האשמת עובד בגניבה ללא הוכחות

נקדים אחרית לראשית ונבהיר כי גם לו היתה מוכחת גניבה, דין התביעה היה להידחות שכן הנתבעת לא טירחה לטעון ודאי לא להוכיח מה הקף הסחורה שנגנב ואף לא כיצד נפגעו המוניטין שלה בעקבות גניבה נטענת זו. בכלל זה לא המציאה אסמכתא כלשהיא מתוך הנהלת החשבונות שלה, או כל כיו"ב ביחס לנזקיה- קרי לא הוכיחה את הנזק.

בנידון דכאן לא הצליחה הנתבעת לעמוד אף ברף האזרחי ולמעשה התרשמנו כי הנתבעת טפלה על התובע אשמת גניבה על מנת להפטר ממנו נוכח עמידתו על כך שבחודש מרץ, בו עבד, יקבל שכר מלא ממנה ולא תשלום בגין חל"ת (קורונה) חלקי מאת הביטוח הלאומי.

...

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע: הפרשי שכר בגין ש"נ בסך של 11,423 ₪.

תביעתה הנגדית של הנתבעת נדחית.

במהלך הדיון, והיות ועלה הצורך להביא עדים רלוואנטיים למחלוקות, כגון מי שהתקין את השלט ומי שנכח בעת שלטענת התובע הואשם בגניבת מפתח, הועבר התיק מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום והתיק נשמע בסדר דין מהיר.

לשון הרע: התובע לא הרים את הנטל הנידרש ממנו ולא הוכיח כי אכן נאמר לו כי הוא גנב את המפתח.

...

השלט: גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי התנהלות הנתבעים לא היתה כשורה וכי לא היה מקום שלא לאפשר לתובע גישה לגג לצורך החלפת השלט, ואינני מקבלת טענה זו, גם אז לא היה מקום לקבל את דרישת התובע לתשלום הסך של 5,000 ₪ עבור חלק זה של תביעתו והיות והתובע יצר במו ידיו את הנזקים להם הוא טוען.

מדובר בהאשמה שלאור התביעות שהוגשו בתיק, אמורה להיות חרוטה היטב בזיכרונו של התובע ולכן אינני מקבלת את טענתו כי מדובר בטעות סופר, אלא כי המילה לא נאמרה.

בנוסף לכך, התובע בכלל לא חקר את הנתבעת על טענתו כי אמרה לו שהינו גנב , כך שגרסתה לא נסתרה, וגם מסיבה זו דין טענתו בדבר לשון הרע להידחות.

לאור האמור לעיל, דין התביעה כולה להידחות.

בהתאם לכך התקבלה תביעת המערער לתשלום חלף הפקדות לפנסיה בסך 19,255 ש"ח. לבסוף התקבלה תביעת העובד לתשלום פידיון חופשה שנתית אך נפסק כי מהסכום הנתבע ינוכו 29 ימי חופשה שעלה בידי המשיבה להוכיח שהמערער נטל ולכן חוייבה בתשלום סך 48,849 ש"ח. טענות הצדדים המערער טוען כי טענת הגניבה הנה האשמת שוא משוללת יסוד.

אשר למשך הגניבה ציין בית הדין האיזורי בפסק דינו כי "בתצהירה מונה גב' כהן בדיקות שערכה בין החודשים אפריל – נובמבר 2018. עוד העידה כי ראתה את התובע מכניס כספים לכיסו ומעלים תעודות משלוח (סרטונים אלה וכן תעוד דוחות הייצור צורפו לתצהירי הנתבעת). גירסתה לא נסתרה ושוכנעתי כי התובע נטל לחמים של הנתבעת בכמויות גדולות מבלי להעביר כל תמורה בגינם". לצד זאת, לא הוכח הקף הנזקים שנגרמו למשיבה ולא הוצגו על ידה דוחות המלמדים על ירידה ברווחים.

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.

זה המקום לציין כי עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר בנידון: "ביום 10.6.2018, נערך לי שימוע, מבלי שזומנתי אליו מבעוד מועד, ובנגוד לדין, ובמהלכו הוטחו בי, בהפתעה גמורה האשמות שוא שקריות לפיהן לכאורה מכרתי באופן פרטי מערכת גז. אציין כי נדהמתי והכחשתי את מלוא הטענות נגדי... 12. חרף נסיונותיי לקבל מידע ו/או פרטים בדבר הטענות נגדי, המוכחשות, והכל על מנת להוכיח לנתבעת 1 כי בשקר עסקינן, נציג הנתבעת המשיך כלפיי בסגנון מבזה..." למותר לציין כי הצהרה זו של התובע לא עולה בקנה אחד עם נספח ו' לתצהיר דור חסון ממנו עולה כי עוד ביום 7.6.2018 פנה אליו מר דור חסון והעביר לו אסמכתא בכתב בנוגע לטענות כלפיו ובקש את התייחסותו וחרף האמור התובע לא ענה דבר ו לא הציג כל גרסה או מענה מטעמו.

מעבר לאמור מדובר על עילת תביעה גם לאחר סיום תקופת העסקתו של התובע ודי בכך כדי לדחות רכיב זה. שעה שגירסת התובע נסתרה בכל הנוגע לאי תשלום 1,000 ₪ בכל הנוגע לתקופת העסקה אל מול הנתבעת 2 ושעה שעולה מחומר הראיות כי הסיכום בנידון היה אל מול הנתבעת 2 ושעה שלא הוצגה כל ראיה בדבר סיכום המחייב את הנתבעת 1 בנידון ושעה שלא הוכח כמה פעמים בנו של התובע הביא לשימוש את רכבו שעה שעולה מהראיות כי לנתבעת היו רכבים נוספים רבים (ר' נספח יב לתצהיר מר צורי אלפנסו), לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח רכיב זה. משכך רכיב תביעה זה נדחה.

כל שטען התובע הוא להפצת שקרים בדבר אשמת התובע בגניבה.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ביחס לרכיב תביעה זה, הגענו לכלל מסקנה שדין הרכיב להידחות, שכן לא הוכח פרסום העולה לכדי לשון הרע.

משכך לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הנדרש ממנו להוכיח רכיב תביעה זה, שעה שלא מסר פירוט בסיסי לכל מרכיב מעילת התביעה.

מעבר לאמור סכומי ההלוואה קוזזו מתלושי השכר ובכל הנוגע לחיובים של בני משפחת התובע הרי שלא מדובר במחלוקת הקשורה ליחסי עבודה ומשכך לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו. סיכום הנתבעת 1 תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן : פיצויי פיטורים בסך 19,785 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה (10.6.18) ועד יום התשלום בפועל.

בהתאם לכך התקבלה תביעת המערער לתשלום חלף הפקדות לפנסיה בסך 19,255 ש"ח. לבסוף התקבלה תביעת העובד לתשלום פידיון חופשה שנתית אך נפסק כי מהסכום הנתבע ינוכו 29 ימי חופשה שעלה בידי המשיבה להוכיח שהמערער נטל ולכן חוייבה בתשלום סך 48,849 ש"ח. טענות הצדדים המערער טוען כי טענת הגניבה הנה האשמת שוא משוללת יסוד.

אשר למשך הגניבה ציין בית הדין האיזורי בפסק דינו כי "בתצהירה מונה גב' כהן בדיקות שערכה בין החודשים אפריל – נובמבר 2018. עוד העידה כי ראתה את התובע מכניס כספים לכיסו ומעלים תעודות משלוח (סרטונים אלה וכן תעוד דוחות הייצור צורפו לתצהירי הנתבעת). גירסתה לא נסתרה ושוכנעתי כי התובע נטל לחמים של הנתבעת בכמויות גדולות מבלי להעביר כל תמורה בגינם". לצד זאת, לא הוכח הקף הנזקים שנגרמו למשיבה ולא הוצגו על ידה דוחות המלמדים על ירידה ברווחים.

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.