לשיטתו של המבקש פסק דינו האמור של בית הדין הגדול איננו תקף, פסק דין זה והחלטת בית הדין קמא שבנידון הנסמכת עליו מנוגדים ל'הילכת שרגאי' ומשכך, ואף נוכח עתירות התלויות ועומדות בבג"ץ נגד פסיקות אחרות של בתי הדין שנסמכו על פסק הדין האמור, יש לבטל את החלטתו של בית הדין קמא.
עם זאת מוצא אני חובה לעצמי להבהיר, הבהרה המחויבת מטעמי ההגינות כלפי המבקש, כי דל הסיכוי שניעתר לבקשת עיכוב הבצוע המדוברת אלא אם יתוספו לה טעמים כבדי משקל, ולעת עתה מתקשה אני לשער כי כך יהיה, שכן מאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוון של דחיית הבקשה:
סכויי העירעור כאמור לעיל – קלושים הם לכאורה;
אם למרות האמור יתקבל העירעור וייקבע כי בית הדין קמא שקבע חיוב במזונות זמניים היה משולל סמכות לעשות כן – יוכל המבקש לכאורה לקבל בחזרה את דמי המזונות ששילם;
עם האמור – גם אם יתקבל העירעור ויקבע כי פסיקת המזונות הזמניים שנקבעה בבית דין קמא בטלה, הלוא יזדקקו הצדדים להתדיין במזונות בערכאה אחרת ולא מן הנמנע כי גם בה יחויב המבקש בדמי מזונות שלא יפחתו מאלה שחויב בהם בבית דין קמא, וממילא אף אם נניח כי מצב שבו נגבים מהמבקש דמי מזונות עתה מהוה פגיעה בו גם אם הללו יושבו לו לאחר זמן – שעה שייתכן לאידך גיסא כי אפילו יהיה כך הרי שלאחר מכן ייפסקו שוב אותם דמי מזונות רטרואקטיבית, ודאי שאין מקום לראות את גבייתם של דמי המזונות מהמשיב כעוול וכפגיעה בו המצדיקה את עיכוב הבצוע, וכל זאת אף אם היו סכויי עירעורו שפירים, ולא כל שכן כשנראה שאינם כאלה וכאמור לעיל;
ולבסוף, וזה העיקר, אפשר להתווכח ולהתדיין בשאלה איזו ערכאה תפסוק את מזונות הילדים, אבל אי אפשר להתווכח עם עצם קיומו של הצורך בפסיקת מזונות ילדים ועם דחיפותו של צורך זה שבשלה קיים 'מוסד' המזונות הזמניים – אין ילד הזקוק למזונות יכול להמתין עד שייגמרו ההליכים בבית הדין האיזורי ובבית דין זה, ולאחריהם, אם יתקבל עירעורו של המבקש, עד שיידון העניין שוב בערכאה אחרת וכו': מאזן הנוחות בשאלה של מזונות (ודוק גם שאין המדובר בשאלה של גובהם המדויק אלא בשאלה אם יהיה חיוב מזונות כלשהוא או כלל וכלל לא, עד להכרעה סופית) הוא תמיד ובאופן מובהק נוטה לטובת הדאגה לבל ייוותר הילד רעב או חסר את צרכיו הבסיסיים האחרים עד להכרעה הסופית, את שייגבה מהאב ביתר או ללא סמכות אם יתברר שאכן בכך מדובר – תוכל האם להשיב לו; אך את שלא ייגבה ממנו במועד, אם יעוכב הבצוע, וייחסר בנתיים לילדים – לא תוכל הפסיקה המאוחרת להשיב.
...
נוכח כל האמור אני מחליט ומורה:
אני מתיר את הערעור על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי אשקלון שקבעה כי מוסמך הוא לדון בענייני מזונות ילדיהם של הצדדים, במסגרת 'השבת מזונות' כפרשנותו המהותית של מונח זה. המבקש ישלים את הליכי הגשת הערעור, היינו: יפתח תיק מתאים, ישלם אגרה ויגיש את כתב הערעור בתוך ארבעה־עשר יום בהתאם לתקנה קלג(5) לתקנות הדיון.
המשיבה תידרש להשיב לערעור לגופו, ובהמשך לכך יישמע הערעור, בכפוף להפקדת המשיב ערובה להוצאות המשפט בסכום של 30,000 ש"ח בתוך שלושים יום ממועד החלטתי זו. ימי פגרה יבואו במניין הימים.
בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא לעכב את ביצוע החלטתו למזונות זמניים – נדחית.
