התובעת תוקפת את החלטת הנתבע שדחה את בקשתה לבטל חוב שהצטבר לה בגין שלילת זכאותה רטרואקטיבית להבטחת הכנסה מחודש אוקטובר בשנת 2020, וזאת בגין תחילת לימודיה להשכלה גבוהה בחודש זה.
רקע עובדתי:
התובעת בת 40 אם חד הורית לשלושה ילדים קטינים.
לאחר מכן הנתבע ערך בדיקות מעמיקות, וכאשר התברר כי מבוטח לא היה זכאי לגימלאות, הוא התבקש להשיב את אשר שולם לו. במקרה דנן, לטענת הנתבע, על אף שהתובעת הצהירה על היותה סטודנטית, עניין זה לא עודכן במערכות והפקידה החליטה לשלם לה גמלאות, על אף שבפועל לא הייתה זכאית להן.
ביה"ד הארצי קיבל את העירעור וקבע כי בנסיבות העניין, משהחוב נוצר עקב טעות של המעסיק, ושולם בסכומים נמוכים במשך זמן רב, אין לחייב את העובד, אשר הסתמך, כלכל צעדיו בהתאם לשכר שנקבע והוציא את הסכומים הללו במהלך השנים.
נוסף על כך עולה מכתב תביעתה כי היא עובדת במשרה מלאה בשכר של 7,000 ₪ לחודש, כאשר משלמת שכר דירה על סך של 4,000 ₪, הוצאות אחזקת הבית וחשמל שנע בין 700 ל-1,000 ₪ לחודש בהתאם לעונת השנה, כן משלמת הוצאות נסיעה ואחזקת רכב.
מעיון בפרוטוקול הוועדה, שהובא לעיל, עולה, כי כל שנירשם בה, למעט רקע העובדתי, הוא: "לפנים משורת הדין, בהיתחשב בהמלצת הסניף, מאשרת הוועדה ביטול 70% מיתרת החוב".
נוסח זה של ההחלטה אין בו כל נימוק להחלטה בה נקבע ניכוי בשיעור 70% דווקא.
...
אנו סבורים כי היה על הנתבע ליתן משקל משמעותי למצבה האישי של התובעת ולבטל את כל החוב.
לסיכום:
מהנימוקים שפורטו לעיל אנו סבורים כי יישום נכון של הוראות סעיף 315 לחוק, סעיף 2 לחוק עשיית עושר והפסיקה הרלבנטית מביא לתוצאה של ביטול החוב כולו.
מכאן אנו מחליטים לבטל את החלטת הנתבע בדבר ניכוי 70% מהחוב.
