הארכת מעצר נאשמים בעבירות סמים חמורות

בקשת המדינה להאריך את מעצרו של יוגב בתשעים ימים, כאמור לעיל, הנה מוצדקת מאחר שיוגב הוא אחד הנאשמים המרכזיים בפרשת יבוא סמים מן החמורות שידענו.

הווה אומר: "כלל הוא עמנו כי ... כאשר כתב אישום, המאומת בראיות לכאורה, מייחס לנאשם בגיר עבירה שמעמידתו בחזקת מסוכן כאמור בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו מן הכלא בתנאים מגבילים או להעבירו למעצר בפקוח אלקטרוני אל מחוץ לכותלי הכלא, היא לא "למה לא?", אלא "למה כן?" .

...

החלטה זו (להלן: ההחלטה קמא) דחתה את בקשתו של יוגב לקיים עיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים בתיק העיקרי ולשחררו לחלופת מעצר או למעצר באזוק אלקטרוני בהתבסס אך ורק "על חומרת מעשיו, על רמיסת אמון הציבור שניתן בו ולמעשה על מסוכנותו מהבחינה המשפטית". החלטתי לדון בבקשות אלה במאוחד מהטעם הבא: בקשת המדינה להאריך את מעצרו של יוגב כאמור לעיל הינה מוצדקת ומן הדין להיעתר לה, אך זאת בכפוף לבדיקת האפשרות להעביר את יוגב ממעצרו בכלא למעצר באזוק אלקטרוני בהתבסס על תסקירי המעצר החיוביים שבשעתו הוגשו בעניינו.

ברם, אם יתברר ששירות המבחן צודק בהערכתו כי "המשך מעצרו [של יוגב] בפקא"ל, בפיקוחם לסירוגין של המפקחים ... יש בו לתת מענה לסיכון" – הרי שאז, בהתחשב במכלול הנסיבות, יעמדו לזכותו של יוגב טעמים מיוחדים הנדרשים לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(3) ו-22ב(ב)(1) לחוק המעצרים, ויהא מקום לשקול את העברתו מן הכלא למעצר מפוקח בתנאים של אזוק אלקטרוני אל מחוץ לכלא (ראו החלטתי בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל (2.2.2020), פסקאות 28-11 והאסמכתאות שם).

עררו של יוגב מתקבל אפוא באופן חלקי: התיק יוחזר לבית משפט קמא לבדיקת האמור בפסקה 8 לעיל על בסיס ההערכות וההמלצות אשר תינתנה בתסקיר מעצר עדכני, שאני מורה בזאת לשירות המבחן להכין, תוך התייחסות לאמור בהחלטתי זו, עד יום 26.4.2021.

כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בית המשפט נידרש לאזן בין חירותו של הנאשם לבין שמירה על בטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי.

בתוך כך, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את משך שהותו של הנאשם במעצר; את קצב היתקדמות ההליך המתנהל בעיניינו והצפי להתמשכותו; את חומרת העבירות המיוחסות לנאשם; את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו לבטחון הציבור; וכן, את החשש משיבוש הליכי משפט ומהימלטות הנאשם מאימת הדין (ראו למשל: בש"פ 5240/21 מדינת ישראל נ' אוחנה, פסקה 5 (5.8.2021); בש"פ 4084/15 מדינת ישראל נ' דלו, פסקה 8 (25.6.2015); בש"פ 4983/21 מדינת ישראל נ' פרג, פסקה 20 (11.8.2021)).

ככלל, נקבע כי נאשמים בעבירות סמים לא ישוחררו לחלופות מעצר אלא בנסיבות חריגות (ראו: בש"פ 1567/12 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (7.3.2012); בש"פ 5693/16 זגה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.7.2016); השוו: בש"פ 1362/18 מדינת ישראל נ' אזולאי, פסקה 10 (22.2.2018)).

...

בסופו של דבר, הדיון בבקשה התקיים ביום 10.12.2020, ובמהלכו הסכים המשיב לקיומן של עילת מעצר וראיות לכאורה וכן למעצרו עד תום ההליכים נגדו, וזאת בכפוף לשמירת זכותו להציע חלופת מעצר ולפנות בבקשה לעיון חוזר בהתאם לממצאים שיעלו בהמשך.

יישום אמות המידה הללו בנדון מוליך למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי נקודת האיזון נוטה לטובתו של המשיב בשלב הזה, אף לא לעניין הוראה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו, ועל כן דין הבקשה להתקבל.

סיכומו של דבר, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, אשר מניינם יחל מיום 17.8.2021, או עד למתן פסק דין בענייננו בת"פ 45388-11-20 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

לגישתם, בשלב זה של ההליך אין מקום לייחס משקל להיעדרם של צוי האזנת הסתר, שכן בתיק הוגשה לצורך זה בקשה להארכת מועד להגשת תעודת חיסיון.

סעיפים אלו מורים כי תנאי למעצר בפקוח אלקטרוני הוא קבלת תסקיר בעיניינו, ובנוסף דורשים הסעיפים הנמקה מיוחדת מקום בו מיוחסת לנאשם עבירת סמים חמורה.

...

