הבדל בין כישלון תמורה מלאה לחלקי

על אף זאת, בסעיף 2 לתצהיר, טען המבקש טענה ל"כישלון תמורה": "המשיבה קיבלה תשלום על סמך מה שהתחיבה שלימדה תלמידים, למפרע התבררו כי קיימים אי דיוקים בדיווחים". דיני השיטריות מבחינים בין כשלון תמורה מלא לבין כשלון תמורה חלקי, ובין כשלון תמורה חלקי קצוב לבין כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב.

"כישלון תמורה חלקי קצוב" מהוה טענת הגנה טובה לגבי חלק מהתביעה, בין צדדים קרובים, במקרים בהם כשלון התמורה החלקי יתייחס לסכום קצוב (ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ. וייסנברג, פד"י ל"ז (2), 355 [1983] בעמ' 360-361): "הכלל הוא, שכשלון תמורה חלקי אינו מהוה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר... יש לכך יוצא מן הכלל, והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן; לשון אחר: כאשר כשלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב"..

...

לאור כל האמור לעיל, הרי שעסקינן בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר כלל לא הוכחה, ולו בראשית ראיה.

לא מצאתי לנכון להעתר לבקשה נוכח העדר ראיות כלשהן או אף ראשית ראיה באשר לטענת ההגנה שהועלתה.

לאור האמור, ההתנגדות לביצוע שטר נדחית.

בהלכה הפסוקה הוכרה ההבחנה בין הטענה בדבר כשלון תמורה מלא לבין הטענה בדבר כשלון תמורה חלקי.

אף שבבקשה לרשות להיתגונן טענה הנתבעת לכשלון תמורה מלא, מעיון בטענות ובעובדות עולה כי טענתה של התובעת למעשה היא לכשלון תמורה חלקי, שכן אין ספק שהסחורה סופקה, והטענה היא בדבר איכותה של חלק ממנה, שכן גם לגירסתה של הנתבעת לא כל הסחורה הייתה פגומה, ומעדויותיה עולה כי עלה בידה למכור חלק מהסחורה (ראו לעניין זה גם גם ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די. מטל א. ג. חברה זרה, פ"ד מה (5) 849).

...

גם אם היה הסכם ההחזרות חל בענייננו, לא שוכנעתי שבגדרו של אותו הסכם הייתה הנתבעת זכאית להחזיר לתובעת את כל הסחורה של 2,000 זוגות, כפי שטענה.

סיכום אשר על כן אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה הנגדית.

בשים לב להיקף ההליכים בתיק, ולסכום התביעה הנגדית, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום של 50,000 ₪.

המבקש טוען לנזק ממוני על בסיס כשלון תמורה מלא, וזאת נוכח ההבדל שבין צפייתו למוצר באיכות מסוימת, לבין המוצר שסופק בפועל.

עניין זה עמד לבחינה בפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת עניין פרי-ניר, שם נקבע כי רק במקרים חריגים תוכר הדרישה לנזק ממוני בגין מוצר צריכה שלא ניתן להשיבו: "יחד עם זאת, אני מוצא לנכון להעיר כאן כי לא בכל מקרה שבו לקוח צרך מוצר בעקבות מעשה הטעה, לכאורה, מצד עוסק – יהיה הצרכן זכאי להשבת הסכום ששילם בעד המוצר – כולו, או חלקו. הדבר אפשרי, לטעמי, רק במקרים חריגים ביותר – כגון זה שלפנינו – שבהם תכונותיו של המוצר שנצרך בפועל (בעקבות הטעה מצד העוסק ותוך הסתמכותו על מצג מטעה) שונות באופן מהותי מתכונותיו של המוצר שהצרכן התכוון לצרוך, עד כי מיתקיים למעשה מעין "כישלון תמורה מלא". בסיטואציה כזו השבה היא, כמובן, בלתי אפשרית ועל אף זאת הצרכן יהיה זכאי לפצוי בגין מחיר המוצר.

...

סוף דבר לאור כל האמור ליל, בקשת האישור נדחית בזאת.

כן נדחית, בהתאם, התובענה עצמה.

ברגיל, משנדחית בקשת אישור יש מקום להטיל הוצאות על הצד שבקשתו נדחית.

אולם, בפסיקה עדיין קיימת הבחנה בין כשלון תמורה מלא לבין כשלון תמורה חלקי; וכן, בין כשלון תמורה חלקי קצוב לבין כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב.

כידוע, טענה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינה מהוה טענת הגנה טובה בתביעה שטרית, ותרופתו של הנפגע, הקונה, תהיה בהגשת תביעה עפ"י עסקת היסוד להשבת חלק מהמחיר החוזי של הממכר (לרנר, בעמ' 295); ע"א 366/89 פיין אלומניום בע"מ נ' די. מטל א.ג. חברה זרה, פ"ד מה(5) 850 (1991)).

...

לאור זאת היה מקום לקבל את התביעה במלואה, אולם לנוכח השיהוי הניכר בהגשתה של התובענה אשר היה על סיפה של ההתיישנות, אני קובעת כי נגרם בכך לנתבע נזק ראייתי, ולפיכך יש מקום להורות על הפחתה של 30% מסכום השטר.

לאור זאת אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,612 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת הבקשה לביצוע שטר ועד היום ובצירוף אגרות המשפט בסך כולל של 763.44 ש"ח ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הנתבעת 1 ניפקה חשבונית בגין חלק מהתמורה ששולמה על ידי התובעת לחברת דלפין, ופעלה במסגרת רישיון הייבוא שלה לשיחרור המסיכות.

כפי שציין תדהר במייל: "בדקתי שוב את המסיכות, ובודאות לא מדובר על אותו מוצר ושאותו ראינו בתמונות, למעשה ברור לי עכשיו שקיבלנו בפועל משהו אחר לגמרי. צירפתי כמה תמונות על מנת שתוכלו לראות את ההבדלים בין המסיכות המקוריות לאלו שהגיעו בפועל". כן ציין במייל רשימה של 4 הבדלים בין המסיכות ובקש זכוי לחשבון וציין כי עד כה מכר 1,300 מסכות.

בשים לב לכך, ומשעה שהתנערו הנתבעים מהאחריות לכשלים, ולא שיפו את התובעת בזמן אמת, אף לא בהשבת העמלה ששולמה בגין המסיכות, ומשעה שהכירו בכשלון המלאי של המסיכות, והתובעת ציינה בזמן אמת בתכתובות כי מכרה 1,200 מסכות, יש להשיב לתובעת את מלוא התמורה ששולמה בגין המסיכות, למעט הסכום שפורט על ידה בסך 16,056 ₪.

...

כך, גרסתו לבית המשפט באזהרה, בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 8.12.22 כדלקמן: "לשאלת ביהמ"ש, מי קיבל את הכספים, מה מנגנון הכספים – אני משיב שמי שקיבל את הכסף מהתובע זו חברת דולפין בחשבון שלהם בקפריסין, יש בעלים לחברה, אני סוכן של החברה. אני מקבל עמלות על מכירות. על המכירה הזאת בגלל שזה הסתבך אני לא חושב שקיבלתי עמלה, אני יכול לבדוק את זה. הם קיבלו את הכסף, אבל אז נולדה התביעה והם אמרו עד שאני לא אסגור את התביעה הם לא משלמים לי כלום. אני לא זוכר כמה היתה הפרופורמה, אבל הם שילמו את כל הפרופורמה במלואה, של החברה הקפריסאית. אני לא יודע כמה החברה הקפריסאית שילמה לחברה הסינית. אני יכול לבדוק. העמלה הנהוגה בענף שלנו בין 7% ל-10%, זה מה שנהוג אצלנו בענף. הם סמכו עליי, המנכ"ל של דולפין יודע, שמו קיפוס קיפריאנו. הם לא אזרחים ישראלים. אין לי מניות בחברה. אני לא יודע מה היה מרווח העמלות שלהם, אין לי מושג. " ימים ספורים לאחר עדות זו, הגישה התובעת אישור מרשם החברות הקפריסאי לפיו הנתבע 3 רשום כבעלים וכדירקטור יחיד.

לאור כל האמור, מצאתי לקבל את טענת התובעת באשר לאחריות הנתבעים 1 ו- 3 למסכות הפגומות, ולהיקף נזקים הישירים שנגרמו לה – היא התמורה ששולמה, למעט 1,200 יחידות במחיר של 2.20 דולר ליחידה, כפי ששולם.

לסיכום התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

לאור כך ישלמו הנתבעים 1 ו- 3 לתובעת סכום כולל של 72,213 ₪.