חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הארכת תקופת ההתיישנות על ידי בית הדין לעבודה

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

התובענה הייצוגית אושרה על ידי בית הדין האיזורי לעבודה בשני רכיבים בלבד: ניכוי משכר העובד ל"קרן מתנות" ולארגון "יד שרה". ערעור של התובע הייצוגי באותו הליך נדחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה ועתירה שהוגשה לבג"ץ באותו עניין נדחתה על הסף.
העובדות שאי ידיעתן מאריכה את תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות הן אותן עובדות שחיוניות לביסוס עילת התביעה, באופן שבלי ידיעתן לא ניתן להגיש תובענה בעלת סיכוי ממשי (ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82 (2010) פסקה 44 (להלן: "עניין גיא-ליפל")).
...
" במקרה הנוכחי, לא היה בתביעות החוב בסיס עובדתי, שיכול היה להצדיק את קבלת תביעת החוב, בהתעלם מסוגיית ההתיישנות ולא ניתן היה להגיע למסקנה כי חל החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ערעור הביטוח הלאומי מתקבל והכרעות החוב שניתנו על ידי המנהל המיוחד מבוטלות בזאת, בכפוף לאמור לעיל בפסקה 73.
בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה כי אין לחייב את העובדים-המשיבים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

עמדתנו שבנידון נשענת על הטעמים הבאים, כמפורט להלן – המסקנה הראשונה – תביעתה של התובעת היתיישנה, ואף אין כל מקום להארכת מירוץ ההתיישנות; המסקנה השניה – טענותיה של התובעת ביחס למכרז 1998 אינן רלוואנטיות לענייננו, ומשעה שבנושא זה ניתן פסק דין חלוט על ידי בית הדין הארצי לעבודה, עוד בשנת 2001; המסקנה השלישית – בהיותה עובדת הוראה בחטיבה עליונה המועסקת בשלטון המקומי, חוקת העבודה אינה חלה על התובעת, והיא צריכה להיות מבוטחת בהסדר פנסיה צוברת – ולא בהסדר פנסיה תקציבית, כטענתה; המסקנה הרביעית – תביעתה של התובעת אינה מבוססת על טענת אפליה.
המסקנה הראשונה - תביעת התובעת היתיישנה – התשתית הנורמאטיבית הכללית ביחס להתיישנות – להלן מספר סעיפים רלוואנטיים לענייננו מתוך חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"): סעיף 2 לחוק ההתיישנות קובע כך: "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת היתיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה"; סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות בתובענות שאינן במקרקעין תהיה 7 שנים; סעיף 6 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, שהוא המועד שבו התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע/ת בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע/ת, כלומר – ביום שבו נולדו "מכלול העובדות המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד"[footnoteRef:2].
...
המועצה טוענת, מנגד, כדלקמן – - טענות סף – דין התביעה להיות מסולקת על הסף מטעמי התיישנות, שיהוי והיעדר עילה; - אשר להתיישנות – בהתאם להלכה הפסוקה המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא מועד ההצטרפות להסדר הפנסיה הצוברת, קרי חודש 9/1999.
על כן, אין כל מקום לדחיית מירוץ ההתיישנות; - אשר לשיהוי – למועצה נגרם נזק ראייתי עקב נקיטת ההליך בשיהוי ניכר, בחלוף כעשרים שנים ומעלה ממועד תחילת עבודתה של התובעת, ומשעה שמשרדי המועצה הועברו למקום אחר, מסמכים נעלמו ככל הנראה, והוחלפו עובדים מאותה התקופה; - התובעת ישבה במשך כל השנים בחיבוק ידיים, בידיעה מלאה כי היא מבוטחת במסלול של פנסיה צוברת, ונקיטת ההליך בשיהוי ניכר מהווה חוסר תום לב של ממש; - לגופו של עניין – טענותיה של התובעת דינן להידחות גם ביחס לטענותיה לזכאות לפנסיה תקציבית, היות שהיא הפרישה לתובעת את הסכומים המתחייבים על פי דין.
באשר לטענת העסקה פיקטיבית שמעלה התובעת -  הרי שלאור פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין, אף אם התובעת היתה מוכיחה טענתה כי מדובר היה בהעסקה פיקטיבית של המועצה אשר במרוצת השנים העסיקה אותה לכאורה על ידי חברת כוח אדם אך בפועל היתה עובדת של המועצה, טענתה בדבר תחולת ההסדר הפנסיוני לגביה הייתה נדחית.
סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור והמפורט לעיל, דין התביעה להידחות, ונדחית בקשתה של התובעת להכריז עליה כזכאית להיכלל בהסדר פנסיה תקציבית.
עם זאת, ולפנים משורת הדין, ובשל היות התובעת עובדת פעילה במועצה, אנו קובעים כי התובעת תישא בהוצאות המועצה בסך של 3,000 ₪ בלבד.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