אשר על כן, הערר מתקבל בזאת במובן זה שהחלטתו של בית המשפט קמא מבוטלת, ואני מצווה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ביהמ"ש קמא גם הוסיף בזו הלשון: " עילת המסוכנות טבועה בעבירות מסוג זה, שכן ניתן לבצען מהבית באמצעות שיחות טלפון. הכלל הוא כי נאשם בעבירה של סחר בסמים והפצתם – ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הסטיה מהכלל תיעשה רק בנסיבות חריגות המצדיקות זאת [ר' למשל בש"פ 1566/14 בעיניין עבד רבה; בש"פ 6985/10 בעיניין עזרא]. הדברים נכונים שבעתיים לנוכח העובדה כי לחובתו של המשיב הרשעות קודמות, גם בעבירות לפי פקודת הסמים (אשר בגינן ריצה עונשי מאסר), ולחובתו מאסר מותנה בר הפעלה." לפני שאמשיך בסקירת ההליכים ולמען שלמות התמונה, אציין כי לחובת המשיב שלוש הרשעות קודמות: הראשונה, בת"פ 1030/09 (שלום אילת), נגזר דינו של המשיב בתאריך 17.1.11, לאחר שהורשע בצרוף של שמונה תיקי מישטרה בעבירות כנגד הרכוש, מירמה וזיוף.

סע' 22ב(ב) לחוק המעצרים מורה לנו, כי אין להורות על מעצרו באיזוק אלקטרוני של מעורב בעבירות סם חמורות אלא בהתקיימם של "טעמים מיוחדים שירשמו" (בש"פ 3670/17 מאיר אהרון נ' מדינת ישראל, פס' 15 (7.6.17).

...

נוסיף לכל האמור לעיל את סוג הסם, עבר פלילי הדומה מהתקופה האחרונה ותנאי בר הפעלה שלא הרתיעו; והמסקנה הינה כי עסקינן במשיב שמסוכנות רבה גלומה בו אשר ככל הנראה מעורבותו בסחר בסמים הינה משמעותית.

אלא בשונה מענייננו, המדובר הוא בצעיר יליד 13.11.96, ללא עבר פלילי כלשהו וקיימת לגביו המלצה חיובית מצד שירות המבחן – ולמרות זאת ביהמ"ש ציין כי המסקנה התקבלה "לא בלי היסוס". כל אלה מלמדים על קיומו של טעם מיוחד - ולא כך בענייננו (בש"פ 2740/18 שלעיל, פס' 10).

סוף דבר מכל האמור, הערר מתקבל והחלטת ביהמ"ש קמא מבוטלת.

מספר חודשים לאחר שיחרורו הוגש כתב אישום זה (כאמור על עבירה שבוצעה כשנה קודם לכן) ושוב נעצר הנאשם ומעצרו הוארך עד תום ההליכים.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם נידון במסגרת כתב האישום הראשון לעונש מאסר בגין עבירת החזקת סמים שהיא חלק בלתי נפרד מעבירת הסחר בתיק זה. לשיטת ההגנה, עבירת החזקת הסמים ועבירת הסחר כרוכות זו בזו ומשכך, אם כתב האישום היה מוגש כשהוא כולל את שתי העבירות, היה נקבע מיתחם ענישה אחד הנע בין 12 חודשי מאסר בפועל ועד 24 חודשי מאסר בפועל ועונשו של הנאשם היה נגזר לעונש קל יותר מאשר לו עותרת המאשימה כעת (בשילוב העונש שכבר נשא).

בעיניין זה נקבע לא אחת כי "ההלכה בעיניין עבירות סמים קובעת כי נוכח חומרתן הרבה של אותן העבירות יש להיתמודד מולן באמצעות ענישה משמעותית ומחמירה ... [ו]כי יש לבכר את שקולי ההרתעה על השיקולים האישיים בעבירות מסוג זה" (ע"פ 8988/16 אשר בן סימון נ' מדינת ישראל (8.3.2017)).

...

אני מקבל את טענת המאשימה לפיה לא היה ביכולתה להעמיד את הנאשם לדין בגין עבירת הסחר בעת הגשת כתב האישום הראשון וזאת משיקולים של עיתוי חשיפת פעולת הסוכן.

משכך, סבור אני כי די בעצם הפיצול בין שתי העבירות, אשר בוצעו באותו מועד ובהקשר זהה, באופן שכתבי האישום בגינן הוגשו בהפרש של שנה, ואף לאחר שהנאשם סיים לשאת בעונשו בגין אחת העבירות, על מנת לקבוע שהנאשם צלח את השלב הראשון.

בעניין זה אפנה לאמור בעפ"ת 18521-02-12 מדינת ישראל נ' גדעון ארד בהלול (7.6.2012), שם ביטל בית המשפט המחוזי כתב אישום בשל פיצול אישומים תוך שציין כי "מוכנים אנו להניח שפעולות המאשימה נעשו בתום לב. גם פיצול אישומים נגד נאשם אחד לשני כתבי אישום, אף שאיננו רצוי, הינו לעיתים כורח המציאות, ואינו מהווה, כשלעצמו, טעם לקבלת טענת הגנה מן הצדק. אלא שבענייננו חברו מספר נסיבות המובילות למסקנה שהמשך ניהול ההליך נגד המשיבים עומד 'בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" כקבוע בס' 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982' ".

סיכומו של דבר שאני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 8 חודשים וזאת החל מיום מעצרו – 10.1.2023.