מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

האשמת בעל רכב בעבירת נהיגה שביצע אחר ברכבו

בהליך בקשה לביטול איסור שימוש ברכב (בא"ש) שהוגש בשנת 2018 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

תגובתו של המבקש הייתה, כי "עשיתי טעות הרכב משמש את אישתי לטיפולים בבהח, ומבקש להיתחשב". לאחר השימוע החליט קצין המישטרה לאסור על שימוש מינהלי ברכב לתקופה של 30 יום, ונימוקיו לכך היו, כי "מדובר בעבירות חמורות מאוד, שהחשוד ידע שנוהג בפסילה וסיכן את חיי השוטרים ואת חיי שלום הציבור ולכן החלטתי להשבית לו את הרכב ל-30 ימים". בתצהיר שצורף לבקשה שבכותרת, טען המבקש כי הנו הבעלים ו/או המחזיק ברכב, וכי אישתו נכה 100% והרכב משמש את אישתו לטיפולים בבית החולים, כאשר אחותו היא זו שנוהגת ברכב לצורך לווי אישתו לטיפוליה, ואין ברשות המשפחה רכב חלופי, והמשך תפיסת הרכב מהוה פגיעה קשה ולא מידתית וללא הצדקה בזכות קניינו של המבקש.
משמעות תנאי זה הינו קיומן של ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של הנהג.
בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סעיף 57ב(ג) לבטל את איסור השמוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". בעניינינו, לא מתקיימות העילות בסעיף 57ב(ב), שכן המבקש טוען כי הנו הבעלים ו/או המחזיק והיה הנהג ברכב באותו ארוע.
חומרת עבירת הנהיגה בפסילה, ונסיבות ביצוע העבירה לכאורה, ובשילוב עם עברו התעבורתי של המבקש, מלמדים על מסוכנות ממשית.
...
תגובתו של המבקש הייתה, כי "עשיתי טעות הרכב משמש את אשתי לטיפולים בבהח, ומבקש להתחשב". לאחר השימוע החליט קצין המשטרה לאסור על שימוש מנהלי ברכב לתקופה של 30 יום, ונימוקיו לכך היו, כי "מדובר בעבירות חמורות מאוד, שהחשוד ידע שנוהג בפסילה וסיכן את חיי השוטרים ואת חיי שלום הציבור ולכן החלטתי להשבית לו את הרכב ל-30 ימים". בתצהיר שצורף לבקשה שבכותרת, טען המבקש כי הינו הבעלים ו/או המחזיק ברכב, וכי אשתו נכה 100% והרכב משמש את אשתו לטיפולים בבית החולים, כאשר אחותו היא זו שנוהגת ברכב לצורך ליווי אשתו לטיפוליה, ואין ברשות המשפחה רכב חלופי, והמשך תפיסת הרכב מהווה פגיעה קשה ולא מידתית וללא הצדקה בזכות קניינו של המבקש.
ראיות לכאורה שאלת קיומן של ראיות לכאורה אינה שנויה במחלוקת; ולאחר שעיינתי בתיק החקירה שהונח בפני (וכלל בין השאר כתב אישום ופסק דין בתיק פ"ל 8009-09-11 מיום 2.9.12 בו הוטלה פסילה של 3 שנים ו3 חודשים ואישור על הפקדת רישיון נהיגה מיום 22.1.17; דוח על מעצר; דו"חות פעולה; הודעת נהג תחת אזהרה, מזכר זימון עד, ותדפיס מידע פלילי-תעבורה) התרשמתי כי קיימות די ראיות לכאורה, כנדרש בשלב דיוני זה, כדי לקבוע כי קיים יסוד להניח כי יוגש נגד המבקש כתב אישום בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין.
על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

בהליך הארכת מועד להישפט (המ"ש) שהוגש בשנת 2021 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