לטענת המבקשת, המל"ל אינו יכול להיבנות על הטענה כי רק לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין לעבודה מיום 17.8.14 החל המועד למניין תקופת ההתיישנות.
עוד נטען על ידי המל"ל כי בנידון חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בסע' 328(א1)(3) לחוק המל"ל אשר ע"פ תיקון 168 לחוק מאריכה את תקופת היתיישנות תביעת המל"ל באופן שניתן להגיש תביעה תוך 7 שנים מיום דיווח על ביצוע ניכוי ע"י המבטחת או מיום שנודע למל"ל על ההליכים בין הנפגע למבטחת, לפי המוקדם ובילבד שלא חלפו 15 שנים מהארוע.
...
ואילו בסעיף הוראת המעבר של תיקון 146 נכתב "תחילתו של 328(א1) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 56(4) לחוק זה, ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014), והוא יחול על ביצוע ניכוי, או על ניכוי שמבטח או צד שלישי מבוטח היו רשאים לנכות כאמור באותו סעיף, מאותו מועד ואילך... דברי המחוקק ברורים ופשוטים ואינם מחייבים פרשנות. נקבעה הוראת מעבר שמאפשרת כפשוטה ללא הגבלה להפעיל את התיקון על כל ניכוי שנעשה לאחר יום 1.1.2016 ואילך. חקיקה רטרוספקטיבית מובהקת ומפורשת...אמנם לא מצאנו התייחסות מפורשת לסוגיית תביעות שהתיישנו קודם לתיקון, אך הניכוי שלהם נעשה לאחר התיקון, אולם מצאנו החלה רטרוספקטיבית ברורה הכוללת "כל ניכוי" שנעשה לאחר 1.1.2016.
לסברתי, הוראת סעיף 328(א1)(3) לחוק הקובעת תקופת התיישנות מיוחדת, חלה גם בנדון, עת מדובר בתביעת המל"ל מכח הסכם, מסקנה המתחייבת לסברתי הן מלשון הסעיף, הן מתכלית התיקונים שבוצעו בו, והן ממהותו ותכליתו של ההסכם בין המל"ל למבטחות.
מכלל האמור – הבקשה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

במהלך האישפוז עבר התובע צינתור; - ביום 16.11.2014 הגיש התובע תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באוטם שריר הלב שאותו הוא עבר בחודש 7/2009, כאמור לעיל, ובגין תאונת העבודה מיום 8.7.2009; - ביום 5.2.2015 נדחתה תביעת התובע על ידי הנתבע; - ביום 31.1.2016 הגיש התובע תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה על החלטת הנתבע, שנידונה במסגרת ב"ל (ת"א) 60472-01-16 (להלן: "הליך ההכרה"); - ביום 16.6.2020 ניתן פסק דינו של בית הדין האיזורי בהליך ההכרה, אשר הכיר באוטם שריר הלב שעבר התובע בחודש 7/2009 כתאונת עבודה מיום 8.7.2009.
כך גם הוחלט בעיניינו של התובע, אשר הגיש את התביעה להכרה בתאונת העבודה ביום 16.11.2014, לפיכך אושרה תביעתו החל מיום 1.11.2013 ואילך; - לפי הפסיקה המחייבת של בית הדין הארצי לעבודה, ובכלל זה בעיניין מצרי[footnoteRef:1], פרק זמן בן 12 חודשים ממועד ההכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה עד למועד הגשת התביעה לגימלת נכות, לא יובא בחשבון לעניין תקופת השהוי.
הארכת תקופת ההתיישנות התובע העלה טענה חלופית בסיכומיו, ולפיה עניינו ניכנס לגדר המקרים החריגים עליהם חלות הוראותיו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").
ראו למשל בעיניין כהן, שם נקבע על ידי בית הדין הארצי כי "השאלה אם מצופה מתובע לפנות לקבלת חוות דעת נוספת במסגרת חובת השקידה הראויה הקבועה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ואין מקום לקביעת כללים גורפים. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שאיבחון רפואי שגוי אינו מילת קסם המאתחלת באופן אוטומאטי את מרוץ ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק" [footnoteRef:40].
...
גם איננו מקבלים את ההנחה העובדתית של התובע, כי עד מועד זה לא נרשם בפירוש "אוטם" במסמכים הרפואיים, היות שקיימים מספר מסמכים רפואיים מהשנים 2014-2010 שם מצוין כי התובע עבר אוטם לבבי.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
אנו מקבלים את עמדת הנתבע, כי התובע זכאי לגמלה רק החל מיום 1.11.2013 ואילך, לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מקוצר (תא"ק) שהוגש בשנת 2023 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

