת המעשים, קושי בוויסות דחפים והעדר שיקול דעת.

טיעוני ב"כ המאשימה ב"כ המאשימה ביקשה מבית-המשפט להותיר את הרשעתו של הנאשם בדין על כנה, ולהטיל עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בכפוף לחוות-דעת הממונה, בצרוף צו המבחן עליו המליץ שירות המבחן ועונשים נלווים, וכן להורות על חילוט רכבו.

רע"פ 7114/07 האני עיסה נ' מדינת ישראל (9.12.07), אליו הפניתה ב"כ המאשימה, שם המבקש הורשע בשלוש עבירות של הסעת תושב זר, ובעבירה של הפרת הוראה חוקית, ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על-תנאי ועונשים נוספים.

הנאשם עבד בעבר בעבודות אינסטלאציה, ניהל חנות מכולת אך כיום אינו עובד ומתקיים מקיצבת הבטחת הכנסה (נ/1).

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל.

תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם היה בסופו של דבר חיובי, במובן זה ששירות המבחן התרשם מנטילת אחריות, הבעת חרטה, והפנמה של הפסול במעשים, אך היות והתרשם מקיומו של סיכון להישנות ביצוע העבירות, המליץ על הטלת צו מבחן, צו של"צ, מאסר על-תנאי וענישה נלווית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות בקרן למפעלי שיקום, בכתובת: רח' פאולוס השישי נצרת, וזאת החל מיום 5.1.20 – ההתייצבות עפ"י חוות הדעת (נמסרת לצדדים).

דיון בראיות ובטענות הצדדים בדיון המקדמי מיום 12.1.20 הצהיר ב"כ צד ג' 2 כי אין מחלוקת בנוגע לגובה הנזק וכן לכך שהרכב הפוגע היה רשום במשרד התחבורה על שם צד ג' 2.

במסגרת שמיעת הראיות העידו שוב עפאף ואחיה, וכן הוצגו מסמכים שונים ע"י קרנית, לרבות תעודות עובד ציבור של משרד התחבורה, לפיהן לא רק הרכב הפוגע היה רשום על שמה, אלא גם רכבים נוספים.

כמו כן הוצגה הצהרת הנהג הפוגע מיום 25.12.05, לצורך קבלת הבטחת הכנסה, לפיה הוא מתגורר בבית הוריו.

בדיון בבקשה לביטול פסק דין שהגישה אחותו העיד כי הוא הלך למשרד הרשוי לבדו עם תעודת הזהות של אחותו, בעוד שבדיון ההוכחות מיום 14.3.21 העיד כי לקח את אחותו לדואר ורשם הרכב על שמה (עמ' 15 ש' 15).

טענות קרנית קרנית נסמכת על זכותה לידרוש שיפוי מ"בעל הרכב" כאמור בסעיף 9א' לחוק הפלת"ד, המפנה לסעיף 7 ובעניינינו, לס"ק 7(6) "בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח...". בע"א (מחוזי ת"א) 8883-01-12 יעקבי ואח' נ' סיטבון ואח' (5.11.2013) נקבע כי "בעל הרכב" הוא גם הבעלים הרשום של הרכב במשרד הרשוי , אף שרישום זה הוא דקלראטיבי בלבד, וכי כל פרשנות אחרת מרוקנת את התיבה "בעל הרכב" מתוכן.

עוד נאמר בפסק הדין אודות המדיניות הרצויה וחשיבות ההרתעה על מנת ש"אנשים ימנעו מלרשום על שמם בעלות בכלי תחבורה, ואם יעשו כן לא יעצמו את עיניהם בשימוש שנעשה בכלי זה ללא ביטוח וללא רישיון, וזאת כעניין של מדיניות להקלה עם מידת ההוכחה המוטלת על קרנית על מנת להרתיע מפני הפקרות במסירת רכבים למשתמשים חסרי כסוי בטוחי".

...

אולם לאור הגיון הדברים ולאור הזיקה הסטטוטורית בין הסעיפים 7 ו- 9, מתבקשת המסקנה כי יש ללמוד גזירה שווה משם לכאן.

אם נוסיף לכך את תשובת עפאף בחיוב לשאלה האם היא ואחיה ביחסים קרובים (פרו', עמ' 6, ש' 6-7, 26-29), נגיע למסקנה כי כפייה לא היתה כאן, כי אם הסכמה ושיתוף פעולה להונות אחרים.

סוף דבר חובת השיפוי של צד ג' 2 כלפי קרנית נובעת מהיותה הבעלים הרשום של הרכב ומתירת השימוש בו, אשר עצמה עיניה מלברר האם הוצאה לרכב תעודת ביטוח חובה כמתחייב על פי פקודת ביטוח רכב מנועי.