הבהרת אבחנות נפשיות בחוות דעת מומחה

ביום 6.5.2020 התקבלה חוות דעת המומחה, במסגרתה נקבעו הדברים הבאים: "מר תומר שפר מוכר כסובל מליקוי זמני בתחום האורתופדי, כולל הפעלת תקנה. בהיבט הנפשי יש לציין כי אובחן כסובל מהפרעת היסתגלות; טופל תקופת מה בפסיכותרפיה וכן בטיפול תרופתי נוגד דכאון מסוגים שונים. כיום אינו מטופל.

חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה אינן בהירות שכן המומחה מצא כי התובע אכן סובל מפגיעה נפשית מסוימת משמצא כי הקושי והסבל הגופני משליך על מצבו הנפשי.

...

לאור הקשיים עליהם הצביע התובע ביחס לחוות דעת המומחה וכן משעה שמקביעתו עולה כי הנכות הנפשית יסודה בנכות הגופנית , התוצאה היא כי הפגימה הנפשית נגרמה כתוצאה מתאונת העבודה ובהתאם לכך יש לקבל את התביעה.

לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות משעה שהמומחה קבע כי עיקר הקושי והסבל הוא גופני ומצב זה משליך על המצב הנפשי.

עוד טען הנתבע כי טענות התובע להתעלמות המומחה ממסמכים רפואיים אינן נכונות ונטענו בעלמא לאור המענה השלם והמעמיק שהעניק לכלל שאלות ההבהרה על כן, יש לדחות את התביעה.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל.

בהתאם להחלטה מיום 20.7.21 הופנו למומחה שאלות הבהרה.

המומחה קבע שאין מדובר בתסמונת פוסט טראומטית בהתאם לבדיקתו, וכי הוא אינו מקבל את האבחנה של ד"ר גרינברג הן משום שהיא אינה מתיישבת עם העדר סימנים נפשיים בבדיקות אצל ד"ר קריס בחודשים שלאחר הארוע, הן משום שד"ר גרינברג אינה מתמודדת בחוות דעתה עם הרישומים מסמוך לארוע, והן משום שד"ר גרינברג קבעה שיש מיגבלה בכושר העבודה בעוד התובע שב לעבודה מלאה ומשמעותית לפי מה שדיווח לתובע ובסופו של דבר הפסיק לעבוד עקב פציעה גופנית.

...

(3) בחוות דעתך נימקת את המסקנה בין היתר על יסוד הקביעה שהתובע תאר סימפטומים של מתח או לחץ בפני רופא המשפחה עוד טרם האירוע.

המומחה קבע שאין מדובר בתסמונת פוסט טראומטית בהתאם לבדיקתו, וכי הוא אינו מקבל את האבחנה של ד"ר גרינברג הן משום שהיא אינה מתיישבת עם היעדר סימנים נפשיים בבדיקות אצל ד"ר קריס בחודשים שלאחר האירוע, הן משום שד"ר גרינברג אינה מתמודדת בחוות דעתה עם הרישומים מסמוך לאירוע, והן משום שד"ר גרינברג קבעה שיש מגבלה בכושר העבודה בעוד התובע שב לעבודה מלאה ומשמעותית לפי מה שדיווח לתובע ובסופו של דבר הפסיק לעבוד עקב פציעה גופנית.

אין באמור כדי להוביל למסקנה שהיה על המומחה לקבוע אבחנה כפי שמבקש התובע או כפי שקובעת ד"ר גרינברג דווקא.

על יסוד האמור והמפורט עד כה – הבקשה נדחית.

הבקשה לדיון נוסף בדנ"פ 5196/19 דהאן נ' מדינת ישראל (30.12.19) (להלן: "דנ"פ דהאן") נדחתה, ובין השאר נפסק שההוראה החדשה בחוק עוסקת באחריות מופחתת, ואינה מעניקה לבית המשפט שיקול דעת ביחס לרמת הענישה בהתקיים תנאי האחריות המופחתת, וכי בעתיד ייתן בית המשפט את דעתו לפרשנות הראויה להוראת חוק זו. שלושת תנאי הסעיף בפסיקה: "בעת ביצוע העבירה היה הנאשם נתון במצב של מצוקה נפשית קשה" בע"פ 1855/05 פרישקין נ' מדינת ישראל (24.3.08) (להלן: "ע"פ פרישקין") קבעה השופטת ארבל (שהייתה בדעת מיעוט) כך: "...אף שהובהר כי "לא כל מצוקה נפשית שאליה נקלע מבצע רצח נכנסת לגדר החריג שנקבע בסעיף 300א(ג)" (ע"פ 1191/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.3.2003, בפיסקה 11; להלן: עניין פלוני), השאלה מהי בכל זאת אותה מצוקה נפשית אשר נידרשת להתקיים בקרבו של מבצע הרצח על מנת שיוכל לזכות בהקלה בעונשו, לא זכתה עד כה לליבון נרחב בפסיקה.

"...אף מבלי להכריע בשאלה האם הקביעה כי אדם סובל מ"מצוקה נפשית קשה" מחייבת איבחנה פסיכיאטרית, מחוות-דעת המומחים שדעתם התקבלה על-ידי בית המשפט עולה כי אלו ממילא כלל לא התייחסו מפורשות לטענת המערערת בעיניין זה. ספק על כן אם שאלה זו זכתה לבירור מספק, ובכך אני רואה קושי.

...

על פני הדברים אנו נמצאים בגדרי שאלת ההרשעה, על כל המשתמע מכך לשאלת נטל ההוכחה ורמת ההוכחה על הנאשם, מצד אחד; אך בסופו של דבר היעד הוא פתח מילוט אפשרי מעונש של מאסר עולם חובה, מצד שני.

סוף דבר, אני מציעה לחבריי להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום כמפורט בפתח הכרעת הדין.

מנחם פינקלשטיין, שופט, אב"ד התוצאה: התוצאה היא כאמור בסעיף 225 לחוות דעתה של השופטת ברודי, סג"נ. ניתנה היום, כ' תמוז תש"פ, 12 יולי 2020, במעמד הצדדים.

לאור הזמן הקצר שחלף ממועד התאונה ועד מתן חוות הדעת והסכויים לשפור במצבה של התובעת, הגביל המומחה את הנכות למשך שנתיים וציין כי יש מקום להערכה מחודשת בתום תקופה זו. בחוות דעתו המשלימה מיום 16.11.18 לא מצא המומחה שיפור במצבה של התובעת אותו הגדיר כמצב דיכאוני קשה ומתמשך.

המומחה הוסיף והבהיר, כי כאשר חולה בפיברומיאלגיה עובר טראומה, במקרה זה תאונת דרכים, הוא חווה החמרה במחלת הפיברומיאלגיה שהיא בדרך כלל זמנית, אלא אם הטראומה גרמה לנכות נפשית, שאז ההחמרה תימשך כל עוד הנכות הנפשית נמשכת ובהקשר זה אין נפקא מינה מהי האבחנה הנפשית, דכאון או פוסט טראומה (עמ' 12 שורות 12-14, 16-18).

...

יחד עם זאת, לאור מספר הטיפולים הרב שקיבלה התובעת לאחר התאונה, השינוי במצבה התעסוקתי והעובדה שהתובעת סובלת משילוב של נכויות בעלות אופי תפקודי, אני סבורה, כי זה המקרה בו השפעת הנכויות על תפקוד התובעת תואמת את שיעור הנכות הרפואית כפי שנקבע על ידי המומחים הרפואיים.

אף שמצאתי שהנכויות שנקבעו לתובעת תורמות לירידה בתפקוד התובעת, איני מקבלת את הטענה שמאז התאונה נעדרת התובעת כושר עבודה באופן מוחלט כטענתה או בשיעור גבוה משיעור נכותה הרפואית.

סיכום סכום הפיצויים סיכום סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר - 142,131 ש"ח אבדן כושר השתכרות - 530,295 ש"ח עזרת הזולת - 25,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות - 5,000 ש"ח נזק לא ממוני - 56,412 ש"ח סה"כ נזק 758,838 ש"ח בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי 73,065 ש"ח יתרה 685,773 ש"ח סוף דבר לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בסכום של 685,773 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% וכן החזר אגרת פתיחת ההליך כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

המומחה השיב: "התובע עסק בתלונות סומטיות שונות ומחלות פיזיות בתקופה שלאחר הארוע המיוחד. לא קיים תעוד לקיומם של תסמינים נפשיים בשלב האמור. רק לאחר תקופה אשר נמשכה כשבעה חודשים חש התובע ירידה ברורה במצב הנפשי ורק אז פנה לעזרה פסיכיאטרית". האם נכון כי במסמכים הסמוכים לתאונה צוין העניין הנפשי ולעומת זאת לא ניתן משקל לתאונת הדרכים בטיפול הנפשי? האם יש בכך לשנות מסקנתך? המומחה השיב: "מחד, ניתן לבאר ולומר כי התאונה לא היתה בעלת משמעות מבחינת הטיפול וכי לא קיבלה איזכור במעקב הנפשי, אך מאידך, אין בזאת כדי לשלול כי לתאונה היתה השפעה מסוימת על התפתחות המצב הדיכאוני". האם נכון כי גם ארוע מיוחד שאינו מסכן חיים עלול לגרום למצב הנפשי שאובחן התובע? נא נמק את תשובתך המומחה השיב: "אכן נכון לומר כי ארוע מיוחד מהסוג אשר תואר במקרה זה בכוחו להשפיע על מצבו הנפשי של התובע. מצבים כגון יחס שלילי מתמשך בעבודה, אירועים הגורמים לחוסר נוחות קיצונית או מקרה של השפלה לפני אחרים יכולים בהחלט לגרום לירידה במצב רוח, התפתחות של הפרעת חרדה או תיסמונת דחק. רק לגבי איבחנה של תיסמונת פוסט טראומטית ב DSM V מופיעה דרישה לאבחן רק בנוכחות של חשיפה למוות או איום של מוות, פגיעה פיזית חמורה או אלימות מינית. במקרה הזה ישנה התפתחות של מחלה דכאונית כתגובה לשלל גורמים אשר פורטו לעיל כולל היחס בעבודה, הארוע המיוחד ותאונת הדרכים ועוד גורמים אפשריים. כפי שכבר צויין, לארוע החריג היה השפעה מסויימת על התפתחות המצב הנפשי של התובע או בהשפעה של פחות מ 50%." בהחלטה מיום 2.7.23 הועברו למומחה שאלות הבהרה נוספות, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה התקבלו ביום 3.8.23.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות שהוצגו לפנינו כמו גם את חוות דעת המומחה יחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל לאחר שהוכח במידה הנדרשת קיומו של קשר סיבתי בין הארוע המיוחד מיום 16.5.17 לבין מצבו הנפשי של התובע.

...

כידוע המומחה אינו משפטן, ואי הבנתו את השימוש במונחים הקשורים למאזן ההסתברויות, בנסיבות תיק זה כאשר קבע שוב ושוב לאורך כל חוות הדעת – כי קיים קשר סיבתי, וקבע זאת באופן פוזיטיבי ברור, כדי לפסול את חוות הדעת כולה ואף לא מצאנו צורך במינוי מומחה נוסף כפי שביקש הנתבע.

לאור כל האמור, אנו מאמצים את חוות דעת המומחה וקובעים כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 16.5.17 למצבו הנפשי של התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.