מומחית שמונתה על ידי בית הדין לעבודה קבעה כי יש קשר סיבתי בין הארוע המוחי שעבר הניזוק לבין תאונת הדרכים, ולאחר קבלת חוות הדעת האמורה, הכיר התובע בפגיעת הניזוק כתאונת עבודה, ביום 11.08.14.
אפנה בעיניין זה לרע"א 9680/17 אוניברסיטת תל אביב נ' פיקארד (08.04.2018), בו נקבע כי ‏‏"מטרתו של כתב תשובה היא לאפשר לתובע לחדד ולהסביר את טענותיו על רקע הטענות שהועלו בכתב ההגנה". בע"א 3114/12 ששון נ' משרד הרווחה (13.04.2014) נקבע כי "טענת ההתיישנות הועלתה על ידי המדינה והמוסד בכתבי ההגנה והמערער נימנע מלהגיש כתב תשובה, כך שיכולה הייתה להתעורר השאלה אם יש לו פיתחון פה להעלאת טענות הנוגעות להארכת תקופת ההתיישנות... אולם, משהוגשה על ידי המדינה בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת היתיישנות וניתנה תשובת המערער, איני רואה להדרש לנפקות אי הגשת כתב תשובה." בעניינינו, תשובת התובע לטענת הסף שהועלתה ע"י הנתבעת מהוה במהותה כתב תשובה כמוסבר לעיל, שמטרתה להשיב טענה עובדתית (שאינה מהוה עילה חדשה) לטענת הנתבעת בדבר היתיישנות ולכן היא חלק מהפלוגתות שבמחלוקת, וממילא אינה בגדר הרחבת חזית.
ר' לעניין זה גם ת"א (מחוזי ת"א) 1694/00 פז חברת נפט בע"מ נ' כספי (17.11.2005) בו נקבע כי "על מנת לבחון את ירעת המחלוקת שהתבררה בהליך מסוים, יש לבחון את הפלוגתות כפי שהן עולות מכתבי הטענות, אך יש לבחון גם את אופן ניהול ההליך בפועל: אילו טענות הועלו על ידי הצדדים בתצהירים, בחקירות ובסיכומים. זאת, כדי לברר האם הוסכם, במפורש או מכללא, לנהל את המשפט שלא עפ"י כתבי הטענות... הכלל האוסר הרחבת חזית, הוא כלל שנועד למנוע הפתעה מבעל הדין שכנגד, שלכאורה אינו חייב להיתמודד עם מחלוקות שלא היו חלק מהמחלוקת שהותוותה בכתבי בית הדין". היתנגדות הנתבעת לשינוי חזית הועלתה באיחור (לאחר שהוגשו ראיות התובע), על אף שטענת הנוהג הועלתה בשלבו המקדמי של ההליך, בתשובת התובע לטענת ההתיישנות כמבואר לעיל ואליה צורפו תצהיר ומסמכים התומכים בטענה.
...
מקובלת עלי טענת התובע כי לו היתה טענה מועלית בשלב מקדמי, היתה עותרת לתיקון כתב התביעה ועל פי ההלכה בעניין זה המתירה, בדרך כלל, תיקון כתב טענות בשלבים הראשונים של הדיון, ישנה אפשרות ממשית כי הבקשה היתה מתקבלת, והדיון כעת היה מתייתר.
לפיכך, משהועלתה טענת הנוהג על ידי התובע בשלב מקדמי, ללא מחאה מצד הנתבעת, יש לראות בה כחלק מהפלוגתאות שבמחלוקת וטענת הנתבעת להרחבת חזית שהועלתה לאחר הגשת ראיות התובע דינה להידחות.
סוף דבר אני דוחה את בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים 16-10 לתצהיר שהוגש מטעם התובע בשל "הרחבת חזית". אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו