הבחנה בין החמרת מצב קיים לעקרון הגולגולת הדקה

על מהותו המדויקת של העיקרון עמד השופט אילון בע"א 785/80 עריית פתח תקווה נ' צרפתי ואח' (וערעור שכנגד), פ"ד לח(3) 39, 43: "עיקרון הגולגולת הדקה משמעותו שכאשר נגרם מעשה נזק, אחראי המזיק על שיעור הנזק שניגרם כתוצאה ממעשה הנזק, אף אם שיעור זה עולה במידתו על מה שהיה צפוי מראש, וזאת התוצאה מ'גולגלתו הדקה' של הנזק'. (ההדגשות במקור ד.ל.) והרי במקרה שלנו תנאי העבודה המאובקים במפעל לא גרמו להתפרצות האסטמה, אלא להחמרתה וההחמרה - היתה כמידת הצפוי מתנאי עבודה כאלו. הווה אומר: אין זה מקרה שבו חורג הדין מעיקרון הצפיות הנוהג בדיני בנזיקין; ה'מעשה' כאן הוא תנאי העבודה הבלתי נאותים. וה"נזק" הוא ההחמרה במחלה (שהיתה ידועה לכתחילה לעובד עצמו, לרופאיו ואולי אף למעבידיו).

במילים אחרות, בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהוא, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה.

ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שניגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה (ראו King, עמ' 1361-1360)".

אציין, כי דרישתה של התובעת לממן את שהותה בדיור מוגן, לא רק שלא הוכחה מבחינת העלויות, אלא שעל אף שהמומחה השיב בחקירה הנגדית שמסגרת של דיור מוגן עשויה להתאים לתובעת, לא הוכח שזו האופציה הסבירה היחידה (להבדיל מעזרה יומיומית בביתה) ומכל מקום, כל שניתן לחייב את הנתבעת הוא בהשבת המצב לקדמותו בהתאם למכלול הנתונים בתיק, והסכום שנפסק הוא סכום גלובאלי סביר בנתונים שהוכחו כאשר ההחמרה בגין התאונה היא מהוה רק חלק קטן ממצבה הכללי של התובעת, הכל כפי שפורט כבר לעיל.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, את חוות הדעת הרפואית, עדותו של המומחה, תצהירה ועדותה של התובעת, כמו גם את החומר הרפואי לפני ואחרי התאונה, באתי לידי מסקנה, כי המומחה מטעם בית המשפט השכיל לאמוד את מצבה של התובעת לאחר התאונה ובעקבותיה ומשכך, נכון לסמוך את הממצאים בנוגע למצבה על חוות דעתו.

המסקנה המתבקשת היא, כי אכן התאונה, היוותה נקודת מפנה שלאחריה התובעת לא חזרה לתפקד כמקודם, אך זאת לא בשל פגיעותיה של התובעת בתאונה, אלא בשל מצבה הכללי ומחלות הרקע שהיו לה בלא קשר לתאונה, משכך, כל שניתן לייחס לתאונה הוא החמרת מצבה של התובעת, כפי שקבע המומחה בשיעור של עד 10% ולא מעבר לכך.

סוף דבר הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 107,000 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך כדין ושיעור האגרה ששולמה בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

במילים אחרות, בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהוא, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה.

ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שניגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה".

כפי העולה מהאמור, אין לעשות שימוש בעיקרון הגולגולת הדקה, מקום בו מדובר בהחמרה של מצב ידוע.

...

מכל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי כי יהיה זה נכון לקבוע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור נכותו הרפואית, דהיינו 20%.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ישאו הנתבעים בפיצוי בגין נזקי התובע בסכומים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר ופנסיה 106,101 ₪ הוצ' רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' לעבר 30,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד ופנסיה 470,840 ₪ הוצ' רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' לעתיד 120,000 ₪ כאב וסבל 38,269 ₪ _____________________________________________ סה"כ 765,210 ₪ ניכויים מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל על פי קביעתו.

לפיכך, בשלב זה, ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2 , לידי התובע את הסך- 191,303 ₪, בצירוף הוצאות משפט, לרבות שכר עדות המומחה, וכן שכ"ט עו"ד, בשיעור 15.21% , כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

על מהותו המדויקת של העקרון עמד השופט אילון בע"א 785/80 עריית פתח תקווה נ' צרפתי ואח' (וערעור שכנגד), פ"ד לח(3) 39, 43: "עיקרון הגולגולת הדקה משמעותו שכאשר נגרם מעשה נזק, אחראי המזיק על שיעור הנזק שניגרם כתוצאה ממעשה הנזק, אף אם שיעור זה עולה במידתו על מה שהיה צפוי מראש, וזאת התוצאה מ'גולגלתו הדקה' של הנזק'. (ההדגשות במקור ד.ל.) והרי במקרה שלנו תנאי העבודה המאובקים במפעל לא גרמו להתפרצות האסטמה, אלא להחמרתה וההחמרה - היתה כמידת הצפוי מתנאי עבודה כאלו. הווה אומר: אין זה מקרה שבו חורג הדין מעיקרון הצפיות הנוהג בדיני בנזיקין; ה'מעשה' כאן הוא תנאי העבודה הבלתי נאותים. וה"נזק" הוא ההחמרה במחלה (שהיתה ידועה לכתחילה לעובד עצמו, לרופאיו ואולי אף למעבידיו).

במילים אחרות, בסיטואציה של "גולגולת דקה" אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהוא, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל "גולגולת דקה". לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה.

ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שניגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה (ראו King, עמ' 1361-1360)".

...

כמפורט לעיל, המומחה מטעם בית המשפט מצא הגבלה תפקודית בשורש כף היד, פגיעה בתחושה והשפעת מאמץ על כף היד, המקנים 5% נכות.

סוף דבר כמפורט לעיל, עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ואת אחריות הנתבעת.

אחר כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 84,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, והחזר שכר טרחת המומחים.

ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שניגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה (ראו King, עמ' 1361-1360)".

הינה כי כן, כאשר מדובר בפגמים אשר היו גלויים והתאונה רק החמירה אותם, הרי שאין להחיל את עיקרון "הגולגולת הדקה". מצבו הרפואי הקשה של התובע היה ידוע ומוכר טרם התאונה, וגם בהחמרת מצבו לאחר התאונה; לרבות - בקשר למחלת הפיברומיאלגיה שאובחנה ב-2013, שהמומחה הרפואי בתחום הראומטולוגיה ציין "סביר הרבה יותר שהפיברומיאלגיה שהתפתחה הייתה קשורה בשינויים המבניים הכרוניים בגב ובצואר מהם סבל התובע עוד טרם התאונה, בדכאון ממנו סבל שנים טרם התאונה, ויתכן גם בקשר לדלקת המפרקית הפסוריאטית שהחלה כבר לפני התאונה – והחמרה בהמשך". לא נעלם מעיני פסק דינו של כב' השופט יצחק עמית (בשבתו עדיין בבית משפט המחוזי) בענין ת"א (חי') 358/03 וגנר שולמית נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (פורסם; 26.6.08) (להלן: "ענין וגנר"), שבו, בתביעה בגין ניזקי תאונת דרכים, שכשנתיים אחריה אובחנה התובעת כסובלת מתסמונת הפיברומיאלגיה, קבע השופט כי "התאונה הייתה ה'טריגר' להתעוררות המחלה, על רקע "גולגולת דקה" של התובעת, להבדיל מהחמרה של מצב קיים".

...

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 495,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת תשלם לתובע סך של 495,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 75,290 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות אגרה סך של 712 ₪ בלוויית ריבית והצמדה מיום 8.1.2014.

כבר נפסק, כי "עיקרון הגולגולת הדקה" שמור למצב בו מדובר בפגם חבוי, הגורם להעצמת תוצאות הפגיעה, היינו "בסיטואציה של 'גולגולת דקה' אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהוא, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל 'גולגולת דקה'. לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שניגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה" [ההדגשה אינה במקור] (ע"א 8279/02 זאב גולן ואח' נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל ע"י דורה מנחם, פ"ד ס"ב(1) 330).

...

עם זאת ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; בשים לב מחד גיסא, לעובדה שהתובעת שבה לעבודתה בסמוך לאחר התאונה; עדותה, לפיה היא לא העסיק עוזרת בית בשכר לאחר התאונה (עמוד 33 בשורות 12-13) והעדר ראיות אובייקטיביות רלוונטיות, ובהינתן מאידך גיסא, שיעור הנכויות הרפואיות המצטברות וההנחה הסבירה, כי היא נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 30,000 ₪.

לנוכח המסקנה בכל הנוגע לשיעור הנכות הרפואית של התובעת ובהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 37,605 ₪ וכך אני פוסקת.

סוף דבר התביעה מתקבלת ונזקי התובעת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 390,995 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 324,539 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 15,000 ₪ כאב וסבל - 37,605 ₪ _____________________ 407,144 ₪ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי - 16,149 ₪ (-) _____________________ 390,995 ₪ הנתבעת תישא בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין; אגרה ויתרת האגרה השנייה.