הבחנה בין הכנסה פירותית להונית

כך אף נקבע בבית המשפט העליון, בעירעור אשר הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 8958/07 פקיד שומה תל אביב 5 נ' שבטון, 18.8.11, ההדגשה הוספה – ד.ו.): "להשלמת התמונה אציין כי הצדדים היו חלוקים בבית המשפט המחוזי גם בשאלה האם מענק הפרישה מהוה תקבול הוני, או שמא הוא מהוה הכנסה פירותית. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המדובר בהכנסה פירותית, תוך שהוא מפנה להלכות המסדירות, לגישתו, עניין זה (ראו, לדוגמה: ע"א 128/06 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ' פקיד שומה אילת ([פורסם בנבו], 26.4.2007) (להלן: עניין כבלי ציון)). מכיוון שבערעור נושא זה לא היה עוד במוקד העניין – אין צורך להידרש לו בנפרד בהמשך, אלא אגב הדיון בשאלות העיקריות שבמכלול שבפנינו." לאמור לעיל יש להוסיף את הנימוקים הבאים: א. טענת התובע לפיה יש להבחין בין פצויי פיטורים לפי חוק (100%) ובין מענק נוסף (175%) ששולם לו, אינה מעוגנת בתכנית הפרישה.

הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי "האפשרות לעצב עסקה במונחים של "ויתור על זכות", אין בה כשלעצמה כדי להפוך את העסקה להונית ולשלול את אופייה הפירותי".

...

על כן לא מצאנו סיבה לפקפק בשאר תוכנה של תשובת הבנק בנושא יתרת החופשה של התובע.

נוכח חלוף הזמן מאז סיום יחסי העבודה שבין הצדדים, כאשר טענת התובע בעניין אינה מתיישבת עם תלושי השכר שהוצגו או עם שאר הראיות בנושא, אנו סבורים כי דין הטענות בעניין פדיון החופשה להידחות לגופן וזאת חרף העובדה שהבנק לא הציג פנקס חופשה לשנת 2006.

סוף דבר - התביעה נדחית.

הסדר זה של דחיית מס אין בו כדי לשנות את טיב ההכנסה מהכנסה פירותית להונית.

ההתייחסות לסעיף 102 לפקודה במסגרת פסק הדין בעיניין דר לא באה אלא על מנת להבחין בין מועד החיוב במס של הכנסה הצומחת מהקצאת אופציות במסלול הרגיל לבין מועד החיוב במס של הכנסה הצומחת מהקצאת אופציות במסלול 102.

...

הגענו לכלל מסקנה, כי הכנסה כאמור מהווה הכנסה הונית.

משהגענו לכלל מסקנה כי ההוראה האמורה בצו ההקלה אינה חלה על ענייננו, שוב איננו נדרשים לדון בטענה הנוספת של המערער בעניין תחולתו של צו ההקלה.

אי לכך, שלושת הערעורים מתקבלים במובן זה שנקבע כי הכנסתם של המשיבים הינה הכנסה הונית, אך הוראת סעיף 2(ב)(1) לצו ההקלה, הקובעת שיעור מס של 35 אחוזים על רווח ההון הריאלי, אינה חלה על הכנסה זו. החיובים בהוצאות אשר נפסקו בבית משפט קמא - בטלים.

עוד נקבע, כי תשלום מס רכוש לאורך השנים על ידי המערערים נעשה על פי בחירתם משקולי מס, ואין בכך כדי להפוך את העסקה להונית.

הלכה זו השתרשה וקיבעה את מעמדה כהלכה נוהגת, ואף הצדדים בעירעור שלפנינו אינם חולקים על כך שבבואנו להכריע אם מכירת המיגרש בתל אביב אמנם מהוה "עסקה" החייבת במע"מ, עלינו להעזר במבחנים שגובשו בפסיקה לטובת ההבחנה בין הכנסה הונית להכנסה פירותית (ראו עוד: אבי פרידמן מס ערך מוסף: החוק וההלכה 181-177 (מהדורה שלישית, 2018) (להלן: פרידמן); יוסף גרוס ואברהם אלתר מס ערך מוסף 73-70 (1987) (להלן: גרוס ואלתר)).

...

סיכום וסוף דבר לאחר בחינת חומר הראיות ומכלול הנסיבות סביב פעילותם של המערערים ביחס לקרקעות שבבעלותם, מסקנתי היא כי עסקת מכר המגרש מושא דיוננו היא "עסקה" לצורכי חוק מע"מ, ועל כן דין הערעור להידחות.

צירוף הדברים מוביל למסקנה כי פעילותם של המערערים ביחס למקרקעין עולה כדי "עסק" לצורכי מע"מ. בכך נדחית טענת המערערים כי הם כלל לא החזיקו ב"עסק" וכי אין לראותם כ"עוסק" בתחום הנדל"ן. טענתם החלופית של המערערים – ולפיה אף אם יש לראותם כמי שניהלו "עסק" בתחום הנדל"ן, אזי עסק זה חולש רק על מקרקעי הדרום ולא על המגרש בתל אביב – דינה להידחות גם כן. כפי שהוסבר, הנטל להראות כי יש להבחין בין המגרש בתל אביב למקרקעי הדרום מוטל על כתפי המערערים, ולא עלה בידיהם לעמוד בו. מכלול הנסיבות מלמדות על קווי דמיון בין פעילותם של המערערים ביחס לקרקעות השונות, במידה המבססת את המסקנה כי מכירת המגרש בתל אביב נעשתה כחלק מעסקם של המערערים.

אי לכך, הערעור נדחה.

משל העץ והפירות מסייע לעתים תכופות בהבחנה בין הכנסה פירותית להונית.

...

לגופם של דברים, מקובלת עלי קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי הנכבד, וכן מסקנתו של חברי, השופט א' שטיין, לפיה גובה הפיצוי ששולם לצמל מדיקל משקף את מלוא ההכנסות שהיו מופקות מכלל פעולות היבוא, השיווק וההפצה של מוצרי קורוולב בישראל.

בהקשר זה אציין עוד כי לא רק שבפני הערכאה המבררת –בחרו המערערים שלא להציג ראיות לטיעונם, אלא שגם בערעור שבפנינו הם נקטו בגישת: "תפסת מרובה" וגרסו כי כל התמורה הינה הונית ולפיכך התוצאה היא: "לא תפסת". הנה כי כן – אין מקום לנהוג פה בדרך של הערכה ופיצול התמורה, בניגוד לטענות המערערים.

סוף דבר, בכפוף להערותיי שפורטו לעיל, הנני מצטרף לתוצאה המוצעת בחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין.

לטענת המבקש הועדה שגתה כאשר התייחסה אליו בתור עצמאי השכיר בחברה שבבעלותו שכן בנו הוא מנכ"ל החברה והוא שכיר בה. לעניין תקנה 15 יש להבחין בין הכנסות פירותית לבין הכנסות הוניות ובין הכנסות נוכחיות להכנסות עתידיות.

בנסיבות אלו מקובלת עליי קביעת הועדה כי המבקש כבעלים שולט על האופן שבו יעשה שימוש בריווחי החברה ובידיו הבחירה אם למשוך משכורת או לא. גם המבקש צודק באבחנה שיש לעשות בין הכנסה פירותית להונית וכמובן בין הכנסותיו כעצמאי והכנסות החברה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

בנסיבות אלו מקובלת עליי קביעת הוועדה כי המבקש כבעלים שולט על האופן שבו יעשה שימוש ברווחי החברה ובידיו הבחירה אם למשוך משכורת או לא. גם המבקש צודק באבחנה שיש לעשות בין הכנסה פירותית להונית וכמובן בין הכנסותיו כעצמאי והכנסות החברה.

סוף דבר- הבקשה נדחית.