הבחנה בין סביבת עבודה תובענית להתעמרות

מכל מקום, המעסיק הסביר "אינו יכול לנקוט במדיניות של עצימת עיניים לגבי סביבת עבודה לא תקינה" השוררת במקום (סע"ש (ת"א) 25115-02-15 שובל – שניר אפיקי ניהול בע"מ (מיום 5.4.2018); ועליו לפעול בהגינות, בסבירות ובתום לב על מנת למנוע היתעמרות בעובד, בין על ידי הממונה עליו ובין על ידי עמיתיו לעבודה ולטפל בתלונתו ביעילות ובמהירות המתבקשת; אחרת יצטרך לשאת באחריות למחדלו, תוך תשלום פיצויים בגין ניזקי ההתעמרות.

המעיין בתלושי השכר לא יכול שלא להבחין כי הבונוס המדובר היה בגובה אחיד ועגול כל חודש.

לשון אחרת, לא מצאנו כי בעניינינו מדובר באירועים פוגעניים קשים או בניהול דורסני מצדה של פלונית אלא בניהול דורשני ואף תובעני; אך יש לזכור כי מדובר במחלקה טכנית אשר נידרשת ליתן שירות זמין ויעיל.

...

אשר על כן, החלטנו לדחות את טענת התובעת, אף בעילת ההתעמרות בעבודה, שכן לא מצאנו כי הנתבעת התנהגה שלא בתום לב ובחוסר הגינות כלפי התובעת; ויחסיה של פלונית כלפי התובעת היו במענה להתנהלותה של התובעת.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

בתסקיר שירות המבחן שהונח לפני בית המשפט המחוזי תיאר המערער 4 את סביבת העבודה הקשה ומאפייניה; לדבריו מרבית החוסים במחלקה התגוררו בה תקופות ארוכות ואיבדו במובן מסוים צלם אנוש, כלשונו.

בנוסף טען המערער 1 כי לא היה מקום להבחנה בינו לבין המערערים 2 ו-4, ובפרט שגה בית המשפט שהטיל על המערער 1 עונש חמור יותר מזה שהוטל על המערער 4 – וזאת בנגוד לעתירת המשיבה בטיעוניה לעונש בבית המשפט המחוזי.

היטיב לנסח זאת השופט ג'ובראן ב-ע"פ 8301/10 חיימוב נ' מדינת ישראל (31.3.2011) (להלן: עניין חיימוב): "המערערת הופקדה כמטפלת ואחראית על אוכלוסייה של פגועי נפש. המדובר הוא בתפקיד תובעני וקשה הדורש מהממלא אותו לגלות מסירות, אחריות, חמלה וסבלנות. העוסק במלאכה זו ייתקל, לא אחת, בסיטואציות שאינן קלות לעיכול הדורשות תעצומות נפש בהתמודדות עימן. הקשיים המובנים בתפקיד ברורים ואין חולק עליהם. אך באותה מידה, צריך להיות ברור כי בקשיים אלו אין משום הצדקה או אמתלה למעשים מן הסוג המיוחסים למערערת. אדם שקצה נפשו בעבודתו או שאיננו ניחן באותן תכונות מיוחדות שפורטו לעיל, יואיל ויפנה את מקומו. בית המשפט לא יגלה הבנה כלפי מי שבחר להוציא חמתו ותסכולו דוקא על חסר הישע העומד מחוסר אונים למולו. חסרי ישע ככלל, והקשישים בהם בפרט, תלויים בחסדיהם של המטפלים בהם. פערי הכוחות בינם לבין האחראים עליהם גדולים ופעמים רבות יתקשו הם בהגשת תלונה או בדווח על המעשים הנעשים בהם." (שם) מכל האמור, גם אם לא היה מקום להתייחסותו של בית המשפט למעשי התקיפה שביצעו המערערים במטופלים כקרובים "לגדר מעשי היתעללות", כך במיוחד משעבירת ההיתעללות הוסרה מכתב האישום, הרי שאין בכך כדי לשנות מעובדות כתב האישום שבהן הודו המערערים והמעשים הם חמורים.

...

ואולם עם כל ההערכה הרבה שאנו רוחשים לשירות המבחן, בסופו של דבר מצווה בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו תוך מתן משקל למכלול השיקולים הרלוונטיים (ראו בש"פ 5309/05 צמת נ' מדינת ישראל (29.6.2005).

ובענייננו אני סבורה, כבית המשפט המחוזי, כי יש ליתן את הבכורה לשיקולי הגמול והרתעת הרבים.

סוף דבר, לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את ערעורם של המערערים 3,1 ו-4, ולקבל את ערעורה של המערערת 2 במובן זה שעונש המאסר שהושת עליה ירוצה בדרך של עבודות שירות – זאת בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות.

כראיה לחובת המוטלת על מוסד חינוכי לדאוג להדרכה הולמת בנושא השמירה על הפרטיות והגנה בסביבה לימודית מתוקשבת, צירף ב"כ התובעת מספר חוזרי מנכ"ל. בין היתר הפנה ב"כ התובעת לחוזר מנכ"ל מיום 02.03.03 "שמירה על הפרטיות באתרי האנטרנט הבית ספריים" .

בהתייחס לכך שנדרשה לבצע שנת היתמחות נוספת ולא נקבע כי לא עברה כלל את שנת ההיתמחות הראשונה אמרה התובעת: "יש מושג שנקרא בריונות במקום העבודה ובמצב זה פועלים לפי כל הכללים אבל עדיין גורמים לעובד נזק נפשי מאוד גדול. היא דאגה לעשות הכל לפי הספר." (עמ' 44, שורה 5) התובעת טענה בנוסף כי לאורך כל השנה בה לימדה הרגישה עויינות כלפיה מצד הנתבעת 2 "לאורך שנה לא שמעתי ולו מילה אחת טובה" (עמ' 52, שורה 23) "התייחסה אלי כאל אוויר... כל דבר רע יוחס אלי. כל דבר טוב היתעלמו" (שורה 27) העדה ליאת שגב טענה בתצהירה כי, בהתאם לידיעתה האישית, הנתבעת 2 היתנכלה לתובעת באופן אישי לאחר הארוע מושא התובענה וניסתה להשפיע על דעת צוות המורים בעיניין זה. העדה טענה בנוסף כי מרבית ההורים והתלמידים שלימדה התובעת, העריכו את עבודתה ואת תיפקודה כמחנכת.

התובעת התמודדה עם תפקיד תובעני, בשנתה הראשונה למקצוע, ולמרבה הצער החלה את דרכה ברגל שמאל, במקרה המצער של חשיפת תמונותיה.

לטענתו, הוכחה לכך הם שני הפסים המוארים המופיעים חלק העליון של התמונה הנם למעשה השתקפות מנורות הכיתה שהוצגו בעת צלום התמונה באמצעות המכשיר הנייד, וכי ניתן להבחין (לדוגמא בת/4, ת/3) כי הטאבלט מונח על הריצפה שנראית ברקע הצילומים.

...

על כן אני מחייב את הנתבעת 1, דרכא בתי ספר, לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪.

על כן אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט בשיעור של 5,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

על כן התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 5, נדחית ללא צו להוצאות.

בסעיף 15 להצעת החוק נכתב כך: "בסעיף 18(ה), אחרי "הטרדה מינית" יבוא "והוראות סעיף 7 לחוק למניעת היתעמרות בעבודה, התש"ף–2019". מכאן, ואף ממגמות הפסיקה ניתן להסיק, כי מניעת היתעמרות בעבודה הינה בעלת מאפיינים אשר עשויים להידמות אלה לאלה, באשר למטרתם – אחריות המעסיק לשמור על סביבת עבודה בטוחה לעובדים.

עניין זאלישר אף הבהיר את ההבחנה בין עילות אשר בסמכות בית הדין לעבודה לידון בהן – ככל הקשור לעבודת הסוהרים בשירות בתי הסוהר - ובין עילות אשר אינן בסמכות בית הדין לעבודה לידון בהן.

...

חקר תכליתו של החוק חייב להוליכנו למסקנה כי שלילת סמכותו של בית-הדין לעבודה - בעניינים המנויים בסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] - הינה שלילה מכול-וכול, שלילת-מישרין וכמותה שלילת-עקיפין.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף של רכיב ההתעמרות בעבודה מחמת היעדר סמכות עניינית - נדחית.

הבקשה לסילוק על הסף שעה שהתובעת לא פירטה בכתב תביעתה את זהותם של הנתבעים 2-3 – נדחית, בהינתן כי ניתן לתקן את "הפגם" באמצעות תיקון כתב התביעה.

] בתצהיר התומך בבקשת האישור הצהירה המבקשת: "אני מאמינה בכל ליבי, כי לחברות הקבוצה נגרם עוול משווע ואני לוקחת על עצמי לסייע להן, על מנת שתוכלנה להנות מפירות מאמציי להנהיג סביבת עבודת שויונית יותר במשיבה כלפי נשים[footnoteRef:2]". [2: סעיף 18 לתצהיר התמיכה בבקשת האישור.

במסגרת בקשת הצד באותו ההליך נכתב על המבקשת כדלקמן: "מזו תקופה ארוכה שהגב' ורדית אברג'יל (להלן- העובדת) חווה היתנכלות קשה וזאת מאז נודע למנהליה כי היא חברה בהסתדרות הלאומית, העובדת חווה היתעמרות תעסוקתית – מנהליה מערימים קשיים על התקדמותה ועל אופק פיתוחה המקצועי במקום העבודה.[footnoteRef:3]" (ההדגשות הוספו- ר.ג).

הסעיף מבחין בין מצב בו בית המשפט אישר את התובענה כייצוגית, שאז ניתנת מראש האפשרות לאיתור תובע מייצג אחר ואף נקבע כי ככל שלא הוגשה בקשה למינוי תובע מייצג חלופי בית המשפט יורה על פירסום הודעה על כך (סעיף 16(ד)(2)); לעומת מצב בו בקשת ההסתלקות הוגשה טרם אישור התובענה כייצוגית, שאז ניתן לבית המשפט שיקול הדעת, אם חשב שהדבר מוצדק, לאפשר לאתר תובע מייצג אחר: "16(ד)(1) אישר בית המשפט את הסתלקותם של כל המבקשים או כל באי הכוח המייצגים מבקשה לאישור או שבית המשפט מצא שנבצר מהם להמשיך בתפקידם בבקשה לאישור, רשאי בית המשפט לקבוע כי ניתן להגיש בקשה למינוי תובע מייצג או בא כוח מייצג במקומם, לפי הענין, בתוך תקופה שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להורות על פירסום הודעה על כך, והכל אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין ובהיתחשב בשלב שבו מצוי הדיון בבקשה לאישור; בהודעה יצוין האמור בפיסקה (4); (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לאישור הסתלקות המבקשת- מתקבלת.

הבקשה להורות על מתן שהות לאיתור תובעת מייצגת חלופית ולאפשר החלפת תובעת מייצגת- נדחית.

בנסיבות העניין, המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום של 6,000 ₪.