בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל [לא פורסם, ניתן ביום 29.10.2014] צוינו המבחנים שהתפתחו בפסיקה לצורך הכרעה בשאלה האם עסקינן בארוע אחד או במספר אירועים נפרדים:
"האחד, המבחן הצורני- עובדתי, שבמסגרתו בוחנים האם ניתן להפריד בין פעולות שנעשו ברצף ובסמיכות יחסית של זמן ומקום, דהיינו האם מדובר בפעולה יחידה ומתמשכת שלא ניתן לפצלה לתת פעולות או שמא בשרשרת פעולות עוקבות שכל אחת מהן היא חוליה נפרדת. השני, המבחן המהותי-מוסרי, שנוהג בעיקר בעבירות הנעברות בגופו של אדם (להבדיל מעבירות רכוש) ושבמסגרתו מתמקדים בנזקים שגרמה היתנהגותו של העבריין לנפגעי העבירה ובאנטרס החברתי שניפגע. במסגרת מבחן זה נבחנת בין היתר -אם לא בעיקר -שאלת ריבוי הנפגעים. בהקשר זה נקבע והודגש בשורת פסקי דין כי כאשר מדובר במספר נפגעים ממעשה אלימות או מעבירות מין יש לכל אחד מהנפגעים אינטרס עצמאי לשמירה על שלום גופו, אשר מטה את הכף לטובת "פיצול המעשים והעונשים".
כבר נקבע, כי הגם שיש מקרים בהם ניתן למצוא דפוס היתנהגות שייתכן שניתן למצוא לו קו משותף, עדיין ניתן יהיה לקבוע גם במקרים כאלה כי מדובר באירועים נפרדים, כאשר יש אלמנטים שונים אחרים שמצדיקים זאת.
כמו כן, באשר למתלוננת 1 הורשע הנאשם בעבירות נוספות של מעשים מגונים במשפחה מכוח סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין, אשר העונש המירבי הקבוע בגין כל עבירה הוא 5 שנות מאסר בפועל.
מדיניות הענישה בעבירות מין, ובייחוד אלה הנעשות במסגרת התא המשפחתי הנה מדיניות מחמירה, אך קיים בעיניין ספקטרום עונשי רחב יחסית והעונשים השונים המצויים על הרצף נקבעים בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה:
ע"פ 2642/11 פלוני נ' מדינת ישראל – המערער הודה במסגרת הסדר טיעון כי במשך תקופה של כ-6 שנים ביצע בביתה של בת זוגו (קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים במועד ביצוע המעשים) מעשים מגונים, מעשי אינוס ומעשי סדום.
...
בנסיבות העניין, לאור הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירות כפי שפורטו לעיל אנו קובעים, כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם:
באשר לאישום הראשון הוא 10 עד 14 שנות מאסר, לצד ענישה נלוות.
לצד זאת, מצאנו כי יש לתת משקל מסוים גם לסבל שעונשו של הנאשם גורם לבני משפחתו, שכן כאמור, הנאשם הינו אב לילדים.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
15 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו.
