הבחנה משפטית בין עובד שכיר לעצמאי

חברות מיוצגות אחת הסוגיות המרכזיות אליהן נידרשתי בהליך זה, עניינה מה שהוגדר על ידי הצדדים במסגרת הסכם המייסדים כאיסור הפנייה ל- "חברות המיוצגות". במסגרת סעיף 25 להסכם המייסדים נקבע כדלקמן: "בכל אחד מהמקרים המתוארים בסעיף 24 לעיל, ובמשך 6 (ששה) חודשים מהמועד בו הועברו לחברה או פקעו, לפי העניין, מניותיו של בעל המניות, לא יהא בעל המניות רשאי לעבוד, במישרין או בעקיפין, בעבור לקוחות החברה ו/או ספקיה, בין כעובד שכיר, בין כעצמאי, בין כיועץ, ובכל דרך אחרת שהיא, בתמורה או שלא בתמורה. מבלי לגרוע מהאמור, מצהיר בעל המניות הרלוואנטי ומתחייב, שלא יהא רשאי לפנות למי מהחברות הזרות המיוצגות בארץ על ידי החברה ו/או חברות הבנות שלה, וזאת ללא הגבלת זמן, אלא אם כן קיבל לכך אישור מראש ובכתב מאת החברה". (ההדגשה אינה במקור ה.ס.) לטענת התובעות, הנתבעים פנו לחברות המיוצגות וזאת בנגוד להוראות הסכם המייסדים, כמפורט לעיל.

הוראת סעיף 25 להסכם המייסדים כמו גם טענות הצדדים, נבחנו על ידי תוך מתן הדעת לכל אלו, ותוך שנתתי דעתי לעובדה כי הצדדים להסכם המייסדים הנם צדדים מתוחכמים, אשר יכולים היו, ככל ובחרו לעשות כן, להיות מיוצגים משפטית בכל שלב, אלו אשר ניתן לצפות כי עריכתם של חוזים אינה זרה להם, ובמערכת הסכמית אשר הותאמה במפורש ובמתכוון - לצרכי הצדדים הפרטניים.

בעניינינו, כאמור, לא נזכרה רשימת הלקוחות בהסכם המייסדים, וממילא גם לא הרימו התובעות את הנטל המוטל עליהן להוכיח את היתרון והערך אשר יש לרשימה, כשלעצמה וככזו, וזאת להבדיל ממידע ספציפי נקודתי בנוגע ללקוח פרטני זה או אחר, ככל שזה היה כלול בה. יתרה מכך, מהראיות אשר הונחו בפני עלה כי איל הכיר את הלקוחות ואת אנשי הקשר מעצם פעילותו בחברות, וזאת בנפרד מכל רשימה או איחוד של מידע בדבר לקוחות אלו ואחרים.

...

כך קבע המומחה בסיכום חוות דעתו: "תחום האיזוטנקים הינו תחום נישתי בישראל ובעולם, אשר פועלים בו מספר שחקנים מוגדר ומוגבל. על בסיס נתוני הסביבה העסקית ונתוני הקבוצה, נראה כי התחום הינו יציב ולא חל בו שינוי מהותי בשנים האחרונות... לאור האמור לעיל, הערכתי כי הירידה בהיקפי הפעילות ובמחירי השירותים ללקוחות שהוצגו לעיל, מקורם בהתנהלותו של אייל ובשימושו בסודות המסחריים של הקבוצה. נראה כי סודות מסחריים אלו היוו עבור אייל קיצור דרך ועקיפה של חלק מהחסמים בתהליך הכניסה לשוק, באופן לא ראוי ובניגוד להסכמים עמו. כך נוצרה תחרות בלתי הוגנת, תוך שימוש במידע פנימי." במסגרת חקירתו הנגדית השיב המומחה, בין היתר, את הדברים הבאים: "כאשר אתה מניח הנחות לוגיות לא נכונות זה בעיה. הנזק קרה בגלל אייל ואסביר למה. אם הקשר היא לקשר סיבתי משפטי, אז בסופו של דבר אני לא מכריע בזה. אבל הנזק קרא (הטעות במקור – ה.ס) בגלל אייל משום ששאר הנתונים בשוק נותרו די זהים. לדוגמא התחרות בשוק שהייתה קודם למעט אייל, זו אותה תחרות המחירים באזורים ובלקוחות שבהם דגמתי נותרו יציבים במשך שלוש שנים. הדבר היחיד שהשתנה במהלך התקופה בה נגרם הנזק, זו עזיבתו של אייל ותחילת התחרות. בנוסף היו גם לקוחות שבהם החברה טענה באופן ספציפי ובהם בדקתי ואליהם לא היה נזק, כאשר אייל פנה אליהם. והדבר היחיד שהשתנה זה התחרות של אייל" (ר' ע' 55 ש' 21-28 לפרוטוקול הדיון וכן עדותו בע' 54 ש' 15-17, בע' 54 ש' 35- ע' 55 ש' 7, בע' 55 ש' 34-36, בע' 56 ש' 8-11 ו- 13-16 לפרוטוקול הדיון).

