האשמת עובדת שנכנסה להריון כדי שלא יפטרו אותה עקב הריונה

משמע, במועד כניסת פיטוריה לתוקף היתה בהריון (ר' נא/10) בהתאם לתלושי שכר שהמציאה העובדת מ"תקוות החינוך" עולה, כי החלה לעבוד בבית הספר המנוהל על ידי עמותה זו ביום 1.9.2015, דהיינו: פחות משבועיים לאחר הדיון.

בכתב האישום נכתב בזו הלשון: "בתאריך 1.7.2016 או בסמוך לכך פיטרה הנאשמת את העובדת בהיותה בתקופה המוגנת של שישים יום לאחר חופשת הלידה וזאת בנגוד להוראות החוק, להחלטת כב' בית הדין (ההליך שהתנהל במסגרת הסעד הזמני – י.ז.ג) ובנגוד להחלטת הממונה על החוק". הנאשמת הואשמה, אפוא, בבצוע עבירות לפי סעיפים 9(ג)(1א) ו-14(א)(8) לחוק.

לא בכדי ציין עו"ד גרוניך בפתח הדיון: "מודעים לחוק עבודת נשים מיד כשנקבל אישור רפואי תוחזר לעבודה והיה ולא ימצא עבורה תעסוקה בפועל בגלל ששנת הלימודים החלה, אנו נשלם לה את שכרה ויתקיימו יחסי עובד ומעביד. במקרה כזה נפנה גם מיד לממונה על עבודת נשים מפני שאנו טוענים שהפיטורים לא קושרים להריון, וברור לנו שאז הממונה תצטרך להחליט אם להתיר את הפיטורים ומאיזה תאריך". (הדגשה שלי – י.ז.ג) מחקירתה של העובדת עולה, כי אף היא הבינה את החלטת בית הדין ככזו שאינה מחייבת את החזרתה לעבודה בשורות הנאשמת גם לא בתקופה המוגנת: "ש. ומה קרה אחרי צו מניעה? אחרי צו מניעה הוחלט שבגלל שהוא קיבל גננת אחרת...

...

שהוא, זה תקופה מוגנת, אז מותר לי לדרוש לחזור, כאילו לא פיטור אותי, אבל זה שהוא לא, אם רציתי או לא רציתי, זה עוד שאלה אם רציתי או לא, לא נראה לי שרציתי כי לא רציתי לחזור שיהיה לי עוד פעם את כל מה שהיה לי, אבל מבחינת הכסף למה שאני לא אקבל את מה שמגיע לי, אז לכן התקשרתי לשאול.

שוכנעתי, כי אי שיבוצה של העובדת לעבודה בחודש ספטמבר 2016 אינו מעיד על הפרת הוראות החוק, אלא כי הנאשמת לא יכולה היתה לשבץ לעבודה את מי שלא חפצה לשוב לעבודה אצלה.

יפים לעניננו דברים אלה שנכתבו בענין זקין והובאו גם בפסק הדין בענין ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ (פ"ד נט 6 776, 814 (2005)): "אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך-כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה. היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט. הסמכות להגיש אישום פלילי היא סמכות חשובה וקשה. היא יכולה לחרוץ גורל אדם". (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש-עיריית באר-שבע, פ"ד נג(3) 289, 305)) ובענין רפי רותם נכתב: "אמת המידה הבסיסית לתחולתה של הדוקטרינה, במצבים שבהם יושמה, היתה פגיעה בהוגנות ההליך על היבטיו השונים (על היבטיו השונים של 'הליך הוגן', ראו: ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461, 560-559 (2006) (להלן: הלכת יששכרוב)). פעמים חוסר ההוגנות בא לידי ביטוי בפגמים דיוניים שנפלו במסגרת ההליך הפלילי – סחבת קשה, אי-מתן זכות שימוע וכיוצא באלו פגמים; פעמים שעולה תחושה של חוסר הוגנות מעצם פתיחת ההליך – אכיפה בררנית, מעורבות שלטונית בעבירה וכדומה". (ר' רעפ 7052/18 מדינת ישראל נ' רפי רותם (2020)) מכל הטעמים המפורטים לעיל, וודאי בהצטרפם יחד, מצאתי כי המאשימה לא הוכיחה את יסודות העבירה ביחס לנאשמת, דהיינו: כי העובדת פוטרה בתקופה המוגנת, ומכאן כי לא ניתן לטעון שהנאשם 2 הפר את חובת הפיקוח ולא מנע את ביצועה של העבירה.

די בכך לטעמי כדי לקבוע שהתובעת לא פוטרה בגלל הריון, גם אם פוטרה בעת היותה בהריון ובשלב שבו הנתבעת כבר ידעה על הריונה.

אשר להתנהלותה הבלתי מקובלת של התובעת והעובדה שלא הסתדרה עם חברותיה לעבודה - טענה זו נתמכה בתצהירו של ברבר, אשר העיד כי התובעת התנהגה באלימות כלפיה חברותיה לעבודה, זילזלה בהן "לקחה את המכירות שלהן", הטיחה בהן האשמות שוא ושקרים וביזתה אותן פעם אחר פעם [סעיפים 5-6].

