הבאת עצור בפני שופט לפני חג

סעיף 29(א) לחוק המעצרים קובע כי "חל מועד הבאת עצור בפני שופט בשבת או בחג, יובא העצור בפני שופט לפני כניסת השבת או החג". עם זאת, סעיף 29(ד) לחוק המעצרים מסייג הוראה זו בקובעו: בוצע המעצר פחות מארבע שעות לפני כניסת השבת או החג, או במהלך השבת או החג, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר מתום ארבע שעות מעת צאת השבת או החג, או בתום 24 שעות מעת מעצרו, הכל לפי המאוחר.

...

באשר לטענה להבאתה של התובעת כבולה בידיה וברגליה, בעניין זה אני סבורה כי השיהוי של התובעת בהגשת התביעה לא מאפשר למדינה לבדוק טענה זו ולהתגונן מפניה כראוי, ומכל מקום משלא נשמעו ראיות, יש קושי לקבוע ממצאים עובדתיים, ולפיכך אין מקום לפיצוי בעניין זה. גם את טענת התקיפה לא מצאתי כי יש מקום לקבל.

הובהר לתובע כי אם יחתום על טופס זה ישוחרר ואם לא יעשה כן ייעצר, עקב כך שהחקירה הסתיימה כשעתיים לפני כניסת החג, ויובא בפני שופט במוצאי החג.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אמנם יש מקום לפיצוי התובע בשל מעצרו, בנסיבות המפורטות והמוסכמות דלעיל, ואולם, יש להעמיד את הפיצוי על סכום שאינו גבוה ולא מתקרב לסכום התביעה, ואלה נימוקי: כפי שקבעה כב' השופטת הבכירה לארי בבלי מעצרו של התובע נעשה מבלי שהיתה עילת מעצר.

מאידך, אין להתעלם מכך שבסופו של דבר נקבע על ידי בית המשפט בעת"מ שהגיש התובע, כי לתובע אין לא היו זכויות כלשהן בדירה.

סופו של דבר אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין המעצר נשוא הליך זה ובהתחשב בסכום שנקבע מול הסכום שנתבע, אינני עושה צו להוצאות.

( )ג) חל מועד הבאת עצור בפני שופט כאמור בסעיף קטן (ב) ואישר קצין מישטרה בדרגת סגן ניצב כי לא ניתן להביא את העצור בפני שופט לפני כניסת השבת או החג בשל צורכי חקירה מיוחדים, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר מתום ארבע שעות מעת צאת השבת או החג.

...

בנסיבות העניין שיקול הדעת של המשטרה לא היה מאוזן וסביר ועל כן אני קובעת כי מעצרו של התובע היה לא חוקי.

בשים לב לכך שהתובע היה עצור פחות זמן מאשר באירוע הראשון, אך לא הייתה הצדקה למעצרו מלכתחילה, הרי שאני מורה כי הוא יפוצה בסכום של 5,500 ₪.

על כן אני קובעת כי החיפוש היה שלא כדין, ואך בשל העובדה שלא נערך בעירום מלא, כפי שנערך החיפוש הקודם, אני מפחיתה את סכום הפיצוי לסך של 6,000 ₪.

בדיון שנערך בפני ביום 2/4/17, ביום הגשת כתב האישום, ביקשו הנאשמים בתיק זה כי בית המשפט יורה על שחרורם לחלופת מעצר וזאת לאחר שהודו בקיומן של ראיות לכאורה וכן בקיום עילת מעצר ואף בטרם הסנגורים צילמו את חומר הראיות ועיינו בו. בסיומו של הדיון, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שמעתי את הערבים המוצעים ועברתי על תיק החקירה ניתנה החלטה המבקשת חוות דעת שירות המבחן בטרם ישוחררו הנאשמים.

כפי שפורט באותה החלטה, קבעתי כי קיימת מסוכנות בפעולות שבוצעו על ידי המשיבים, הנובעת מעצם ריבוי הפעולות והיותם חלק מכנופיה, כאשר לזכותם עמדה העובדה שנציג היחידה החוקרת - ביום שבו הוגשה הצהרת התובע - הצהיר כי ישקלו שיחרור לחלופה וכן העובדה שמדובר במי שהיו בקצה "שרשרת העבירה" אשר בהודאותיהם מסור את פרטי אלו שמעליהם (וכאמור הביאו למעצרם ולהגשת כתב אישום כנגדם).

ביום 6/4/17 היתקיים דיון בפני כב' השופטת חני סלוטקי אשר קבעה כי נכון עשה בית המשפט אשר ביקש את תסקיר שירות המבחן, אולם מאחר ואנו בפתחו של חג הפסח יש לבקש משירות המבחן שישתדל להעביר עד ליום 9/4/17 תסקיר לגבי האב ולהסתפק בהתרשמותו של בית המשפט מהסבתא בדיון שיערך טרם החג (וזאת ככל שאכן יתקבל תסקיר).

...

לאחר ששמעתי את הערבים קבעתי כי איני סבור שיש בחלופה המוצעת להוות מענה הולם לנדרש.

באשר לנאשם [2] קבעתי כי:- "באשר למשיב 2, גם כאן מוטל הנטל בעיקר על הסבתא אשר ביהמ"ש התרשם מרצונה ומנכונותה ומיכולה אולם בסופו של דבר לא יהיה בכוחה לשאת זאת על כתפיה באופן בלעדי" ביום 6/4/17 הוגש ערר על ידי הנאשם מס' [2] (עמ"ת 13930-04-17) בערר נטען על ידי הנאשם כי בית המשפט שגה בכך שלא התייחס לעובדה שבנוסף לסבתא הוצע כערב אביו של הנאשם (אשר בפני הצהיר כי בכוונתו לעזור בשעות הערב, בסיום יום עבודתו אשר הינה בעיר אחרת – כאשר הוא מצהיר כי אם הסבתא תתקשר הוא יסגור את העסק או ישאיר אותו עם עובד וייסע לעזור).

לאחר שחזרתי וקראתי את הבקשה, את פרוטוקול הדיון בפני ובבית המשפט המחוזי ואת ההחלטות השונות לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

בענייננו מדובר בסיכומו של דבר בערבה אחת, הסבתא, שבביתה יתגורר הנאשם.

בבית המשפט העליון בש"פ 2122/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: חאג' נג'יב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה למתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ"ת 21920-03-23 מיום 10.3.2023 שניתנה על-ידי השופט ח' סבאג בשם המבקש: עו"ד ואסים שחאדה; עו"ד זאהר עבאס ][]החלטה

גם שיקול זה שבית המשפט קמא הביא אותו בחשבון הוא שיקול רלוואנטי, ואף אני סבורה כי במקרה כזה, נכון בדרך כלל לאפשר לערכאה הדיונית לסיים את מלאכתה בעיניין חלופת המעצר (ראו: בש"פ 4026/15 גאזי חדד אראז מזאריב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (15.6.2015) (להלן: עניין מזאריב)).

לכן, ולאור המועד הקרוב של הדיון בעיניינו של העורר; ומאחר שבית משפט קמא נידרש במסגרת החלטתו לטענות המבקש לגופן והכריע בהן, תוך שהביא בחשבון את נסיבות העניין ואת נסיבותיו האישיות של העורר, ותוך ניתוח מעמיק של המקרה ושל החלטת בית משפט השלום – לא מצאתי לנכון לתת למבקש רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על קיום דיון בפניו.

...

גם שיקול זה שבית המשפט קמא הביא אותו בחשבון הוא שיקול רלוונטי, ואף אני סבורה כי במקרה כזה, נכון בדרך כלל לאפשר לערכאה הדיונית לסיים את מלאכתה בעניין חלופת המעצר (ראו: בש"פ 4026/15 גאזי חדד אראז מזאריב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (15.6.2015) (להלן: עניין מזאריב)).

זאת, מאחר שמכלול הנסיבות שלעיל מביא למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג די הצורך על מנת להצדיק ערר ב"גלגול שלישי", לגביו נפסק כי מתן רשות לערור לא תינתן בנקל (ראו למשל: עניין דהן, פסקה 9; בש"פ 2785/19 דן יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019); בש"פ 2809/14 רומן בזק נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (14.4.2014); בש"פ 5455/12 מרים אבו עדרה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.7.2012); ועוד רבים אחרים).

משכך, הבקשה למתן רשות ערר נדחית.