יתרה מכך, מחוות הדעת עולה כי גם מסקנותיו של המומחה נסמכות על ממצאיהן של התובעות: "... יש לך נתונים, יש סיבה, יש תוצאה ויש נתונים. יש נתונים מראים כמויות ומחירים, הם לא לדברי החברה, אלא נתונים מתוך המאגרים, ושם בנספח ו' רואים במפורש ירידה. עכשיו אני בא ואני שואל את החברה, ורוצה להסיק מסקנה, אני רואה ירידה משמעותית במחיר, ואני צריך כעת להסיק מסקנה, ואז אני שואל את החברה מה קורה בתקופה, אני רואה שבשוק אין כלום, ואז אחרי שהם בודקים וחושבים על הכל, ברור לגמרי מה קרה. זו המסקנה" (ע' 57 ש' 31-36 לפרוטוקול הדיון; ההדגשה אינה במקור – ה.ס.).

סוף דבר התביעה נדחית.

לא היה הבדל בין התובע למנהלי מכירות שכירים שהעסיקה הנתבעת ושיווקו את מוצריה.

דיון והכרעה האם היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לנתבעת? התשתית המשפטית כידוע, קיימת חשיבות לקביעה אם היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין שני צדדים מכיוון שרק "עובד" נהנה מהגנת חוקי המגן ומהזכויות הסוציאליות שנקבעו בחוקים השונים.

] הכרעה נקדים ונאמר, כי בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה, לאחר שבחנו את העדויות והראיות שהוצגו לפנינו הגענו למסקנה שלמרות שהתקיימו באופן ההיתקשרות עם התובע והחברה שבבעלותו גם סממנים המאפיינים יחסי מזמין-קבלן עצמאי, שיקלולם של כלל הסממנים מצביע על קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת.

...

] כאן המקום לציין כי אנו דוחים את טענת הנתבעת שלפיה מסוף חודש 12/2012 היחסים היו בין התובע לחברת דקה ולכן משחברה זו לא נתבעה יש לדחות את התביעה לתקופה הזו, ואלה טעמנו: האחד, הנתבעת (בשם הקודם חברת קמור) וחברת דקה נקראו יחד בהסכם ההתקשרות מיום 5.12.2012 בשם "החברה", והוראות ההסכם מתייחסות לשתיהן כחברה אחת[footnoteRef:10].

] בנסיבות אלה, לא מצאנו פסול בעובדה שהתובע לא תבע את חברת דקה בנוסף לנתבעת על אף שבחלק הארי של התקופה שבמחלוקת הוצאו החשבוניות לחברת דקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים בסכום של 148,201 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.

עם זאת הדיעות חלוקות באשר לנפקות המשפטית של משך ההיתקשרות על קביעת הסטאטוס של יחסי עבודה: "ככל שבמשך תקופת הקשר התנהלו הצדדים כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח כי היתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על הטוען כך" (כב' הנשיאה ורדה וירט ליבנה בס' 12 וההפניה שם בפסק הדין בעיניין כותה) אולם הובעה כאמור גם דיעה אחרת בפסק הדין: "עוד אעיר כי לטעמי משך ההיתקשרות עשוי דוקא לתמוך בקיומם של יחסי עובד-מעסיק, ואין לזקוף לחובת המערער את העובדה כי לאורך השנים נחשב פורמלית כ"קבלן" וביצע את הדרוש מבחינה חשבונאית לצורך כך" (ההדגשה במקור – א.ג.כ.) (סעיף 43 לפסק הדין מפי כב' השופטת סיגל דוידוב מוטולה).

צורת התשלום צורת התשלום היא כלי עזר לבחינת מערכת היחסים המשפטית בין הצדדים.

לנתבעת לא הייתה בעיה להעסיק את התובע כשכיר כמלגזן אך בתפקידו בהסעות הוא היה עצמאי (ראו ציטוט לעיל מעמ' 34 לפ' שורות 18-13 לעדות גלאה) צורת ההיתקשרות צורת ההיתקשרות של נותן שירותים לא נכפתה על התובע.

אין היא מקובלת בארץ מוצאה … אכן, משפט העבודה הגרמני מבחין בין מישתתף חופשי לעובד … עם זאת, הוא מכיר בקטיגוריה נפרדת של "דמוי"-עובדים, או "כעין"-עובדים (like-employee).

...

מבחן תום הלב התובע הגיע למסקנה כי יעדיף לעבוד רק בהסעות ובשנת 1996 בחר התובע כאמור לעיל להתפטר: עו"ד כרמי ברק : יפה, נכון.

לכן, דין טענת הנתבעת באשר לשיהוי להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 441,600 ₪ (276 חודשים * 19,200 ₪) בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.5.19 ועד התשלום בפועל.

עם זאת, התובע ניסח את הסכם ההיתקשרות[footnoteRef:6], היה עוסק מורשה זמן רב לפני ההיתקשרות עם הנתבעת וללא קשר אליה ופעל באופן דומה מול כל המקומות בהם שמש כקצין רכב[footnoteRef:7] והכל למרות ידיעה ברורה בדבר ההבדלים בין עובד שכיר לעצמאי והנפקות לגבי הזכויות הסוציאליות לאור הליכים משפטיים שניהל בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו לבין מעסיקים אחרים לרבות תביעה שהתנהלה לפני תחילת ההיתקשרות עם הנתבעת[footnoteRef:8].

...

ראשית, התובע לא טען לפיטורים שלא כדין [footnoteRef:52] ושנית, אין בידינו לקבוע כי דרישת הנתבעת מהתובע לגבי האישור שהוביל לויכוח המקצועי, אינה לגיטימית.

] על יסוד כל האמור, ובשקלול כל השיקולים המפורטים לעיל, הגענו למסקנה כי אין מקום לפסיקת פיצוי לא ממוני.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 36,713 ₪; דמי הבראה בסך 5,717 ₪; פדיון חופשה בסך 10,081 ₪; שכר חודש אוגוסט 2019 בסך 2,800 ₪.

אף אם אניח לטובת התובע כי ביצע לעיתים חלק מהפעולות בעצמו – ואף ד"ר שפר הודה בכך (עמ' 6 ש' 14) ואכן השתכנעתי שכך היה, בין היתר בתלות במידת הנסיון והמקצועיות של כל אחד מרופאי העזר – אין בכך כדי להקים תשתית עובדתית של עבודה מונוטונית, כנדרש בפסיקה לצורך המשך בירור תביעתו במסלול המקרוטראומה; רביעית התובע, שהיה מודע לכך שעדותו של ד"ר שפר עומדת בנגוד לטענותיו בתביעתו, ניסה לכרסם במשקלה של עדות זו בכך שטען שכפי הנראה ד"ר שפר העיד כנגדו בשל קיומו של סיכסוך משפטי התלוי ועומד בין התובע לבין מכבי (סעיף 21 לסיכומיו).

להבנתו, אין רב ההבדל בין עבודת התובע כעצמאי לבין עבודתו (במרב הזמן) כשכיר, זאת בהנתן סוג עסוקו הספציפי של התובע וטענתנו, שקיבלנו כאמור, כי העבודה בוצעה ברובה על ידו ולא על ידי אחרים.

...

נוכח כל האמור, הגיש התובע את התביעה שבפנינו ביום 25.7.21.

ד"ר שפר אכן הודה בכך שקיימים הליכים תלויים ועומדים בין התובע למכבי (עמ' 6 ש' 4), אך העיד כי אין בהם כדי להשפיע על עדותו, ונתתי אמון בתשובתו זו. אציין בהקשר זה, כי התובע לא מסר פרטים כלשהם אודות טיב אותו סכסוך משפטי עלום שבעטיו מתנהלים אותם הליכים בין מכבי ובינו, ולא הגיש כל מסמך או ראיה אחרת בקשר לכך, שככל שהיו מוגשים ייתכן שהיה בהם כדי לשנות במשהו את המסקנה ביחס לאי-הוכחת טענתו כי ההליכים השפיעו בדרך זו או אחרת על עדותו של ד"ר שפר והובילו אותו – כך לטענת התובע – להעיד עדות שאינה אמת; חמישית אשר לשני העדים שהעידו מטעם התובע – עדותה של הסייעת אינה רלוונטית ואינה משפיעה על מסקנתנו בדבר העדר תשתית עובדתית, שכן עדה זו עבדה עם התובע רק פעם בשבועיים בימי ראשון אחר הצהריים ובימי שישי, במשך ארבע שנים בלבד ולא בעבודתו המרכזית במכבי, כך שכמובן שאין בעדותה כדי לשפוך אור על עבודתו במכבי (כפי שהיא עצמה הודתה, עמ' 14 ש' 4 לפרוטוקול).

נציגות הציבור גב' חמדה מרק וגב' מזל גולן: לאחר שעיינו בחוות דעתו המנומקת של אב בית הדין, אין אנו שותפות לאופן ניתוח העדויות והראיות על ידו, ובהתאם אף אין אנו מסכימות למסקנה שאליה הגיע.

עוד בניגוד לדעתו של אב בית הדין, מצאנו להפחית ממשקל עדות ד"ר שפר אף בשל קיומו של סכסוך משפטי בין התובע לבין מכבי שד"ר שפר, מן הסתם בשל התפקיד הניהולי בו הוא נושא, היה מודע לפרטיו (עמ' 6 ש' 3).

לסיכום על דעת רוב חברי המותב, נציגות ציבור גב' מרק וגב' גולן, וכנגד דעתו החולקת של אב בית הדין כב' השופט ספיבק, הוחלט למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובע.