( 53 , ש' 12-11 ; עמ' 56 , ש' 29-28
לעומת זאת, ומעבר לכך שאין הגיון שהנתבע ישמור אצלו טיוטה לא חתומה, הרי כיוצא
; מדברי התובעת בפגישה של בני הזוג עם הרב ח' במהלך חודש ספטמבר 2018 (עמ' 55 , ש'
עמ' 124 , ש' -26 עמ' 125 , ש' 1 ת/ 5), התובעת יודעת על קיומו של הסכם ממון - להבדיל
:( מטיוטה - ואינה מיתכחשת לקיומו, אלא לטענתה אין לה העתק (עמ' 34 , ש' 18-4
"הנתבע: ... הרב, הסכם ממון, היה לנו היא העלימה אותו,
בתמליל השיחה שהובא לעיל מציין הנתבע בפני התובעת את עצם קיומו של הסכם זה, אותו
אינו מוצא, והתובעת אינה טוענת כנגדו, בשום שלב, שאין הסכם ממון ואף מציינת כי אם
כזה אבד אז אין בעיה ניתן לעשות עוד אחד מחדש, והיא אף לא טוענת שההסכם מעולם לא
נחתם (ר' גם עמ' 41 , ש' 20-3 ; עמ' 42 , ש' -16 עמ' 43 , ש' 2; עמ' 58 , ש' 8-1 לתמליל).
התובעת ניסתה לבסס את טענת הזיוף באמצעות עדויות שלא סייעו בידיה:
עדותו של מר ל'- עפ"י גירסתו של העד: "אני לא ראיתי שחתמו ואני יודע שלא חתמו"
(עמ' 35 , ש' 21 ).
להגיד לבית המשפט שההסכם הזה שלטענתו נחתם באותו בית קפה, אתה אומר שהוא
לא נחתם ואז הנתבע הלך וזייף? ת: אני לא אמרתי שהוא זייף.
.( בדרך אבל התייעצתי איתה" (עמ' 59 , ש' 20 ; עמ' 56 , ש' 22-21 מוצג
ועוד ראיה, אין הלימה בין טענתה של האישה: " בסמוך לאחר נישואיהם החלו הצדדים
...
לאור כל הנ"ל הגעתי למסקנה כי הנתבע אינו חייב במזונות האשה ואף לא בהשלמת
מזונותיה.
סוף דבר
לפיכך, אני קובעת כדלקמן:
התביעות שהגישה התובעת בתלה"מ 21769-02-19 ובתלה"מ 21808-02-19 נדחות.
התביעה שהגיש הנתבע בתלה"מ 41681-11-19 נדחית.