הארכת מעצר עד תום ההליכים - הסכמה הדדית

(ביחס למשיב 3) רקע ביום 4.6.20 ניתנה החלטתי בנוגע לסוגיית הראיות לכאורה, במסגרת בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

טענות הצדדים בתמצית ב"כ המשיב טען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לאור העובדה כי מדובר באדם נורמאטיבי הנעדר עבר פלילי; לאור היתרשמות שירות המבחן כי מדובר במפקחים ראויים; לאור העובדה כי הסיכסוך עם בני מישפחת חמוס, בבית השכן לביתם של בני מישפחת רשק בשכונת שועאפט, הוא בעיקר סיכסוך של המשיב 1 (בנו של המשיב), בעוד שהמשיב אינו מצוי בסכסוך עם המתלוננים; ולבסוף, לאור "סולחה" שנערכה לאחרונה בין מישפחת רשק ומשפחת חמוס (המתלוננים), שכללה תשלום למשפחת המתלוננים, הסכמה לאי פגיעה הדדית בין המשפחות וסיום הסיכסוך.

ב"כ המדינה הפניתה להחלטה בבש"פ 1238/20 מדינת ישראל נ' מוחמד חטיב (23.2.20), בגדרה נבחנה בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

...

לסיכום, נקבע בתסקיר כי מוצעת חלופת מעצר אשר הינה בריחוק ממוקד הסכסוך ותחת פיקוחם של אנשים בוגרים ובמכלול השיקולים הומלץ על שחרור המשיב למעצר בית מלא ובתנאי שיופקדו ויוחתמו דמי ערבויות ההולמים את רמת הסיכון כאמצעי נוסף להגברת ההרתעה ושמירה על התנאים המגבילים לאורך זמן.

מסקנתי היא כי כאשר אין מדובר בריחוק גיאוגרפי משמעותי מירושלים, אין להסתפק במעצר בית, אלא נדרש מעצר בפיקוח אלקטרוני, לצורך רמה סבירה של בטחון להשגת מטרות המעצר ולצורך איון המסוכנות.

לאחר שקילת כלל הנסיבות, הן של המעשים המיוחסים למשיב והן הקשורים בו עצמו, באתי לכלל מסקנה כי ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני, תחת מעצר מאחורי סורג ובריח, בהינתן תנאים נוספים אותם הציע הסנגור בדיון מיום 18.5.20 ואף תנאים עליהם המליץ שירות המבחן.

לאור כל האמור, נקבע בזאת כי בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מטעם מנהלת הפיקוח האלקטרוני, יועבר המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית אחיו הנמצא בראס אל עמוד בירושלים בפיקוח של אחיו, נביל ארישיק, בעל ת.ז. 080605967 ושל גיסתו, סומיה ארישיק, בעלת ת.ז. 028325785.

ביום 9.9.19 ניתן, בהסכמת הנאשם והמתלוננת, צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, שתוקפו למשך שישה חודשים מאותו היום, ובו נאסר על מי מהצדדים לפנות אל הצד האחר בעל-פה, בכתב, בטלפון או בכל אמצעי אחר, נאסר על כל אחד מהצדדים להטריד את הצד האחר, ליבלוש אחריו, להיתחקות אחר מעשיו או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת ונאסר על כל אחד מהצדדים להגיע למקום מגוריו של האחר או להכנס למקום עבודתו.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום ובקשה להארכת התנאים המגבילים, ואלה שונו מעת לעת על ידי בית המשפט, באופן שמקום מעצר הבית הועתק לירושלים בפקוח שני מפקחים.

ביום 20.4.20 הגישה המאשימה בקשה לעיון חוזר ולמעצרו של הנאשם עד תום ההליכים וכן לחילוט הערבויות בשל הפרת התנאים המגבילים שהייתה כרוכה במעבר ל"בית סוטריה" ללא אישור בית משפט.

...

אין בידי לקבל את הטענה כי מעשיו של הנאשם הם ב"רף נמוך", מאחר שהסתכמו בהפניית מבטים והסתכלות על נפגעת העבירות ולא דבר מעבר לכך.

לצורך מימושם של שיקולים אלה אין מנוס מגזירת עונש של מאסר בפועל וחרף מצבו הנפשי של הנאשם לא מצאתי כי עונש של מאסר בעבודות שירות ישיג את תכליות הענישה במקרה דנן.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימיי מעצרו 20.11.19 ו- 20.12.19 - 25.12.19.

בדיון ביום 8.11.2021 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ויתרו הדדית על שמיעת הוכחות בתיק, והסכימו לעבור מיידית לסיכומים בכתב, על יסוד החומר מהתיק הפלילי.

ביום 4.3.2015 הוארך מעצרה של התובעת בהסכמה עד לדיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים.

...

הנתבעת טענה כי אין יסוד לטענת הרשלנות, שכן למרות הזיכוי בסופו של דבר, התנהלות המדינה היתה התנהלות סבירה וראויה לאורך כל הדרך: ראשית, נטען כי ב"כ התובעת עצמו הסכים בתחילת הדיון לקיומן של ראיות לכאורה, כך שעמדה לדיון רק סוגיית עילת המעצר, ולנוכח תסקירי שירות המבחן אשר לימדו על הערכת סיכון גבוהה מאד, לא היה מנוס ממעצרה של התובעת.

סיכומו של דבר - השילוב של שלושת השיקולים: כי עניין הפגיעה העצמית והסכין היה ידוע גם ללא החומר, כי החומר הומצא בסופו של דבר בשלב מקדמי, וכי הזיכוי לא היה קשור לחומר שבתיקי הרווחה ובית הספר – מוביל בהכרח למסקנה של העדר קשר סיבתי בין המחדל שבהעדר איסוף החומר מהתיקים לזיכוי.

בית המשפט פירט בהכרעת הדין, שורה ארוכה של תמיהות שעלו מחקירתה הנגדית של הקטינה, והן שהביאו בסופו של דבר לזיכוי מחמת הספק.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

ביום 2.8.2021 הסכים בא כוח המשיב למעצר עד תום ההליכים, בכפוף לכך שיוכל להגיש בקשה לעיון חוזר אף מבלי להצביע על שינוי נסיבות.

לעניין היתקדמות ההליך, טוענת המבקשת כי הדחיות השונות נבעו מבקשות הדדיות של הצדדים, וכי לשיטתה נדרשים עוד 20 דיוני הוכחות עד לסיום ההליך העקרי, והיא צופה כי בתקופת הארכת המעצר תחול היתקדמות בתיק.

...

אשר להתקדמות ההליך העיקרי, ביום 27.6.2021 הוקרא למשיב כתב האישום, ובית המשפט נעתר לבקשת בא כוחו לדחות את מתן התשובה לכתב האישום, נוכח העובדה כי טרם קיבל את חומר החקירה.

לאחר שעיינתי בבקשה והאזנתי לטיעוני הצדדים בדיון לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

הבקשה מתקבלת אפוא.

הצוו שניתן בתיק המשפחה היה בתוקף עד ליום 20.12.23 ומאז לא הוארך וכך למעשה אין כל הוראה כיום הקובעת הסדרי ראיה של המשיב עם הקטינים.

בדיון שהתקיים ביום 20.6.23 ניתן צו הגנה הדדי שתוקפו נקבע עד ליום 20.12.23, תוך שנקבע בשאלת הסדרי הראיה בין המשיב לילדיו הקטינים "ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בענין הקשר בין הקטינים לאביהם, אני מסמיכה את העו"ס לסדרי דין בטובא זנגריה לקבוע את הקשר בין האב לקטינים .

עם הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים, באותו יום הגישה המתלוננת בקשה לביטול ההחלטה על הסדרי הראיה בשל שינוי נסיבות אשר נדחתה בהחלטה שנתן כב' השופט רן ארנון ביום 27.8.24.

...

אשר על כן, ובכפוף לפסק הדין או לכל הוראה אחרת של בית המשפט לענייני משפחה בעניין זה, אני מורה על פתיחת חלון באזוק האלקטרוני, בכל יום שישי בין השעות: 10:00 ועד 16:00 לצורך מפגשים של המבקש עם ילדיו הקטינים באיזור גוש דן בלבד.

בהינתן כל האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה, ומורה על ביטול החלונות באזוק האלקטרוני שנקבעו לימי שישי לצורך פגישת המשיב עם ילדיו.

מנימוקי החלטתי ובשים לך לכך שאין כל אינדיקציה למפגש קרוב של המשיב עם הקטינים, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.