הבדל בין תגמולים לשיפוי

בית המשפט המחוזי קבע בעיניין אמון הציבור: "71. ... הילכת זלוצין נחזית להראות כהלכה מחייבת שיצאה מפתחו של בית המשפט העליון (וראו סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה), ולא מצאנו הלכה אחרת שניתנה בערכאה העליונה המבקשת לחלק בין תביעת הניזוק לתביעת מבוטח." עוד נקבע בעיניין אמון הציבור ביחס לרכיב המע"מ בשיפוי: "76. ... בפוליסות לביטוח דירה נהוג להבחין בין תשלום תגמולי ביטוח לפי ערך שיפוי (השבת המצב לקדמותו) לבין תשלום תגמולי ביטוח לפי ערך כינון (הקמה מחדש, תיקון או החלפה בחדש). כאשר נעשית הערכה של ערך כינון הערכה זו מבוססת על הצעת מחיר לתיקון הנזק, והיא כוללת את ערך המע"מ (למבוטחים שאינם מקזזים מע"מ). לעומת זאת, ערך השיפוי הוא פיצוי כספי שהמבוטח זכאי לו אם לא יכונן את נזקיו. הערכת ערך השיפוי נעשית באמצעות הערכת שווי השוק של הנכס (עסקה בין מוכר מרצון לקונה מרצון), מתוך שכך אין צורך לקבוע את הוספת המע"מ בפצוי רגיל על דרך השיפוי שכן באופן עיקרוני הערכת הנכס במצבו כוללת את סכום המע"מ המגולם בערכו ואולם ברי כי אם עסקינן בנזק שעניינו בתיקון בלבד והפיצוי בגינו עניינו בהערכת עלות התיקון כי יהא צורך להוסיף את סכום המע"מ על עלות התיקון. " (הדגשה שלי אט"א).

...

לאור האמור, ומכל הטעמים שצוינו יש לדחות רכיב זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצוי בסך כולל של 117,201 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע שכר מומחה התובע וכן חלקו של התובע בשכר טרחת מומחה בית המשפט בסך כולל של 9,126 ₪.

בהסכם קבועים התנאים לשיפוי המל"ל על-ידי חברות הביטוח, בגין גמלאות ששולמו לנפגעי תאונות דרכים מכוח החוק, כאשר סעיף 2 שבו קובע כי המונחים "גימלה" ו"מעביד" יהיו כהגדרתם בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), שזו לשונו: "'גימלה' – השווי הכספי של הגימלאות, להוציא גימלה בעין, שניתנות או שעתידות להנתן לפי חלק ב' לחוק ... " (ההדגשה הוספה – צ.ז.).

בצד זאת, דחה בית המשפט את טענת המל"ל לפיה בע"א 3013/01 קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נז(1) 135 (2002) (להלן: הילכת קרנית) נקבע, כי תגמולים המוענקים בגין נכות כללית מכוח פרק ט לחוק, אינם נופלים לגדר המונח "גימלה בעין" לעניין ההסכם – שכן נאמר, כי סוגיית ההבחנה בין תגמולים במסגרת נכות כללית לבין תגמולים במסגרת נכות מעבודה, בכל הנוגע לגימלאות בעין, כלל לא עלתה במסגרת פסק הדין, כי אם רק השאלה האם גימלה סיעודית מהוה "גימלה בעין". לבסוף, בית המשפט דחה טענות השתק, מניעות והודאת בעל דין שהעלו המשיבים, הן לגופן, והן מן הטעם שאלו הועלו בחריגה מההסדר הדיוני המוסכם.

...

בצד זאת טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, תוך שהם סומכים ידיהם על קביעותיהם של בית המשפט המחוזי והשלום.

לגופו של עניין, סבורני כי דין הערעור להידחות.

דומה, כי יש במתן הבכורה לגישה זו בפסיקה, על-אף קיומה של דעה אחרת בסוגיה, כדי לתמוך במסקנה אליה הגעתי.

אין בידי לקבל את הפרשנות שניתנה במסגרת פסקי הדין האמורים לקביעותיו של השופט י' אנגלרד בהלכת קרנית.

סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, קובע: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח , תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, קובע : "(א) בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שניגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק.

בהערת אגב, שאינה דרושה להכרעתי אציין, כי יש להבחין בין תגמולי הביטוח המשולמים בגין ניזקי גוף לבין תגמולי ביטוח המשולמים עבור ניזקי רכוש.

...

אחריותו של נתבע 1 לתאונה: אני קובעת כי על נתבע 1, לשאת באחריות לנזקים אשר נגרמו לתובע עקב התאונה.

לפיכך, אני קובעת כי על נתבע 1 לפצות התובע בהתאם לרכיבים הבאים: · נזק בהתאם לדו"ח שמאי מטעם התובע – 8,116 ₪.