על פי האמור בדוחות, רכבה של המבקשת צולם כשהוא מבצע עבירות תנועה (נהיגה במהירות וזאת בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה) הדוח נרשם על שם המבקשת מכוח בעלותה ברכב שצולם.
המבקשת הוסיפה, כי בעת ביצוע העבירות, אשה אחרת נהגה ברכב, ואליה היא מבקשת להסב את הדוחות.
המשיבה היתנגדה לבקשה, לדבריה המבקשת שילמה את הדוחות, ומששולמו הדוחות יש בכך הודאה באשמה.
...
אני סבור כי מקרה זה הוא בגדר אותם מקרים חריגים אשר יש בהם חשש ממשי לעיוות דין.
לאחר כל אלה אני קובע כי יש חשש ממשי לעיוות הדין המצדיק את בירור העובדות בדיון משפטי לאחר שתינתן ארכה להישפט, ויפורט; בנוגע לטענה כי יגרם למבקשת עיוות דין אם לא יינתן לה יומה, כפי שנקבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18): "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". הוצגו בפניי מסמכים המעידים על חשש ממשי לעיוות דין, לגבי העובדה כי ייתכן והגברת הדיה שני נהגה ברכב בעת ביצוע העבירה, ולא המבקשת.
לאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומאריך המועד להישפט בדוחות המפורטים.

בהליך הארכת מועד להישפט (המ"ש) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הקנס שולם על ידי חתנו על מנת שלא יצבור ריבית פיגורים, מבלי שהבין שהתשלום מהוה הודאה באשמה של בעל הרכב.
גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהנה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להשפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל מיום 17.1.2013).
...
לפיכך, ובנסיבות אלה, אני קובעת כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש וכי הבקשה לא הוגשה באיחור, בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד.
לפיכך אני קובעת כי דחיית הבקשה להארכת המועד להישפט בשל הטענה שאחר נהג ברכב, או בשל נקודות שנרשמו לחובתו במשרד הרישוי לא יגרמו למבקש חשש לעיוות דין.
לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

בהליך תיק תעבורה (תת"ע) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים תת"ע 430-08-22 מדינת ישראל נ' פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ תיק חצוני: 95500913553 בפני כבוד השופטת מיכל שביט מבקשת/נאשמת פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ משיבה/ מאשימה מדינת ישראל החלטה
הדברים נכונים גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהנה ראייה מוצקה ובעלת משקל (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.11.2008); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.1.2009); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.1.2008), רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,10.2.2015), רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.4.2012), רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,17.1.2013)).
...
לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיה האישיות של המבקשת, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2024 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

עקרון ההלימה הנו העקרון המנחה בענישה – קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין).
ר' רע"פ 9269/17 ראמי אבו עישא נ' מדינת ישראל (נבו 15.01.2018) "פעמים רבות עמד בית משפט זה על חומרתה של עבירת גניבת הרכב, בה הורשע המבקש, הגורמת נזק מידי לבעל הרכב וכן נזק כלכלי רחב לציבור, ובהתאם על הצורך לנקוט בענישה מחמירה במקרים אלו" ור' רע"פ 665/11 עאלה אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו): "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת; ראו למשל סעיפים 7 ו-12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור." להלן פסיקה המלמדת על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבות הרכב ו/או נהיגה בזמן פסילה (או ללא רישיון) העומדות "לבדן" וכן בשילוב עבירות נוספות: רע"פ 5749/22 רועי מזרחי נ' מדינת ישראל (נבו 01.09.2022) הנאשם הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום אשר כללו עבירת גניבת רכב יחידה בכל אחד מהם.
הנאשם שימש כנהג של המתלונן ותיאם עם אחר ביצוע גניבת שני רכבים של המתלונן בהפרש של 4 חודשים והעברתם לשטחי הרש"פ. בית-משפט השלום קבע כי מדובר בשני אירועים שונים וכי המיתחם ההולם לכל אחד מהאירועים נע בין 8 ל-18 חודשי מאסר.
מטבע הדברים, לבצוע עבירות של גניבות רכבים נילווה נזק ממוני משמעותי ישיר (בעל הרכב וחברת הביטוח) ונזק ממוני עקיף (כלל הציבור באמצעות התייקרות פרמיות ביטוח).
...
בשקלול מכלול הנסיבות, תוך מתן משקל להודאת הנאשם על היבטיה החיוביים, סבורני כי יש להשית על הנאשם עונש בחלקו העליון של השליש התחתון במתחם שנקבע.
נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. 6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יעבור כל עבֵרת רכוש (למעט החזקת נכס חשוד כגנוב) או עבירה של נהיגה בפסילה ו/או ללא רישיון.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו