בהתאם לכך הואשם המשיב בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים (ריבוי עבירות); ובניסיון לייבא סם מסוכן לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים.
ביום 6.9.2015 החלה פרשת ההגנה, שלטענת המבקשת טרם הסתיימה כתוצאה מהתנהלותו של המשיב, שבקש לדחות את עדותו לאחר שטען כי בידיו הקלטות המעידות על פגמים שנפלו בהליכי החקירה נגדו, לרבות באיסוף הראיות המפלילות נגדו על ידי הסוכן ומפעיל הסוכנים.
לבסוף מציינת המבקשת (בהודעת עידכון שאישרתי את הגשתה) כי במהלך שהייתו של המשיב במעצר בתיק מושא הבקשה, הוגשו נגדו חמישה כתבי אישום המייחסים לו, בין היתר, עבירות של ניסיון שוחד שמטרתו הכנסת סמים לכלא ושתי עבירות של איומים על סוהרים.
איזון זה מתבטא, כפי שקבע השופט צ' זילברטל:
"בבחינה פרטנית של מערכת נתונים קונקרטית, שנעשית בכל מקרה מנקודת המוצא שלפיה במעצרו של נאשם, שעומדת לו חזקת החפות, יש משום פגיעה בזכויות יסוד, והארכת מעצר זה מעבר לתשעה חודשים היא בגדר חריג ששמור אך למקרים המחייבים זאת ושלא מתאפשרת בהם תוצאה אחרת" [ראו: בש"פ 6072/15 מדינת ישראל נ' דלו, פסקה 9 (24.9.2015)].
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ולאחר שהקשבתי לטיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנַי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
סבורני לנוכח האמור לעיל כי מסוכנותו של המשיב היא, כשלעצמה, מצדיקה גם לעת הזו את הותרתו במעצר מאחורי סורג ובריח, כשחלוף הזמן – אשר אין להקל בו ראש – אין בו בשלב זה כדי לשנות את נקודת האיזון בעניינו.
סוף דבר
הבקשה מתקבלת.
