האשמת בית הדין את ההורה המנכר ללא קבלה של טענות למקורות ניכור

התאור העובדתי שבכתב התביעה מדויק לחלוטין ומכאן התובענה המייחסת גם לקטינה טענות של 18 ( מרידה (על הילכות מרידה ראה: בג"ץ 6334/96 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב, נג( 19 .

הבעיה כולה נעוצה בסרבנות המוחלטת של הקטינים לקיים קשר ולו קלוש וכלשהו עם אביהם ובחוסר רצונה ויכולתה של האם שיתקיים קשר כזה, שכן התרשמתי שגם דבריה בעבר והיום בעיניין זה אינה אלא "מס שפתיים", שכן האם מאשימה את האב במצב אשר נוצר ובבחינת "קלאסיקה" של ניכור הורי – כל טפול ניכשל מהרגע שניגש הוא לשלב של יצירת קשר בפועל וכך, אם כבר מיתקיים מפגש, הולכים הקטינים אל אביהם עם מכשיר הקלטה.

בהנתן , איפוא, כתב ההגנה וטיעוניה של האם כי לא היא ההורה המנכר ומדובר ברצונם של הקטינים עצמם, מה גם שלשיטתה נובע מהיתנהגות האב, סבור אני כי אכן יש להפחית את המזונות.

" יכולתי להביא עוד כהנה וכהנה ואולם, די בכך כדי שאקבע בשניים לעניין המצב המשפטי והעובדתי: ראשית, לא רק שהאם היא הורה מנכר ולא הועילו כל המאמצים והקביעות לעניין זה חלוטות הן. 18  שנית, אין עוד כל תקווה ותוחלת לאחר שמוצו האפשרויות לחידוש הקשר בין הבת לבין האב.

כידוע , ייתכנו מקרים בהם על אף סרובו של קטין ליפגוש את הורהו , עדיין לא יוכרז " כבן מורד" , וזאת כאשר לא ניתן לתלות את האשם בקטין , וכאשר הנסיבות מצביעות על צידוק לסרבנות.

כאשר ביהמ"ש מביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוואנטיים: טובת הקטינים לקשר בריא ותקין עם כל אחד מהוריהם, כאשר במקרה זה נכפתה על הילדים מציאות עגומה של ניכור הורי פתולוגי שבה הם גדלים להאמין שאביהם מפלצת של ממש ומפתחים העדר מוחלט של צרכי היתקשרות עמו; זכויותיו ההוריות של האב, הורה אשר נשללת ממנו לחלוטין, על לא עוול בכפו, זכות בסיסית וטבעית לגידול וחינוך ילדיו ובכלל זה לקשר תקין ובריא עימם; גיל הקטינים – נערים מתבגרים כבני 16 שנים; מקור החיוב במזונות הקטינים – מכוח הוראות החוק לתיקון דיני מישפחה (מזונות), ולא מכוח הדין האישי; היתנהלות האם שמאיינת את זכויותיו ההוריות של האב ומנכסת לעצמה באופן בלעדי את כלל הזכויות ההוריות, אך מאידך מבקשת להטיל עליו חובות הוריות".

...

ביחס לטענה כי היה על האב להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" שארע לאחר מתן פסק הדין למזונות הרי שכבר הוכח שינוי מהותי בנסיבות, כאשר המומחית שמונתה מטעם ביהמ"ש הגיעה למסקנה כי למרבה הצער בשלב זה אין אפשרות כלשהי לחידוש הקשר.

סוף דבר 13 .

התובענה מתקבלת וחיוב המזונות בטל מיום 01.01.2021 חיובו של האב לשאת במחצית הוצאות רפואיות חריגות נותר בעינו.

עיקר טענות הצדדים עיקר טענות האב · האם עזבה עם הבנות ביום 5.8.2018 למקלט לנשים מוכות ללא כל עילה, ויצרה "מעשה עשוי", יצרה ניכור הורי, ופגעה בזכויותיו הבסיסיות של האב כהורה, וכל זאת בנגוד לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, הקובע בפירוש כי שינוי מקום מגורים ייעשה רק בהסכמת שני ההורים או באישור בית הדין או ביהמ"ש. פסק דין שאינו מחייב את האם להשיב את הבנות לאשקלון, נותן יד להיתנהגות פסולה זו. · האב זכאי להסדרי שהות לפחות כמו כל אב. הסדרי השהות כיום יוצרים טירחה וסבל לקטינות במעבר בין עיר לעיר.