עובדת היותה של התובעת בהריון אמנם הובאה לידיעת הנתבעת ביום 7.5.18, במהלך השיחה עם כהן ולפני שהפיטורים ניכנסו לתוקף, אולם ההחלטה על הפיטורים התקבלה לא בגלל ההיריון וללא קשר להריון.

בעת פסיקת הפצוי בגין הליך הפיטורים הבלתי תקין אביא בחשבון, מחד גיסא את העובדה שהתובעת פוטרה בעת שהיתה בהריון (עליו ידעה הנתבעת טרם קבלת החלטה סופית ועובר למסירת מכתב הפיטורים), את העובדה שפגם ממשי נפל בהליך השימוע - פגם אשר משקף מחדל חמור של המעסיק ואת העובדה שעובר לשיחת השימוע, אליה לא זומנה התובעת כדין, היא התבשרה טלפונית אודות הכוונה לפטר אותה.

...

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, נקובים בערכי ברוטו: שכר עבודה מכוח חוק עבודת נשים בסך 23,812 ₪.

בשיחה שהתקיימה ביום 2.9.18 הטיחה הגב' לירן בתובעת האשמות קשות על חוסר שביעות רצון מעבודתה של התובעת, ועל כך שהתובעת לא הקדישה מספיק מאמץ לטובת הפרויקט במהלך החודשיים וחצי שיעבדה לפני שמירת ההיריון.

בהקשר זה נציין גם את הוראת סעיף 9א' (א) לחוק עבודת נשים הקובע כי: "לא יפגע מעסיק בהקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה." בדברי ההסבר לסעיף זה הוסברה תכלית הסעיף במילים הבאות: "ישנם מעבידים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים בהריון על ידי פגיעה משמעותית בהקף המשרה של נשים אלה ובכך כופים עליהן את סיום העבודה. מעבידים אלו מתרצים את הפגיעה בהקף העבודה בטעמים כביכול כלכליים. כדי למנוע תופעה זו ולאור ההיתדיינות המשפטית המרובה בשאלה האם צימצום הקף המשרה הנו למעשה אקט עקיף של גרם פיטורים, המחייב אישור שר העבודה והרווחה, מוצע לקבוע במפורש כי אין לפגוע בהקף משרתה ובהכנסתה של אישה בהריון אלא באישור שר העבודה והרווחה בדומה לסוגיית פיטורי אישה בהריון" (הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 14) (איסור פגיעה בהקף משרה), התשנ"ז-1997, ה"ח 2620).

בנוסף, במרבית המקרים, אם לא בכולם, תעלה היתנהגות שכזו כדי הפרה של חוק שויון הזדמנויות בעבודה, בהיותה אפליה (ישירה או תוצאתית) על רקע הריון, טפולי פוריות וכיוצ"ב עילות עליהן חלה הגנת חוק עבודת נשים.

מעבר לאמור, עיון בסעיפים 27-29 לתצהיר התובעת, שלא נסתרו, מעלה כי הנתבעת היא זו שלא יצרה קשר עם התובעת כל התקופה שהיתה בשמירת הריון וחופשת לידה, [חמור מכך אף הוציאה אותה מקבוצת הואטסאפ כמצוטט: "27. למעשה, מסמוך לאחר יציאתי לשמירת ההריון ועד ללידה ביום 1.5.2018, לא שמעתי מטל מילה אחת, היא לא יצרה עימי קשר ולא שוחחה עמי. 28. הפעם היחידה שקבלתי את התייחסותה של טל, הייתה ביום 7.5.2018, כשבוע לאחר הלידה והיא בירכה אותי בקבוצת הוטסאפ של העבודה: "מזל טוב להילה שילדה בשעה טובה... כדי שלא נפריע לך ונציק לך עם ההודעות המתפרצות שלנו, מחר נשחרר אותך מהקבוצה עד שתחזרי מחופשת הלידה". 29.

עיון בעדות התובעת מעלה כי תצהירה לא נסתר: "כל כך התקוממתי על זה שבכלל שהיא אמרה, כאילו איך את אומרת שניסית להשיג אותי מספר פעמים? את אפילו לא הרמת טלפון פעם 1, וגם שכבר ידעת שילדתי היא אפילו לא אמרה לי באופן פרטי, כאילו בלכבד אותי ולהגיד לי מזל טוב, היא הכניסה אותי בקבוצת ווטספ היא רשמה מזל טוב להילה שילדה ואחר כך כשאני הגבתי היא אפילו הוציאה אותי מהקבוצה, והיא לא החזירה אותי מעולם לשם, עו"ד בן-נתן: אוקיי. העדה, גב' קורדנה: אז זה 1,עו"ד בן-נתן: כן. העדה, גב' קורדנה: זה היה לא בסדר להתחיל עם זה כי אתה או זה, אבל אני יודעת שאני כן דברתי עם סמדר וזה מה שנאמר לי, עו"ד בן-נתן: אוקיי, טוב. העדה, גב' קורדנה: ואז היא אומרת לי את הדבר הזה, ואז היא אומרת אך לא ענית ולא יצרתי עימי קשר. אני לא אענה למשהו שלא התקשרו אלי בכלל, הייתי עונה אם היא הייתה מתקשרת אליי, עו"ד בן-נתן: טוב" (ר' עמ' 35 לעדות התובעת).

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

בחודש 11/17 שוב התחלף מזכיר הנתבעת וניכנס לתפקיד, מר ארי אודס, שזימן אותה לפגישת הכרות בנוכחות היו"ר. הפגישה הייתה לא נעימה והוא ביקש שהתובעת תשוב לעבוד במשרדים וזאת בשל העדר יכולת פקוח על עבודתה.

למעשה התובעת התפטרה ולא פוטרה וזאת מאחר שהמשיכה בסירובה לעבוד מהמשרד; כל זכויותיה של התובעת שולמו לה בהתאם לדרישותיה, והדבר היחיד לגביו לא הייתה הסכמה היה נושא של דמי ההיסתגלות, רכיב שלא הייתה זכאית לו; לתובעת שולם מלוא שכרה ועד למועד התביעה לא נטען כי נותרו ימים לא משולמים; פצויי הפיטורים שנחסכו לטובת התובעת, שולמו לה כדין ובכל מקרה ככל ויתברר כי ישנם הפרשים יש לחשב לפי 4 תקופות העסקה.

בסיכומיה הוסיפה הנתבעת וטענה כי לתובעת יש "אשם תורם" בהעסקתה בזמן חופשת הלידה שלה וכן כי התובעת היא דמוית חזקה, שקשה לראות בה היתעמרות.

פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין רכיב זה העמידה התובעת תביעתה על סך כולל של 130,000 ₪ וזאת בגין הפרת חוק עבודת נשים, חוק שויון הזדמנויות עבודה וכן הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה עבודה העולה כדי היתעמרות על רקע הריון ולידה.

על כן, ומשהתובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפלתה אותה מחמת מין הריון והורות על בתנאי העבודה ומשהתובעת לא הוכיחה כי פוטרה או כי אוימה בפיטורים מחמת מין הריון והורות, הרי שדין תביעתה ברכיב זה – להדחות.

...

איני נדרש לדון בשאלה מפני מה לא שובצה אותה מחליפה לעבוד במקום התובעת, שכן בסופו של דבר הצדדים הגיעו לסיכום ולפיו התובעת תמשיך לעבוד ותקבל תמורה.

על כן, דין תביעת התובעת ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר דין התביעה להתקבל בחלקה.

זוהר העיד בחקירה נגדית כי (עמ' 16 ש' 31 – 34): יכול להיות שרצית לפטר אותה מסיבות אחרות ? אני לא הכרתי אותה ולא היו לי שום סיבות יכול להיות שרצית לפטר אותה בגלל שידעת שהיא בהיריון ? ממש לא, לא ידעתי שהיא בהיריון סיכומו של דבר, לא הוכח כי לנתבעת הייתה ידיעה אודות ההיריון במועד הפיטורים.

הינה כי כן, שוכנענו, כי מיד משנודע לנתבעת על ההיריון לאחר הפיטורים והגם שאלה ניכנסו לתוקף היא הודיעה לתובעת על ביטולם.

בהתייחס לחובת הקטנת הנזק במקרה של פיטורים בהיריון נקבע בעיניין פלדמן כי "ככל שלעובדת מוצע תוך כדי הריונה לחזור למקום העבודה – יש לצפות כי תיענה לכך, אלא אם 'נסיבות הפיטורים, הפגמים שנפלו בפיטורים, היתנהלות המעביד ביחס לעובד ועיתוי הצעת המעביד' מצדיקים באותן נסיבות שלא לחייבה בכך". בעיניין ע"ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ – זיוית פניבלוב (29.1.09) נקבע כי התשובה לשאלה, האם מחויב העובד לקבל את הצעת המעסיק לשוב לעבודה במסגרת חובתו להקטין את הנזק "... תלויה בנסיבות הפיטורים, הפגמים שנפלו בפיטורים, היתנהלות המעביד ביחס לעובד ועיתוי הצעת המעביד". ומן הכלל אל הפרט: ראשית, נזכיר שקבענו כי פיטורי התובעת היו ללא קשר להיריון, היינו הפיטורים לא היו נגועים בשורת הפגמים שטענה להם התובעת בכתב התביעה.

היא אמרה גם שהיא אשמה לגבי האיחור, היא אמרה שהיא לא קמה בבוקר זה שהתובעת לא אמרה שהיא בהיריון זה גרם לך להבין שהיא לא חששה מפיטורים ? אני עושה לא מעט שימועים לעובדים כאלה ואחרים, שאני נאלץ לפטר אותם.

...

התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים נוכח המסקנה, כי יחסי העבודה הסתיימו בהתפטרותה.

על כן, גם אם נפל פגם כלשהו במכתב הזימון לשימוע (בכך שלא צוינה הזכות להגיע בליווי עו"ד), או בהליך השימוע, אין בכך להוות עילה לפסיקת פיצוי בהינתן המסקנה שמי שהביא את יחסי העבודה לסיומם היה התובעת.

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.