נוכח פסק הדין, הבקשה לביטול פסה"ד שניתן נגד נתבעים 2 ו – 3 מתייתרת.

הסיבה לכך פשוטה - בפוליסות לביטוח דירה נהוג להבחין בין תשלום תגמולי ביטוח לפי ערך שיפוי (השבת המצב לקדמותו) לבין תשלום תגמולי ביטוח לפי ערך כינון (הקמה מחדש, תיקון או החלפה בחדש).

...

בכל הקשור לצדדי ג' שלא תיקנו את ריכבם ותבעו את מבוטחי הפניקס הרי שאמנם לגביהם תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, היינו עלינו להתייחס לתקופה שמיום 16.1.11 ועד 11.3.15 ואולם לעניין זה אני מקבל את טענת הפניקס כי עומדת לה הגנת תום הלב, ובמילים אחרות, אומנם הכרענו כי הלכת זלוצין שניתנה אחר הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 מתייחסת אף להחזר מע"מ בפוליסות לביטוח רכב ואולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שלפני חברות הביטוח הונחה לכאורה הכרעת אגף ההון מיום 20.6.99 וכי באופן עקרוני ניתן היה לטעון לחילוקים שונים בין החיוב הכללי שנקבע בהלכת זלוצין לחיוב התשלום בביטוח רכב תוך השענות על אותה הכרעה משנת 1999 לגביה לא הוציא אגף ההון כל עדכון.

ואם כן אחר שמצאנו כי המבקשת אינה ראויה לשמש כארגון מייצג בתובענה שבנדון, הוספנו ומצאנו כי אף האינטרס הציבורי לא יפגע מקביעה זו נוכח רמת הראיות הדלה שסיפקה המבקשת לצורך הוכחת תביעתה.

מכל מקום, בנדון, נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני נצרך לקבוע מסמרות בשאלה זו. סוף דבר מכלל האמור מעלה, מצאתי לדחות הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית כנגד המשיבות.

כך יוצא כי המל"ל אינו מבחין בין הנכות הכללית (64%) הקיימת אצל הניזוקה לבין הנכות שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה (50.4%) ובכך אינו מבחין בין התגמולים ששילם ו/או משלם לניזוקה כתוצאה מנכותה הכללית לבין אלו שאינם כתוצאה מנכותה הכללית.

נוכח ניכוי התגמולים חברות הביטוח מושתקות מלטעון להעדר קשר סיבתי בין הנכות שנגרמה לניזוקה לבין התגמולים המשתלמים לה על ידי המל"ל. לדידי, לאחר שקביעות מוסדות המל"ל בקשר עם הנכויות שנגרמו לניזוקה אומצו במלואן ולא מצאתי לקבל טענת חברות הביטוח כאילו יש לניזוקה 50.4% נכות כתוצאה מהתאונה (ולא 64%), הרי שמתייתר הצורך לידון בטענה זו. יתר על כן אציין כי חברות הביטוח לא טענו שאינן צריכות לשפות את המל"ל באופן הנטען על ידי המל"ל אלא קשרו טענתן זו באחוזי הנכות הקשורים לתאונה לשיטתן ובהתאם לחישוב שבוצע על ידן בסיכומיהן והמובא לעיל.

...

שווי הנזק - גובה הפיצוי לאחר שבחנתי עמדות הצדדים הנני סבורה כי יש להילך כדלקמן: סכום הגמלה הנכון עומד בסך של 535,388 ₪, כפי שטוענות חברות הביטוח.

ברם, ההליך הנזיקי הסתיים בפשרה ואין להוציא מכלל אפשרות שפסק הדין שיקף, בין באופן מלא ובין באופן חלקי, הבנות לפשרה שסוכמו בין הצדדים, יותר מאשר בירור מלא של היקף הנזק שנגרם לניזוקה על יסוד שמיעת ראיות ובוודאי שלא ניתן לקבוע, על סמך החומר שהוצג כי הניזוקה קיבלה את כל הפיצוי המגיע לה. יודגש כי לא הוכח על ידי חברות הביטוח וממילא לא שוכנעתי שהניזוקה קיבלה פיצוי בגין מלוא נזקיה תחת הסכם הפשרה.

לאור כל האמור הנני סבורה שלא ניתן לקבוע שהתקיים האינטרס אותו נועד לקדם סעיף 329 בחוק הביטוח הלאומי מניעת כפל פיצוי לניזוקה, הן מהמזיק והן מהמל"ל. המל"ל אינו נדרש להפעיל את זכות הזקיפה והנני קובעת כי בעשותו כן אין הוא פועל בחוסר תום לב. לסיכום: דין התביעה להתקבל.