בנוסף, וזה העיקר, טענותיו של הבעל – גם אילו מצא ביה"ד שיש בהן ממש, היו רלוואנטיות אילו היינו באים לידון לפני מספר שנים, עוד בהיותם של הצדדים נשואים, או מיד אחר הגירושין, אם יש או אין הצדקה מספקת לאישה לעבור מאיזור אשקלון לירושלים, כפי שאנו דנים בתיקים של מישפחות אחרות.

עי' בפד"ר (חלק ד עמוד 95 ואילך), בפס"ד מביה"ד אשקלון (תיק 65393/5), ובפסקי דין מביה"ד באר שבע תיק 1037916/3 (שעליו חתום גם אב ביה"ד הח"מ), תיק 1280465/5 (בענין מעבר מאילת לצפון), ותיק 1199769/2, ובמקורות שהובאו שם. ובפס"ד מביה"ד הגדול (תיק 1073383/1) מיום כ"א באב תשע"ו (25.8.2016) נכתב: "אנו מודעים לתסקיר שקבע כי טובת הילדים להיות קרובים לשני ההורים, יחד עם זאת, אולם הואיל ולדברי האם היא מרגישה בדידות במקום מגוריה, רחוקה מהוריה, ואין לה תמיכה משפחתית שהיא כה זקוקה לה, ומקום המגורים הוא רחוק ממקום עבודתה, לכן היא רוצה לעבור להתגורר ליד הוריה בצפון, לפיכך לא ניתן לאסור עליה לעבור ולגור באשר תחפוץ, וזכותה לגור בכל מקום שתרצה, וטובת הילדים אינה יכולה למנוע ממנה לעבור דירה. מה עוד שבסופו של דבר אם האם תחיה חיים של צער יהיו לכך בוודאי השלכות לא טובות על הילדים, ונימצא שכר עיכובה במקום – בהפסדה [ההדגשה אינה במקור][...]

וכבר כתבנו, ביה"ד הח"מ, בתיק 907345/15 כדלהלן: "יתר על כן, במסגרת טעונו טען האב כי האם היא שעזבה את [א'], ועל כן עליה לשאת בתוצאות. טיעון זה, שוב עוסק בשאלה מי אשם במצב שנוצר, ולא בשאלה מהי טובת הילדים בנקודת הזמן הנוכחית. מעבר לכך יש להעיר כי גם לאב חלק משמעותי במצב שנוצר..." עוד כתבנו: "הבדיקה הנוספת של עו"ס [...] מחזקת לעיני ביה"ד את הכרעת הדין הנ"ל [...] הבת שבכתה ג' לומדת בו זו השנה השלישית, והבן לומד בו מתחילת כתה א'. היתרשמות העו"ס היא שמדובר במוסד חינוכי מיטבי לקטינים, ועל כן ביה"ד קובע כי הילדים ימשיכו ללמוד באופן קבוע בבית ספר זה [...]

נציין עוד למעלה מן הצורך, כי בתיקים אחרים, גם אנחנו, ביה"ד הח"מ, מנענו בעבר מהורה אחד לעבור אל מקום מגורים אחר המרחיק את ההורה השני מילדיו.

...

עי' בפד"ר (חלק ד עמוד 95 ואילך), בפס"ד מביה"ד אשקלון (תיק 65393/5), ובפסקי דין מביה"ד באר שבע תיק 1037916/3 (שעליו חתום גם אב ביה"ד הח"מ), תיק 1280465/5 (בענין מעבר מאילת לצפון), ותיק 1199769/2, ובמקורות שהובאו שם. ובפס"ד מביה"ד הגדול (תיק 1073383/1) מיום כ"א באב תשע"ו (25.8.2016) נכתב: "אנו מודעים לתסקיר שקבע כי טובת הילדים להיות קרובים לשני ההורים, יחד עם זאת, אולם הואיל ולדברי האם היא מרגישה בדידות במקום מגוריה, רחוקה מהוריה, ואין לה תמיכה משפחתית שהיא כה זקוקה לה, ומקום המגורים הוא רחוק ממקום עבודתה, לכן היא רוצה לעבור להתגורר ליד הוריה בצפון, לפיכך לא ניתן לאסור עליה לעבור ולגור באשר תחפוץ, וזכותה לגור בכל מקום שתרצה, וטובת הילדים אינה יכולה למנוע ממנה לעבור דירה. מה עוד שבסופו של דבר אם האם תחיה חיים של צער יהיו לכך בודאי השלכות לא טובות על הילדים, ונמצא שכר עיכובה במקום – בהפסדה [ההדגשה אינה במקור][...]

