הארכת תקופת ההתיישנות בדיני עבודה

עוד נפסק כי מהיום בו התגבשו העובדות המהותיות המזכות לכאורה את התובע בקיום החוק כלפיו, מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ "אילו הגיש התובע באותו יום תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין" (ד"נ 32/84 עזבון ויליאמס נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בפרוק פד"י מ"ד (2) (265, 271)).

למשל, בנספח 9 מיום 10/03/00 נוקט התובע לשון זו: "מאחר והצטברו לזכותי ימי חופשה רבים, שאין בכוונתי למסור כתרומה לקק"ל (כמתחייב מהוראות שעה שהעברת בעיניין זה במזכר לעובדים) אני מוצא למתאים לצאת בימים הקרובים לחופשה, שתיתן לך ולעובדייך שהות מספקת לטפל בבעיות ובעניינים שהעליתי במכתבי זה אלייך" (דגש ש.ש.).

בסעיף 9 להסכם נרשם כי עובדים אלה התקבלו לעבודה בקק"ל עד ליום 1.1.1995 והם אינם בגדר "עובדים שנכנסו לעבודה החל ביום 1.1.95 והמבוטחים בפנסיה צוברת". אין מחלוקת כי התובע היתקבל לעבודה בקק"ל ב-27.9.95 והמינוי הזמני לתקופת הניסיון היה ב-26.11.95 (נספח 2 לתצהיר טובול).

...

התובע טען כי הופלה לעומת עובדים אחרים וכי אינו יכול לוותר על זכותו לפנסיה תקציבית מכוח הסכם קיבוצי, במקרה זה חוקת העבודה בקק"ל. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות מהותית, שיהוי ומניעות וכי גם לגופו של עניין בוטח התובע כדין בביטוח מנהלים.

המחלוקת האם יש לדחות את התביעה בשל התיישנות מהותית.

אין מקום להצהיר כי היה זכאי לפנסיה תקציבית, בקשה זו לסעד הצהרתי נדחית.

התביעה להחזר דמי גמולים נדחית, כך גם התביעה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, בגין אפליה ובגין עגמת נפש.

לאחר ששקלנו לעניין ההוצאות, ותוך שאנו ערים לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה לפיה אין מקום להשית על פנסיונרים הוצאות, מצאנו כי בנסיבות הליך זה יש מקום לחייב את התובע בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסכום סמלי של 5,000 ₪.

לכן נקבע כי אף אחד ממבחני העזר אינו עומד בפני עצמו, ואין ליישמם באופן טכני, אלא "מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך היתחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים" (עניין חסידים).

למען הסר ספק, יודגש, כי קביעתנו שתביעתם של המשיבים כנגד המועצות הדתיות היתיישנה היא במישור היחסים שבין המשיבים לבין המועצות הדתיות, ואיננו מביעים עמדה בנוגע להשלכות קביעה זו על ההיתחשבנות שבין המדינה לבין המועצות הדתיות [ראו לעניין זה דיני חיובים – חלק כללי (**** פרידמן עורך, 1994) בעמ' 155, 231].

במועד הגשת התביעה - אוגוסט 2008 - תקופת ההתיישנות לתביעה על פי חוק השויון עמדה על שנים עשר חודשים, ורק בתיקון לחוק, בסעיף 138 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו–2010), התשס"ט-2009 הוארכה תקופת ההתיישנות לשלוש שנים.

...

ערעור המועצות הדתיות כי המשיבים היו זכאים לשכר בדירוג רב שכונה – נדחה, ואנו קובעים כי המשיבים היו זכאים לשכר המקביל לשכר רב שכונה, על פי האמור במכתבו של מר קטן מיום 8.8.2006.

עתה, משהוכרעו השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, נוכח כל האמור לעיל, וגם בהתחשב בגילם של הקייסים ושאיריהם ובהתמשכות ההליכים עד כה, ובקושי הצפוי באיתור נתונים לתקופה הקודמת לשנת 2001 אשר עלול להאריך את ההתדיינות, שאנו סבורים כי מן הראוי שתימצא בהקדם דרך לסיים את ההליך בהסדר מוסכם ומכובד, ולמנוע התדיינות נוספת ארוכה ומתישה לכל הצדדים.

אשר להוצאות בערעור: נוכח החזרת ההליך לבית הדין האזורי להמשך בירור, אנו קובעים כי בית הדין האזורי יפסוק הוצאות בסוף ההליך, בשים לב למכלול נסיבות העניין, לרבות התנהלות הצדדים בהתדיינות והליך זה. ניתן היום, ז' אייר תש"פ (01 מאי 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

זאת, ללמדך כי ההטרדות המיניות נבדלות מהעברות האחרות ופחותות בחומרתן; המסלול הנזיקי – קובע כי הטרדה מינית והתנכלות מהוות עוולה אזרחית, כי הוראות פקודת הנזיקין יחולו עליהן, וכי בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה על פי חוק זה סך של 120,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק (סעיף 6 לחוק); המסלול במסגרת דיני העבודה – מסלול ייחודי להטרדות מיניות המתרחשות במקום העבודה.

בשנת 2012 הוארכה תקופת ההתיישנות בשל עוולה אזרחית לפי החוק מתקופה של שלוש שנים לתקופה של שבע שנים (סעיף 6 לחוק).

...

סוף דבר המקרה המונח בפנינו מציב שאלה שעניינה לכאורה בד' אמות סדרי הדין – היכן יש לברר תביעה בגין הטרדות מיניות ומעשים מיניים חמורים יותר שהתרחשו, לכאורה, במסגרת יחסי העבודה.

טיעונים כבדי משקל עומדים ביסוד מסקנה זו. כזכור, במוקד ניצבת העדות הכפולה שתצטרך לספק המערערת בשני הליכים נפרדים, על מכלול השלכותיה.

תוצאה של ניהול הליכים כפולים איננה משרתת את תכלית זו. אם כן, בשל מכלול הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחברי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינה של ערכאה קמא ותחתיו לקבוע כי התביעה תתברר כולה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

בסיכומיו טען התובע כי מצבו הנפשי מצדיק הארכת תקופת ההתיישנות.

עם זאת, בכל הקשור לקביעה בדבר קיומם של יחס עובד מעביד בית המשפט העליון העיר כי "ספק אם פסיקתו של בית הדין לעבודה תהווה מעשה בית דין לעניין השאלה האם מתקיימים יחסי עובד-מעביד שכן נקבע לא אחת בפסיקה כי המבחנים ליחסי עובד מעביד בדיני הנזיקין אינם זהים למבחנים ליחס עובד מעביד בדיני עבודה" (רע"א 11049/03 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נדאף (פורסם בנבו, 18.3.2004); ע"א 4493/05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ (פורסם בנבו, 7.4.2007)).

...

ההודעה לצד שלישי נגד הצדדים השלישיים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות; ומתקבלת באופן חלק נגד צד שלישי 1.

אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים 1 ו-2, אני קובע כי חלקו של נתבע 1 בנזק שנגרם לתובע – 60% וחלקה של נתבעת 2 – 40%.

לפיכך, אני קובע כי ככל שמי מהצדדים – נתבע 1 או נתבעת 2 – ישלם לתובע בפועל סכום מעבר לחלקו לפי החלוקה שנקבעה בפסק דין זה, ישלם לו הצד האחר –נתבעת 2 או נתבע 1 בהתאמה – את ההפרש בין חלקו לפי פסק הדין לבין הסכום שהוא שילם בפועל.

