בית המשפט עמד על מורכבות שאלת מקום המושב, ועל כך שקביעת מקום המושב צריכה להיתחשב בנסיבות סובייקטיביות ואובייקטיביות כאחד:
"השאלה בדבר מקום מגורי הקבע של פלוני היא, איפוא, שאלה מורכבת, וזאת לפחות משלושה היבטים: האחד הוא, שהתשובה המשפטית לשאלה האמורה תלוית הקשר. כך, למשל, מבחן מרכז החיים המיושם בדיני המס איננו אותו מבחן המיושם במקרה כגון דא (ראו, למשל, ע"א 477/02 גונן נ' פקיד שומה חיפה [פורסם בנבו] (29.12.2005)); והמבחן המיושם במקרה כגון דא אינו אותו מבחן המיושם במקרה שבו עזב מועמד את האיזור שלראשותו הוא מתכוון להיתמודד, אך באופן זמני בלבד.
כמו כן, המבחן בדבר מיקום מגורי הקבע של מי שמבקש להיתמודד בבחירות מקומיות, מכיל אף שילוב בין היבטים סובייקטיביים ואובייקטיבים, וראו לעניין זה עע"מ שרון נ' יוסף פסקה 17 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (11.9.12) (להלן: עניין שרון):
"על רקע כל האמור לעיל, ניתן לסכם ולומר, כי בפסיקה לא נקבע מבחן ברור לצורך מילוי התנאי של מגורים בקביעות, וככלל, נקבע, כי על כל מקרה להבחן בהתאם לנתונים העובדתיים הרלבאנטיים, וזאת באמצעות בדיקה הכוללת שילוב של מבחנים אובייקטיביים, המצביעים על ארעיות הנתוק, ומבחנים סובייקטיביים, המלמדים על הכוונה להמשיך לחיות בישוב. המבחן הסובייקטיבי עניינו בתחושה של זיקה ובכוונתו של הפרט להשתייך לישוב ספציפי, ואילו המבחן האובייקטיבי נפרט למבחני משנה רבים, שכולם אינם אלא זיקות עובדתיות שמקיים אדם למקום בפועל [...]"
לצד זאת, יש לזכור, שבמסגרת סוגיית המבחן הסובייקטיבי לא די בהצהרה של אדם שבמסגרתה הוא מציג את עצמו כמי שמקום מגוריו הקבוע הוא במקום הבחירות.
...
אשר על כן העתירה נדחית.
העותר ישלם למשיבים 2-1 יחדיו הוצאות בסך של 4,000 ₪, וכן ישלם בנוסף למשיב 3 הוצאות בסך של 4,000 ₪.
כמו כן ישלם העותר למשיב 4 הוצאות בסך של 1,000 ₪.