זאת מכיוון שביה"ד אינו יכול להימלט מן החשש, שבנדון דידן, החזרת האם והבנות לאזור אשקלון דווקא תגדיל את החיכוך, תגדיל את המתח בין הצדדים, ותהפוך את המאבקים בין ההורים לשגרת יום, שבסופו של דבר תשפיע לרעה על הבנות.

מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע: בית הדין אינו מחייב את האם להשיב את הבנות להתגורר באזור אשקלון.

התובע אינו מנוכר, הוא זה אשר יצר את הנתק.

היתערבות המשפט נעשתה הן לעניין הפרת חובה חקוקה (וראה : ע"א 7735/14 ורדינקוב נ' אלוביץ {פמ"מ – 28.12.2016}), הן לעניין פגיעה באוטונומיה (וראה: בג"צ 6051/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, נא(3) 289 {פמ"מ – 24.06.1997}), הן לעניין עוולת הרשלנות (וראה: ע"א 5049/91 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' רחמן, מט(2) 369 {פמ"מ – 09.07.1995}) ולא רק לעניין גרימת נזק גוף.

בית המשפט לא נידרש לאיבחון התופעה והטיפול בה, הגם שמציין הוא את הוצאת הילד ממשמורתו של ההורה המנכר למשמורתו של ההורה המנוכר כפיתרון המוצע על ידי גרדנר במקרים חמורים של התיסמונת, ומשאיר זאת, בעיקרון, לאנשי המיקצוע.

הטיבה לתאר זאת כבוד השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872, 893 (ולהלן: "פרשת פלונית"): "המשפט רואה בקשר שבין הורה לילדו זכות טבעית בעלת ממד חוקתי, שלה שני פנים: האחד – זכותו של כל ילד להיות נתון למשמורת הוריו ולגדול ולהתחנך על-ידיהם; השני – זכותו של הורה, מכוח קשר דם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. בצד החובה לדאוג לבריאותו ולרווחתו של ילדו קנויה להורה זכות כי הוא ולא אחר יקיים את החובות הללו" (ההדגשות במקור – א.ב.ד).

על השפעתה של התיסמונת והנזק שהיא גורמת בהתפתחותם של ילדים, עמד כב' השופט פורת בעמ"מ 90/97 מורן נ' מורן, דינים מחוזי כרך לב(2), 597 בפיסקה 6 לפסק הדין: "התיסמונת הנדונה מזיקה מאד להתפתחותו של הילד. היא יוצרת אצלו תפיסה חד מימדית של אנשים ושל מערכת יחסים ומעוותת במיוחד את ההבנה שתהיה לו על מהות של מערכות יחסים בתוך המשפחה. אחד המרכיבים המהותיים המאפשרים קיומם של חיי מישפחה תקינים היא היכולת לראות את נקודת מבטו של הזולת. להבין שחלק מהצדק נמצא בצד השני. אדם הרואה את מערכות היחסים דרך פיצול של טוב ורע אינו מסוגל לכך. מתפתחת אצלו הכנה גרועה לחיי המשפחה. ילדים המפתחים תסמונת של סרבנות קשר לומדים להשתמש במניעת אהבה כמניפולציה וכעונש. הם מפתחים חוסר אמון כללי וחשדנות בבני אדם. הם לומדים כי הם אינם רשאים להיות בקשרים טובים בו זמנית עם אנשים שונים, הם מעוותים את הדמות הפנימית ואת הייצוג הפנימי של ההורה המנוכר. נזקים ומצוקות נוספים המתוארים בספרות מסבירים מדוע מצב כזה הנו מצב בלתי נסבל עבור ילד ומדוע יש לנקוט באמצעים טפוליים מידיים כדי לחלצו ממצב זה. מדוע חשוב להסביר להורים שקשר טוב עם שני ההורים בו זמנית הוא חשוב ביותר עבורו בהווה ומהוה תנאי ליצירת קשרים אינטימיים בעתיד. ומדוע חשוב להבהיר להורים את זכותו של הילד לממש קשרים טובים עם שני הוריו". מניעת קשר בין הורה לילדיו כתוצאה מהסתתם נגדו היא תופעה פסולה וחמורה מעין כמוה הפוגעת במישרין בטובת הקטין וההורה המנוכר ובזכויותיהם הבסיסיות והיסודיות.

