הארכת תקופת מאסר על תנאי ללא פיקוח

בעניינינו, מדובר במשיב ששהה בארץ, שלא בהיתר, מאז חודש מאי עד למעצרו, ללא כתובת קבועה וללא פקוח, ומכאן הפוטנציאל הבעייתי שבמעשה והסכון לציבור.

ודוק, סעיף 56 לחוק העונשין תשל"ז-1977 מורה על אפשרות הארכת תנאי, כשלא מוטל מאסר או מאסר על תנאי על העבירה הנדונה, ובעניינינו כשמתחם העונש ההולם ברף התחתון הוא מאסר על תנאי ואין הוראה לחריגה מהמתחם – לא ניתן להאריך את התנאי, במיוחד שאין כל טענה להליך שקום.

זאת ועוד, סעיף 56(א) מורה כי בית המשפט רשאי, במקום לצוות על הפעלת מאסר על תנאי, לצוות מטעמים שיירשמו על הארכת תקופת התנאי, אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

...

טענות המשיב אין בהן כדי להיעתר לבקשה להארכת התנאי, לא הטענה של מחלת אמו, כמו גם לא הטענה שבחתונתו הקרובה, עליה ידע עוד בטרם החליט לשהות בארץ ללא היתר.

בחנתי את עמדתה של חברתי, השופטת פוקס ועיינתי בעמדתו של חברי, השופט רניאל ומתוך שיקולים שהנחו את בית משפט השלום בקביעת העונש ושיקולים שבמהותם שיקולי צדק, אני מחליט להצטרף לדעתה של חברתי, השופטת פוקס.

כמאל סעב, שופט סוף דבר, הערעור מתקבל פה אחד במובן זה שגזר דינו של בית משפט השלום מתבטל ובמקום העונש שהוטל אנו מטילים על המשיב את העונשים הבאים: - מאסר בפועל של חודש.

זאת ועוד, ברוב דעות אנו מורים על עיכוב ביצוע העונש עד ליום 27.8.19, בהתקיים התנאים הבאים: - הפקדה בסך 5,000 ₪.

שירות המבחן מוסיף, כי בתקופה האחרונה חלה היתקדמות משמעותית בהליך שקומו של הנאשם, והמלצתו הנה להקלה בתנאי השיחרור באופן שיותר לו לצאת לעבודה בפקוח.

: "אשר לשיקוליו של בית המשפט בבואו לבחון את האפשרות להאריך מאסר על תנאי חלף הפעלתו, יש להדגיש, כי הכלל לעניין הוא הפעלת המאסר, בהתאם להוראת סעיף 55 א לחוק העונשין האפשרות להאריך את תקופת המאסר מהוה חריג, אשר מעוגן בסעיף 56 א לחוק העונשין... רק כאשר בית המשפט איננו רואה להשית על הנאשם עונש מאסר, וכאשר הפעלת המאסר המותנה תוביל לתוצאה בלתי צודקת, מוסמך בית המשפט להורות "מטעמים שיירשמו" על הארכת תקופת התנאי ולא על הפעלתו".

...

אני דן את הנאשם למאסר למשך 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור את העבירות בהן הורשע.

אני דן את הנאשם למאסר למשך 9 חודשים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. המאסר ירוצה במסגרת עבודת שירות בהתאם לחוות הדעת מיום 4.3.19.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי למשך 9 חודשים מתיק מספר: פ"ל 575/08 (בית משפט לתעבורה רמלה) וזאת בחופף לעונש המאסר שהוטל על הנאשם.

אושר עונש מאסר בפועל למשך 8 חודשים, 24 חודשי של פסילה, ושנת מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

צוין שאין מקום להאריך תקופת מאסר מותנה משום שעל דרך הכלל יש להפעיל עונש מאסר על תנאי ואילו הארכתו "מטעמים שירשמו", היא החריג, ואלה לא נימצאו.

הוגשו ארבעה תסקירים שהמליצו על צו של"צ. בית המשפט המחוזי מצא לחרוג ממיתחם הענישה ולא להטיל מאסר בפועל, בנסיבות מיוחדות של שקום מוצלח, הטיל של"צ בהקף 300 שעות, פסילה בת 24 חודשים והעמיד את המערער בפקוח שירות המבחן למשך שנה.

...

על החומרה הנשקפת בנסיבות אלה, עמדה כב' השופטת א' פרוקצ'ה בעניין בנגוזי: "עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור." יתירה מכך, בגין הרשעתו הראשונה של הנאשם בנהיגה בפסילה, נטה עמו חסד בית המשפט והטיל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות בלבד, אולם הנאשם, בהתנהלותו, מעל באמון שניתן בו, והוכיח שעונש של מאסר בעבודות שירות אינו מרתיעו מלשוב ולבצע עבירה דומה.

אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית לתקופה של 3 חודשים, שנגזרה על הנאשם בתיק 3685-12-12, ביום 23.8.15, באופן חופף.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה שנתיים מיום שחרורו ממאסר.

מבוקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: (1) קנס בסך 29,200 ₪; (2) הארכת תקופת המאסר על תנאי של 90 יום שהוטל ב-ת.פ. 2011/2013 בשנתיים נוספות; (3) דחיית מועד ביצוע צו ההתאמה ב-30 יום בלבד לצורך התארגנות.

שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.

...

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תקופת התנאי להטלת מאסר של 3 חודשים שנקבעה ב-ת.פ. 2011/2013 מוארכת בשנתיים החל מיום 1.8.2020.

סעיף 55 (א) בחוק העונשין קובע כי "מי שנדון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי". וסעיף 56(א) בחוק העונשין, קובע : "בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי". דהיינו, נקודת המוצא למצב של הרשעה בעבירה נוספת הנה הפעלת המאסר על תנאי.

העובדה שהמשיב ביצע את העבירה כארבעה וחצי חודשים לפני סיום תקופת התנאי איננה מצדיקה המנעות מהפעלת המאסר על תנאי.

תקופת הקורונה אמנם מציבה אתגרים כלכליים הראויים להתחשבות, אולם היא מחייבת גם זהירות ובקרה בתחום הבריאותי, ופקוח על הנכנסים לישראל, במיוחד ממקומות שבהם הטיפול בנושא איננו מטבי.

...

ב"כ המשיב ציין כי לאחר גזר הדין התביעה הגישה בקשה לעצור את המשיב עד תום הליכי הערעור ובמסגרת זו המערער נותר במעצר עד יום 22.10.20.

בשגרת הדברים, תושבי הרש"פ הנכנסים לישראל ללא היתר, לצרכי פרנסה, מורשעים בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין ומוטל עליהם עונש בגדרי מתחם העונש ההולם העקרוני המוזכר, תוך התחשבות בנסיבותיהם.

נוכח האמור, אנו מקבלים את הערעור ומטילים על המשיב את העונשים הבאים - מאסר בפועל למשך חודש ימים; הפעלת המאסר על תנאי מת.פ. 31035-01-19.

בהתחשב בכך שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין, ולפנים משורת הדין, אנו מורים שהמשיב ישא את שתי תקופות המאסר בחופף.