הבטחות שווא לרווחים ממכונות אוטומטיות

בהתאם לתוכניות המקוריות מערכת כבוי האש האוטומטית תוכננה לפעול ע"י גלאי להבה או ניצוץ ליתן פקודה למערכת ההצפה לפעול, אלא שנוכח הפעילות המבוצעת במבנים נמצא כי המערכות לא אופיינו כראוי (סע' 15 לתצהיר ריף) וכפי שהעיד דוידוביץ: "בגלל שהתברר שבמבנה הזה מותר לרתך מותר לעבוד באש גלויה, ואם מותר אז המערכת תפעל הפעלות שוא, ולכן היה צריך לעשות שינוי" (עמ' 138 שורות 16-17).

התובעת לא הבהירה גם כיצד ייתכן שהנתבעת הסכימה לויתור חסר הגיון מעין זה. וחשוב מכך, היתנהגות הצדדים לאחר ההסכם הלילי, לכאורה מעידה דוקא כי לא סוכם על סכום פאושלי והנתבעת לא הסכימה להפחית את הרווח הקבלני שלה ובמה דברים אמורים? מנספחי התצהיר של מוטי ריף עולה כי התובעת לאחר אותו סיכום לכאורה השלימה את העבודות בצ' ישן וחדש והגישה בחודש 9/04 חשבונות סופיים לגל גדרה לפי כמויות מדידה ולא על בסיס פאושלי (נספחים מט'1 ו-סג'1 לתצהיר ריף).

מחד השיב כי הוא מוכן ללכת למכונת אמת כדי לאמת גרסה זו מאידך לא הסכים לאשר זאת בחקירתו הנגדית ואף השיב באופן פוזיטיבי "הוא לא אמר בלי מיגבלה" (עמ' 73 לפרוטוקול שורות 12-31) הינה כי כן לא נטען מפורשות ובודאי לא הוכח כי לצדדים היה הסכם חוזי שונה והשאלה הנה האם ניתן לתבוע את גל גדרה בהתבסס על החוזה שבין הצדדים? בסיכומיה טוענת התובעת כי נוכח השינויים הרדיקליים בתכנון ובזמני הבצוע הפך התימחור בהסכם ל"אות מתה" וייקר את עלויות הבצוע באופן משמעותי.

גם בענייננו היה מקום, כאמור, להגשת התביעה נגד תע"א, אולם מוטי ריף לא הצליח להבהיר מדוע לא הוגשה התביעה גם נגד תע"א, אשר רק כנגד אנשיה נטען להבטחות שונות בע"פ. בענייננו, כאמור ההסכם בין הצדדים היה הסכם "גב אל גב". ספרינקלר לא הוכיחה, מעבר לטענות בעלמא במהלך החקירה הנגדית של מוטי ריף, כי ישנם אביזרים ששולמו בגינם תשלומים ע"י המזמין ואשר גל גדרה לא שילמה בגינם לספרינקלר.

...

הנה כי כן לא הוכח כי היו שינויים בהסכם או כי שולמו תשלומים לגל גדרה אשר לא שולם בגינם לספרינקלר ודין התביעה להידחות.

אינני מקבלת טענה זו. נטל ההוכחה הינו על התובעת והיה עליה להמציא את יומני העבודה.

לסיכום לאור האמור לעיל יש לדחות את התביעה במלואה בתמצית מהסיבות כדלקמן: ספרינקלר דורשת מחירים גבוהים מאלה שנקבעו בחוזה שבין הצדדים ללא כל זכות.

רקע וצדדים לתובענה התובעים היו זכיינים של רשת לממכר מוצרים ומזון לבעלי חיים – המכונה "פט ביי" (Pet Buy) (להלן גם, בהתאמה: "הזכיינים", "הרשת") בהתאם להסכם זכיינות בכתב, שנכרת עם רובם, החל משנת 2008.

בתצהירו (סעיף 21) ציין ברנע, כי הובטחה לו רווחיות של 45-50% רווח גולמי, תוך שהפנה למצגת התכנית העסקית משנת 2009 (נספח ח'), בעוד שבחקירתו הנגדית העיד כי: "...דרך אגב נספח ח' הוא המהות של כל, שנימצא, מצג שוא," (עמ' 58 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015 ש' 16).

עוד ציין ברנע (סעיף 34 לתצהירו), כי הנתבעים הפרו הפרות יסודיות נוספות בשלב המשא ומתן לסיום הסיכסוך בין הצדדים וביניהן, גור פתח חנות חדשה ברחוב החשמונאים בתל אביב שפתיחתה פגעה והזיקה במודע לסניפים הקיימים וכן החליט להטמיע מערכת IVR (מענה טלפוני) אשר מפנה לקוחות באופן אוטומאטי לחנות החדשה של גור והרשת, בנגוד למצב הקודם בו הלקוח בחר לאיזה סניף ברצונו לפנות.

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את דרישת הרשת להורות לזכיינים לחדול באופן מידי מהפעלת החנויות במקומן המקורי ואני מאפשר לזכיינים להמשיך להפעיל את חנויותיהם מחוץ לרשת ובנפרד מהסכמי הזיכיון.

כמו כן, אני סבור כי יש להפחית מסכום הפיצויים בגין דמי הזיכיון, שיעור של 50% על פי הערכה ואומדנה, לנוכח העובדה שלא הוכח בוודאות כי מחזורי העבר של החנויות היו נשארים בעינם עד לתום תקופת הזיכיון (למשל עקב ירידות כלליות של מכירות בחנויות, העדפת קניה דרך האינטרנט וכד') ולנוכח העובדה שהרשת לא עמדה בנטל הקטנת הנזק הקבוע בסעיף 14(א) לחוק התרופות, היות ולא הוכח בפניי, כי הרשת פעלה לצמצום הנזקים הנטענים, לרבות על ידי התקשרות חלופית עם זכיינים חדשים בסמוך לאחר ביטול ההסכמים או עוד קודם לכן, משהחל המשא ומתן בין הצדדים בניסיון לפתור את הסכסוך (לכל המאוחר בראשית שנת 2013).

בנוסף, לא הוכח כי הזכיינים השתמשו במוניטין הרשת לאחר ביטול ההסכמים, היות והם חדלו מלהשתמש בשלטים של הרשת וכאמור, קיים הבדל משמעותי בין הלוגו של רשת "זולו" לזה של רשת "פט ביי". סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה העיקרית נדחית ברובה ומתקבלת רק לעניין טענת התובעים לחוזה אחיד וביטול סעיפי מנגנון ההיפרדות ואיסור התחרות.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 33802-01-12 כהן נ' איי.וי.סי. אינטרנשיונאל ונדינג סנטר בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת שרון גלר תובעים שמעון כהן ע"י ב"כ עו"ד גולן גדליה נתבעים 1.איי.וי.סי. אינטרנשיונאל ונדינג סנטר בע"מ 2.לה אספרסו - יבואנית קפה ומכונות אוטומאטיות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יצחק דואניס פסק דין

דיון והכרעה הטענות לחוסר תום לב ומצג שוא בשלב הטרום חוזי נוכח מכלול גרסאות וראיות התובע בעיניין זה אני סבורה, כי התובע לא הרים את הנטל הנידרש ממנו לביסוס טענותיו בדבר מצגי שוא מטעים וחוסר תום לב בשלב הטרום חוזי.

עוד העיד התובע, כי ביום 11.3.10, עת נפגש עם לאון לשם הצבת מכונות הקפה בנקודות אשר הובטחו לו, הוא נוכח לגלות, כי אין מדובר בפגישות אשר תואמו וסוכמו מראש אלא בניסיון של לאון לשווק את מכונות הקפה לבתי עסק שונים, תוך שבסופו של יום הוצבו 5 מכונות קפה, ובהמשך, ביום 7.6.10 הציב ליאון 5 מכונות קפה נוספות בעיר צפת בהתאם לאותה שיטה ומבלי שמדובר בפגישות אשר תואמו מראש (סעיפים 7-9 לתצהירו).

הרוכש מאשר כי החברה לא הבטיחה ולא התחייבה כלפיו להצלחה מסחרית ו/או לתשואה ו/או הכנסות מסוימות ו/או לרווח כלשהוא במסגרת בתי העסק, או חלק מהם.

...