וכבר כתבתי כי לטעמי, פסיקת עשרות אלפי שקלים ברף הנמוך, אין בה להרתיע הורים מנכרים, כשחלקם רואה עצמו שרוי ב"מלחמת קודש" ושום דבר שתראה ותוכיח לא ישכנעו כי ההורה האחר אינו "דמוני". הורים מנכרים ממהרים להטיח בזולת את ההאשמות האיומות הסובבות סביב מין ואלימות (וראה: בע"מ 6327/08 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 10.09.2008}), בכך מקשים הם על זהוי הורים מסוכנים של ממש.

...

מאפייניו של התא המשפחתי על מורכבותו ורגישותו מחייבת בחינה מושכלת וזהירה טרם מתן סעד שמא יימצא בית המשפט עושה מלאכה אשר רב בה הנזק על התועלת.

. אין מקומם בכאן, משנדחית התובענה.

סוף דבר התובענה נדחית.

לאור האמור מינה כב' השופט ג'יוסי את ד"ר גוטליב כמומחה מטעם ביהמ"ש שיבחן טענות בדבר מסוכנות המבקשת, ניכור הורי של המשיב, יערוך בדיקת מסוגלות הורית לצדדים ויתן המלצותיו לעניין זמני שהות הקטינים עם כל אחד מההורים.

ביום 23.3.22 הגישה המבקשת "בקשה בהולה ונואשת לביטול החלטה מיום 20.3.22", במסגרתה ביקשה המבקשת להשיב את סדורי לינת הקטינים אצלה על כנם, בנמקה כי זוהי טובתם של הקטינים, וכי הדיון בוטל מכורח הנסיבות במסגרתן התחלף ייצוגה, ולא באשמת המבקשת.

להלן עיקריה (פסקות 8-13, ההדגשות במקור): "8. בהתאם לפסיקה, קיימים שני מסלולים לפיהם ניתן לבטל החלטה מעין זו: 'ביטול מחמת הצדק' – כאשר לא בוצעה המצאה כדין למבקש הביטול, במקרה מעין זה ההליך פגום מעקרו וההחלטה תבוטל ללא היתייחסות לשיקולים נוספים; 'ביטול על פי שיקול דעת' – כאשר למרות שבוצעה המצאה כדין, אחד הצדדים לא התייצב לדיון או לא הגיש הגנה מטעמו. במקרה מעין זה נידרש בית המשפט להביא בחשבון את הסיבה למחדל וכן את סיכוי הצלחתו של המבקש בהליך העקרי. אם המבקש מצביע על סכויי הצלחה, בית המשפט ייטה לקבל את הבקשה לביטול למרות מחדלו של המבקש וייתן לכך משקל בהטלת הוצאות משפט (רע"א 6258/19 חיים כהן נ' רועי כהן (3.12.2019)).

ההחלטה קמא מיום 8.10.2022 מבוטלת בזאת; התיק ישוב לבית משפט קמא אשר יערוך דיון מחודש וידון לגופן של טענות הצדדים בבקשת ביטול ההחלטה מיום 20.3.22.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

לא זו בלבד שבית משפט קמא נתן את ההחלטה ביום 20.3.22 תוך התעלמות מבקשת האורכה – אלא ששלושה ימים לאחר מכן, ביום 23.3.22 נעתר לבקשת האורכה של המבקשת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן.

להלן עיקר טענותיו של הנתבע: התסקיר מביא טענות שוא ודברי כזב מפי האם.

ביום 11.6.2023 הודיע האפוטרופוס לדין שהוא מקבל את המלצות התסקיר, והוא ימשיך לעקב אחר ביצוע המלצות העו"ס. דין והכרעה מתוה נורמאטיבי – בכל העניינים הנוגעים לילדים, מטרת העל היא טובת הילד המהוה "מגדלור" לכל צעד ושעל של בית המשפט; "אדגיש כי בכל תובענה למשמורת, חינוך או קביעת זמני שהות, טובת הילד היא עמוד האש ועמוד הענן ומבחינת בית משפט זה, כל יתר השיקולים (לרבות שיקולים ואינטרסים של ההורים) מתגמדים, מתכופפים ומשתחווים לטובת הילד" [תמ"ש (נצ') 12780-09-08 ג.י נ' א.י, פסקה 59 (6.8.2012); בג"צ 7395/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (21.1.2008); סעיף 2 לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), התשפ"א- 2020; סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962].

מעבר לכך שאין זה חריג כי ילד בהליך משפטי על רקע סיכסוך גירושין מתמשך מושפע מאמירות הוריו, דומני כי הדברים נכונים במיוחד במקרה זו נוכח החשיפה הממושכת לתכנים "הם מעורבים ביתר שאת בתכנים שאינם מתאימים למקומם ויכולתם להכיל. ... מסרים מועברים באמצעות ודרך הילדים מה שגורם מצד אחד לחשיפה של הילדים לתכנים ולמעורבות יתר שלהם ביחסי ההורים ובהחלטות לגביהם, לאי הבנות, מסרים כפולים ובעיקר יוצר לחץ רב על הילדים שעומדים בין שני ההורים, ועלול להוות מקור למניפולציות" (שם, עמ' 6).

עוד ראו לעניין זה תסקיר מיום 1.3.2023: "XXX מנסה בכל כוחה לפשר בין ההורים, להשכין שלום ולרצות את שני ההורים. כן, במקביל היא מביעה דאגה רבה מאוד לאביה ולאמה אשר גובה ממנה מחיר ריגשי כבד. נראה גם כי היא תופסת אף את עצמה לא פעם כגורם המריבה ומוכנה לוותר על צרכיה ורצונה למען 'השקט' והפסקת המריבה בין הוריה. ... נראה כי הילדים מנסים לרצות את הוריהם ומוכנים לעשות הכל העיקר שיזכו לרגע אחד של שקט בחייהם"; העובדה שהקטינה בודדה במערכה.

הקטינים אינם עוברים ניכור הורי - איני מקבלת את טענת הנתבע כי הראיות מצביעות על מצוקה נפשית בה מצויה הקטינה בבית אמה וביתר שאת לניכור הורי פסיכולוגי מתמשך שעוברים הקטינים, ובמיוחד הקטינה, וזאת משני נימוקים: האחד, היתרשמות העו"ס כמובא בתסקיר ביניים ביום 1.3.2023 שם נכתב כך: "למרות היחסים המעורערים והטעונים שקיימים בין ההורים והטענות ההדדיות זה כלפי זה מאיסוף מידע ומפגש עם שני הילדים לא עולה להתרשמותנו עד כה כל אינדיקאציה לניכור הורי מצד שני הוריהם. קיימת תמונה קשה וסוערת של ילדים המעורבים ועומדים במרכזו של הקונפליקט ההורי מצד שני הוריהם. ילדים החשופים ושומעים לאורך שנים האשמות, כעס, ואף לגלוג על ההורה, עדים למריבות הוריהם ולצד זאת משוועים לקשר יציב וחופשי וקרוב עם שני הוריהם. .. לסיכום, מדובר במשפחה בה הילדים גדלים מגיל צעיר בתוך סיכסוך קשה מאוד ומתמשך בין הוריהם. ... עד כה לא עלתה אינדיקאציה להליך של ניכור הורי"; והשני, הנתבע הגיש בקשה בהולה למניעת פגיעה במוגנות ילד וניכור הורי ולהבטחת קשר, שתכליתה האמיתית הרחבת זמני שהות, תוך שימוש לרעה בנוהל הנשיאה.

...

עם זאת, אני סבורה כי ההורים אינם רואים את טובת ילדיהם כשיקול ראשון במעלה וכל אחד מההורים מעדיף את האינטרס האישי שלהם.

הערכה פסיכיאטרית לאב – אינני מקבלת את טענת התובעת לעניין הצורך שהנתבע יעבור הערכה פסיכיאטרית טרם הרחבת זמני השהות מעבר לקיימים, וזאת משני נימוקים: האחד, האם הודיעה, בפה מלא, שהיא מקבלת את המלצות התסקיר; והשני, אין התנגדות אך גם אין המלצה מקצועית של העו"ס על צורך בהערכה כזו למצער לצורך זמני שהות בהיקף כפי שהומלץ בתסקיר ונותנים ביטוי למכלול הנסיבות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: התביעה בתלה"מ 26227-01-23 לקביעת משמורת וחזקה משותפת וזמני שהות למצער שווים- נדחית.