בנוסף, סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע, כי תקופת היתיישנות לתביעה עפ"י החוק הנה שלוש שנים; סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע, כי "הזכות לפצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תיתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין איזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן ..." וסעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע, כי "הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר". בע"ע (ארצי) 43694-12-11 חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.8.17 נפסק לעניין מירוץ תקופת ההתיישנות כדלקמן: "על הטעמים השונים המצויים בבסיס הקציבה של תקופת ההתיישנות עמד בית דין זה לאחרונה ב-ע"ע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר נ' י. אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.6.17) [פורסם בנבו] ) (להלן - עניין וקסלר). זאת תוך שהוא מתייחס לטעמים ראייתיים - הקשורים בקושי של הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך זמן; לטעמים הקשורים באנטרס ההסתמכות של הנתבע "ולשאיפה להגן על הצורך שלו בודאות בנוגע לזכויותיו וחובותיו בכל עת נתונה, כך שיתאפשר לו לכלכל את ענייניו בלא שיידרש להקצות ממשאביו עתודות כספיות למקרה שהוא ייתבע בגין עילות שמקורן בעבר הרחוק"; לטעמים הקשורים בהנחה המשלימה, העומדת לצד אינטרס ההסתמכות של הנתבע, הקשורה להתנהלות התובע שלפיהם, "תובע אשר 'ישן על זכויותיו' תקופה ארוכה, זנח או ויתר או מחל על תביעתו, באופן המבסס את הציפיה של הנתבע כי הוא לא ייתבע על ידו"; לטעמים הקשורים לאנטרס הצבורי ולתפקידה של המערכת המשפטית, שמשאביה מוגבלים, הנדרשת למקד משאבים אלה בעניינים שבהווה ולא באלה "שאבד עליהם הכלח". "זאת מעבר לעובדה שהתדיינויות אלה, הצופות פני עבר רחוק, דורשות, מעצם טיבן, הקדשה של זמן ומאמץ שפוטי ניכרים, על חשבון הזמן שניתן להקדיש לעיסוק בעניינים אקטואליים של מתדיינים אחרים." מעבר לכך, נפסק כי "לקצבתה של תקופת ההתיישנות ישנה גם משמעות כלכלית, המשליכה על הציבור בכללותו. שכן, בהארכת תקופת ההתיישנות יש כדי להגדיל את העלויות שבהן יידרשו לשאת המדינה, היצרנים, ספקי שירותים והמבטחים. עלויות אשר בסופו של יום עשויות 'להתגלגל' לפתחו של הציבור (ר' עניין וקסלר והאסמכתאות שם). ברוח זו נקבע גם כי "דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין והאנטרס הצבורי; כאשר בהתאם לאיזון זה, יש להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית שהות מספקת להערך לכך, בשים לב לקשיים, לעלויות ולאילוצים." מנגד, יש לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע והוא לא יחויב עוד בשמירת ראיות וכן, יוסר ממנו הסיכון כי הראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהשג ידו.

...

בבר"ע (ארצי) 39621-12-20‏ אקסלנס נשואה גמל בע"מ - אשר סנדרס, 2.5.21 נקבע, כי "לענין השלב בו יש להכריע בטענת ההתיישנות, ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.20) [פורסם בנבו] (להלן – עניין דיסקונט), נדרש בית המשפט העליון לשאלה זו. נקבע כי ככלל, הנחת המוצא היא כי טענת התיישנות תידון כטענה מקדמית. זאת, למעט במקרים בהם ההכרעה בטענת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי אשר חופף, או שעשוי להיות חופף, לבירור העובדתי שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה, שאז קיימים אינטרסים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה". לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כבר בשלב זה ונפרט.

לנוכח כל האמור לעיל מצאנו לקבוע, כי תביעות התובעת לפיצויי הלנת שכר בגין תשלום שכר החודש האחרון ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנו שכן התביעה הוגשה למעלה משנה לאחר שנולדה עילת התובענה (כאמור לעיל, אף אם תתקבל טענת התובעת לתחולת הוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות חלפה שנה ממועד משלוח מכתב ההתראה ועד למועד הגשת כתב התביעה) ומשכך רכיבי התביעה האמורים נמחקים.

סוף דבר: רכיבי התביעה שעניינם פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים נמחקים.