הבהרות לגבי הסדר הפשרה בנגזרת נגד בנק הפועלים

גם המבקש 4, מר חיים בנג'ו (להלן: "בנג'ו") טוען לעילת תביעה אישית נגד הבנק הבנלאומי.

הסדרה עתידית: "ההסדרה העתידית שהמשיבים מתחייבים לה במסגרת הסדר הפשרה המתוקן המצורף חלה על אשראי שצו הבנקאות חל עליו ואשר הועמד מכוח מיסמך הלוואה אחד/בקשת הלוואה אחת, כשסכום האשראי הכולל שעליו חל הסכם ההלוואה מורכב משני חלקים או יותר, שעל כל אחד מהם חלים תנאים שונים, לרבות התקופה ו/או שיעור הריבית ו/או סוג הריבית ו/או בסיסי ההצמדה ו/או סוג המטבע ו/או מועד העמדה ו/או לוח הסילוקין ו/או כל שוני אחר. המשיבים מתחייבים לגבות עמלה תפעולית אחת בלבד בעבור פרעון מוקדם סימולטאני של שני חלקים או יותר, עליהם חלים תנאים שונים כאמור לעיל, של סכום אשראי עליו חל צו הבנקאות, אשר הועמד מכוח מיסמך הלוואה אחד/בקשת הלוואה אחת. יובהר, כי הוראות הסדר פשרה מתוקן זה אינן חלות על הסכם להעמדת מסגרת אשראי שמכוחו נערכים במועדים שונים הסכמי הלוואה נפרדים" (סעיף 13 לבקשה לאישור הסדר פשרה).

בסוף הדיון קבעתי כי "לאחר ששמעתי את הצדדים בעיניין הסדר הפשרה המתוקן ובעניין היתנגדות היועץ המשפטי, עלו מספר שאלות הצריכות מענה, בין השאר, יש מקום לקבל תצהיר ו/או מיסמך מאת בנק הפועלים שהפסיק את גביית העמלה התפעולית בעיניין זה וכן לציין בתצהיר מהו המועד שבו הופסקה הגביה. בנק הבנלאומי ימסור עמדתו לאפשרות לצמצם את מועד היישום לפרק זמן של 30 ימים, כפי שבנק לאומי התחייב לעשות". כפי שנקבע בדיון, הגיש בנק הפועלים תצהיר ממנו עולה כי בנק הפועלים חדל מלגבות עמלה תפעולית בגין פרעון מוקדם ביום ה-15.4.2019 (ראו הודעת בנק הפועלים מיום ה-2.3.2021).

...

אני סבורה כי אין לקבל את ניסיון הצדדים לקבוע בתיק דנא אימתי יהיו המשיבים רשאים לגבות עמלה תפעולית בסכום העולה על 60 ₪, בלי שהתקיים דיון בשאלות המשפטיות הכבדות נשוא בקשת האישור.

לסיכום אני דוחה, אפוא, את בקשת הצדדים לאשר את הסדר הפשרה שהונח לפני.

ככל שלא תתקבל הודעה אחרת, או בקשה לאשר הסדר פשרה מתוקן במועד הת"פ אותו אני קובעת ליום 22.6.2021 ייקבע מועד להוכחות קצרות הכל כדי לקדם את מתן ההחלטה בתיק.

בהחלטתי בתום הדיון הבהרתי כי לא ניתן לאשר את הסדר הפשרה עד להכרעה בבקשת האכיפה, שהרי ההכרעה בבקשת האכיפה משליכה על השאלה מי הגורם הזכאי לשאת ולתת עם הנתבעים.

משכך, אין צורך להדרש במסגרת אכסניה זו לטענות נוספות שהעלה מי מהצדדים, כגון באשר ליתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה אשר נידון בפניי בהליך אחר.

ואמנם, גם בפסיקה שניתנה לאחר הילכת טקסטיל ריינס שב בית המשפט העליון והבהיר כי מקום שהחייב הוא זה אשר עומד על זכותו להגביל את עבירות הזכות, לא ניתן יהיה לאכוף את עסקת ההמחאה, אפילו אם יהיה לה תוקף במישור היחסים שבין הממחה לנמחה (ראה ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 (2002); רע"א 7457/07 חג'אמה נגד צפריה מושב עובדים פס' 4 (נבו 17.4.2008); רע"א 7783/00 כהן נגד בנק הפועלים בע"מ פס' 6 (נבו 9.12.2001)).

...

כפועל יוצא ממסקנה זו, הכספים שהזרימה המבקשת לאנפה הם חוב נדחה בהתאם להוראות סעיף 248 לפקודת החברות.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בטענה הנוספת של המנהל המיוחד לפיה יש להדחות את החוב של אנפה כלפי המבקשת בנימוק שמדובר במימון דק המצדיק את הדחיית החוב לפי סעיף 6 לחוק החברות ובהתאם להלכות שנפסקו בענין אפרוחי הצפון ובענין מקור ראשון.

סיכום סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, בקשת האכיפה נדחית.

עניינו של ההליך הקודם בתובענה בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ (מחוזי מרכז - לוד) 33975-08-18), שהוגשה על-ידי בר סימן טוב וברוטפלד נגד ע. לוזון בע"מ, עו"ד אליעזר - מוטי ויניצקי ומשרד עו"ד אלחנן ויניצקי ושות' שייצגו את בעלי הזכויות במקרקעין בהתקשרות עם ע. לוזון ומשמשים כמיופי כוח מטעמם בהתאם להסכם הבניה והשיתוף (להלן ייקראו ביחד: "עו"ד ויניצקי"), וכנגד בנק הפועלים (להלן: "הבנק").

אשר להפעלת תניית הבוררות, נקבע כי יש להבחין בין סכסוכים אינדיבידואליים לבין סכסוכים קולקטיביים, וכי הפעלת מנגנון הבוררות לצורך בירור סיכסוך קולקטיבי כפופה להוראות סעיף 26.3 להסכם הבניה והשיתוף, המסייג את הכללים הרגילים החלים במקרה של נשייה יחד ולחוד, וקובע כדלקמן: "כמו כן מובהר ומוסכם, כי כל פעולה של יחיד הבעלים על פי הסכם זה ו/או בקשר אליו, שהנה בעלת תוקף או השלכה שאינם מצומצמים לאותו יחיד בעלים בלבד, לא יהא לה תוקף כלפי הקבלן (המשיבה - ב.ט.) אלא אם נעשתה ע"י הבעלים כולם ללא יוצא מן הכלל ובאמצעות ב"כ הבעלים". עוד יש להפנות בהקשר זה, לסעיף 26.1 להסכם הבניה והשיתוף, הקובע כי: "לאור ריבוי יחידי הבעלים להסכם זה, מוסכם כי כל פניה של הבעלים או מי מהם לקבלן, תיעשה אך ורק באמצעות ב"כ הבעלים ו/או הנציגות ... האמור בס"ק זה לא יחול רק לגבי עניין שהוא על פי מהותו פרטני וטעון בהתנהלות אישית ופרטנית כגון הזמנת שינויים בדירה מסוימת של יחיד בעלים מסוים". נקבע שלצורך הכרעה בבקשה למינוי בורר, יש להכריע בשאלה אם מבוקש להפעיל את מנגנון הבוררות לשם הכרעה בסכסוך אינדיבידואלי או שמא מדובר בסכסוך בעיניין זכויות קולקטיביות שאז ניתן להפעיל את מנגנון הבוררות רק בכפוף להוראות סעיף 26 להסכם הבניה והשיתוף, קרי; "באמצעות ב"כ בעלי הזכויות ו/או הנציגות", כמשמעם בהסכם הבניה והשיתוף, ואין לי אלא להביא את דברי כב' השופט גרוסקופף, ככתבם וכלשונם: "דומה שבית המשפט קמא סבר כי שאלת ההיתחשבנות בין המבקשת לבין המשיבים היא בגדר סיכסוך אינדיוידואלי, ועל כן יש מקום להענות לבקשת האחרונים למנות בורר לגביה. ואכן, כפי שהובהר, ייתכנו מצבים בהם יתקיים בין המבקשת לבין אחד מיחידי הבעלים סיכסוך אינדיוידואלי באופיו, כגון כאשר לטענתו הוא שילם סכומים ביתר, וזכאי להשבתם מכוח סעיפים 2.3–2.6 לתוספת הראשונה. אם בסכסוך מסוג זה היה מדובר, לא היה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

גם אם רוב בעלי הזכויות הגיעו להסדר פשרה עם המשיבה כמפורט במכתב עו"ד ויניצקי (נספח 6 לכתב התשובה) , אין בכך כדי להפוך את תביעתם של המבקשים לסכסוך אינדבידואלי שהרי מדובר בהיתחשבנות הנגזרת מסכסוך קולקטיבי שעניינו בין היתר במחלוקת בדבר חישוב רכיבי הריבית, הצמדה ועמלות הבנק, ביחסים שבין כלל בעלי הזכויות לבין המשיבה.

...

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי טענות המבקשים ובקשתם למינוי בורר עומדת בניגוד לפסה"ד של בית המשפט העליון בהליך הקודם, כך שדין הבקשה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

לחלופין, דין הבקשה להידחות לגופם של דברים שכן המבקשים מתעלמים מפסה"ד של בית המשפט העליון שקבע כי טענותיהם הן טענות קולקטיביות ועל כן הן יכולות להתברר בבוררות רק בהתאם להוראת סעיף 26.3 להסכם הבניה והשיתוף, דהיינו רק בהסכמת כלל בעלי הזכויות ובאמצעות נציגיהם.

אשר על כן, דין הבקשה למינוי בורר שהוגשה על-ידי המבקשים באופן אישי ושלא על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 26.3 להסכם הבניה והשיתוף, להידחות.

הרקע לבקשה מקורם של ההליכים בבסיס הבקשה, בחקירת הרשויות האמריקאיות נגד בנק הפועלים בע"מ, הוא המשיב 1 (להלן: הבנק), בחשד לכך שנושאי המשרה בו סייעו ללקוחות הבנק להונות את רשויות המס האמריקאיות (להלן: פרשת המס או הפרשה).

הודעה על הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה פורסמה בעיתונות ביום 17.8.2022, ובגדרה ניתנה לכל בעל מניה או דרקטור בבנק האפשרות להגיש לבית המשפט היתנגדות להסדר הפשרה, בתוך 30 יום.

כפי שיובהר להלן, יישום מבחנים אלה ובחינת השיקולים הנוגעים לעניין, מובילים במקרה הנידון למסקנה כי אין להורות על עיכוב הדיון בבקשת שרון.

כן יוזכר, כי הבקשה שלפניי הוגשה לאחר שחלפו למעלה מחמשה חודשים מן היום שבו הוגש הסדר הפשרה לבית המשפט המחוזי, מבלי שניתן הסבר לשהוי זה. מן העבר השני, המערער בעצמו טען כי עמדת היועצת המשפטית לממשלה בהתייחס להסדר הפשרה, מציגה טענות דומות לטענותיו שלו, לגבי הקושי שבאי-פירסום דו"ח הועדה המלא, ולגבי הבעייתיות בסעיף המסלק את כלל עילות התביעה בקשר לפרשת המס.

...

מעבר לכך, סבורני כי בנסיבות העניין אין בטענות שנטענו לגבי מאזן הנוחות כדי להכריע את הכף לטובת קבלת הבקשה.

לבסוף, לא מצאתי להיעתר גם לבקשתו החלופית של המערער, בדבר הארכת המועד להגשת התנגדויות להסדר הפשרה, שמקומה בהליך המתנהל בבקשת שרון, ולא בבקשה שלפניי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

נטען כי לעמדת הבנק המשך ניהול ההליכים פוגע בבנק וממילא אישור הפשרה פועל לטובתו; כי אין זה לטובת הבנק לתבוע את נושאי משרתו בסוגיות נושנות, בטענות שהן בבחינת "חוכמת בדיעבד" ובפרט שעה שמדובר בהחלטות הנוגעות לניהול אשראי, שכן נקיטת הליכים מסוג זה עלולה ליצור אפקט מצנן של ממש אשר עלול לפגוע בניהול הסיכונים התקין והרצוי של הבנק וכן לפגוע ביכולת הגיוס של מנהלים ונושאי משרה לבנק ולשמש כגורם מרתיע כנגד המנהלים ונושאי המשרה הנוכחיים והעתידיים בבנק ובכך לפגוע בטובת הבנק ובאנטרס ציבור בעלי המניות.

על פי הנטען בבקשה, גם דירקטוריון הבנק, בישיבתו מיום 31.10.2021, בה הישתתפו כל חברי הדירקטוריון, אשר אינם (כולם) בעלי נגיעה אישית להליך ואינם נמנים על המשיבים לבקשת האישור, מצא כי הסדר הפשרה הולם את טובת הבנק וכי יש לאשרו, זאת לאחר דיון במהלכו נפרשו בפני הדירקטורים עקרי הדברים המקופלים בכתבי הטענות שהתקבלו על ידם מבעוד מועד, הובהרו וחודדו טענות הצדדים וכן נדונו השיקולים המפורטים בבקשה.

בהתייחסותו לעמדת הגורמים המקצועיים בעיניין הפשרה המוצעת, טען הבנק כי בחלוף כשש שנים, שבמהלכן מנוהלים ההליכים המשפטים, יש בידי הצדדים וכן לבית המשפט, די כלים ומידע על מנת לנסות להעריך את הסיכונים והסכויים של בקשת האישור, כפי שאלה משתקפים בהסדר הפשרה; כי כדרכה של פשרה, כל פשרה, אומדן הסיכונים והסכויים אינו וודאי, אך בעניינינו הוא עבר מספר משוכות המאששות את 'נקודת האיזון הפשרתית'.

...

ואולם, אני סבורה כי במקרה שלפניי אין מקום לבצע הפחתה כאמור, בזאת בשל קיומם של מספר טעמים מצטברים.

בשים לב ליחס הגמול-שכר שהומלץ במסגרת הסכם הפשרה, אני קובעת כי הגמול למבקש יעמוד על סך של 365,000 ₪ וכי שכר הטרחה של באי כוחו יעמוד על סך של 2,310,000 ₪ בצירוף מע"מ. על הגמול למבקש יתווסף מע"מ, ככל שקיימת חבות לכך על פי הדין.

סוף דבר אני מאשרת את הסכם הפשרה, למעט המלצת הצדדים לעניין הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי כוחו, ובכפוף להערה הנוגעת לתחולת סעיפי הפטור על עילות שלא נכללו בבקשת האישור, ונותנת לו תוקף של פסק דין.