דיון והכרעה הטענות לחוסר תום לב ומצג שווא בשלב הטרום חוזי נוכח מכלול גרסאות וראיות התובע בעניין זה אני סבורה, כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש ממנו לביסוס טענותיו בדבר מצגי שווא מטעים וחוסר תום לב בשלב הטרום חוזי.

(עמ' 22, ש' 16-22 לפרוטוקול) בעניין זה אף מקובלת עלי טענת הנתבעות לפיה ההסכם הינו קצר ומנוסח בלשון פשוטה וקל להבנה (סעיף 16 לתצהיר איריס).

הטענות בעניין אי התאמת מכונות הקפה לאחר שעיינתי בראיות אשר הונחו לפני אני סבורה, כי התובע אף לא עמד בנטל השכנוע לביסוס טענותיו בדבר ליקויים ואי התאמות במכונות הקפה שרכש מהנתבעות.

ביום 28.6.06 היתקשר התובע עם הנתבעת 1 בהסכם לרכישת מכונה לאפייה אוטומאטית של עוגיות הידועות בשם DELIMANJOO תמורת 30,000 דולר (נספח א' לתצהיר התובע; להלן – "ההסכם" ו - "מכונת האפייה").

מעבר לכך, טוענים הנתבעים כי קצב הייצור המאקסימאלי בפועל כלל לא נוצל ע"י התובע, שעבד רק באופן חלקי ביותר, וממילא, אף אם טענותיו בדבר מצגי השוא נכונות, לא היה בכך כדי להשפיע על רווחיות מכונת האפייה.

מעבר לכך, בחוות דעת מומחה התובע רו"ח פיש, מחושב אובדן הרווחים על בסיס אומדן מכירות מסוים, רווח גולמי מסוים, הוצאות תפעול ומימון מוערכות ולבסוף נגזר מנתונים אלה הרווח הצפוי לולא המצגים הנטענים, ותוך הנחה שמכונת האפייה הייתה פועלת כפי שהובטח בדף המידע.

...

אין בידי לקבל גם טענה זו. הנזק הלכאורי כתוצאה מאי הפעלת מכונת האפיה כלל או מהפעלתה פעמיים בשבוע בלבד, הינו לשיטת התובע של מאות אלפי ₪, וה"נזק" כתוצאה מייצור העוגיות שלא מול עיניהם של הלקוחות, בטל בשישים.

בהינתן האמור, התביעה נדחית.

בהינתן סכום התביעה, נסיבות הענין והדיונים שהתקיימו בתיק זה, ישלם התובע לנתבעים יחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 59,000 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לאחר מעשה התברר לו, כי מלבד היותם רחוקים זה מזה וממקום מגוריו הרי, שהמכונות במיקומים הנתונים כמעט ולא הניבו רווחים וגם ההכנסות המעטות שהניבו, בטלו בשישים ביחס להוצאות התפעול של המכונות, הזמן הרב והנסיעות באמצעות מוניות לבתי העסק.

ההיתקשרות בין התובע לנתבעת נערכה לאור הטעיה מכוונת מצד הנתבעת ותוך הצגת מצגי שוא ביחס לכדאיות העסקה והרווחים הצפויים להתקבל, החל מהפרסומים בעתונות וכלה בפגישה עם מנהל המכירות של הנתבעת.

ש.כשהתקשרת עם הנתבעת חשבת שלא צריך לעבוד? ת.חשבתי שמדובר בעסק על בסיס השקעה חד פעמית, והיות ומדובר במכונה אוטומטית, אז לא תעבוד אלא מספר שעות בחודש ותהיה לך הכנסה, כאילו אתה עובד, כמו שבנאדם עובד.

אין זה סביר שיינתנו הבטחות או התחייבויות להכנסה מסויימת ואני נותן אמון בגרסת מר בנעים בענין זה ולא מצאתי בפרסומים שהוצגו, כשלעצמם, משום הטעה.

...

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע סך של 6,358.471 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין החל מיום 13.12.05 ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את התובע להשיב לנתבעת את 10 המכונות וזאת תוך 30 ימים מהיום.

לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה התביעה התקבלה בחלקה הקטן ולאור ההחלטה מיום 12.2.08, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך כולל של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום, כ"א ב אדר א, תשס"ח (27/02/2008), בהיעדר הצדדים.