הארכת מועד ערעור פלילי מטעם המדינה

בבית המשפט העליון בש"מ 5618/19 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. רשות האוכלוסין וההגירה 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור; תשובה מיום 9.9.2019 מטעם המשיבה 1; תצהיר וטיעון משלים מטעם המבקש מיום 3.11.2019; טיעון משלים מטעם המשיבה 1 מיום 24.11.2019; בקשה מטעם המבקש מיום 26.11.2019 ][]החלטה

קיומם של עשרות הליכים מסוג זה ומתן פסק הדין בעיניין אדם שהביא לשינוי במצב המשפטי ולמתן רישיונות מסוג א/5 למי שעניינו תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי, מטים לשיטתי את הכף להארכת המועד (לשיקולים דומים המצדיקים הארכת מועד להגשת הליך ערעור פלילי ראו והשוו: בש"פ 4144/16 פלוני נ' מדינת ישראל (23.6.2016); בש"פ 4065/19 מסרי נ' מדינת ישראל (9.7.2019)).

...

אני סבורה כי טעמים אלה מטים את הכף לקבלת הבקשה דנא.

סיכום על רקע מכלול השיקולים אשר פורטו לעיל, ובשים לב לנסיבותיו הייחודיות של המקרה, החלטתי להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד למועד הגשתה בפועל.

המזכירות תפתח תיק מתאים, תתייק בו את החלטתי זו ותמשיך טיפול כמקובל.

דיון והכרעה הצדדים הרחיבו טענותיהם, הן בכתובים והן בעל-פה, והלכה למעשה הם חלוקים בשתי שאלות: ראשית, האם המדינה רשאית להגיש הודעת ערעור פלילית ללא נימוקים, והאם, במקרה זה, בית המשפט מוסמך להאריך את המועד להגשת נימוקי ערעור? שנית, וככל שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, מהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשות מטעם המדינה להארכת מועד להגשת נימוקי ערעור? מישור הסמכות סעיפים 193 ו-203 לחוק סדר הדין הפלילי קובעים כללים בדבר אופן הגשתו של ערעור פלילי.

...

חרף האמור, החלטתי להיעתר לבקשה וזאת ממספר טעמים מצטברים: ראשית, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובמערכת "נט המשפט" מעלה כי אכן מדובר בתיק רחב היקף והדעת נותנת כי לפרקליטות נדרש זמן להגיע להחלטה אודות הגשת הערעור (לרבות אישורה על-ידי הגורמים הרלוונטיים) וכן להיערך להגשת נימוקי ערעור מפורטים.

שנית, נתתי דעתי לכך שהשיקולים שרשם בית המשפט ישקול בבוחנו בקשות למתן הארכות מועד להגשת נימוקי ערעור מטעם המדינה טרם פורטו בפסיקה, כמו גם הציפיות מן המדינה באשר לאופן הגשת בקשות מעין אלה, ולא למותר לציין כי בעבר רשמי בית משפט זה נעתרו לבקשות להארכות מועד להגשת נימוקי ערעור שהוגשו מטעם המדינה, אף ללא הסכמת הנאשם (ראו, למשל: החלטתי בעניין פלוני; החלטה מיום 16.11.20214 בע"פ 7314/14; החלטה מיום 4.10.2021 בע"פ 6359/21).

יחד עם זאת, בשים לב לזמן הרב שעבר מאז ניתן פסק הדין ולציפייתו הלגיטימית של המשיב לדעת מה אופי הטענות שבכוונת המערערת להעלות כלפיו במסגרת הערעור מטעמה, אני קובעת כי המערערת תגיש תמצית של נימוקי הערעור עד ליום 7.11.2021.

ראשית נעיר, כי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי צריכה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי בפני דן יחיד (ולא הרכב שלושה), וזאת כפי שקבעה כב' השופטת (בדימוס) ע' ארבל ב-ע"פ 2525/05‏ זיינלוב נ' מדינת ישראל, בפִסקאות 20-17 (9.6.2005) [להלן: "עניין זיינלוב"].

בעיניין זה נקבע, כי אחת ההשלכות של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועיגונה של הזכות לחירות בגדריו, היא נקיטת גישה רחבה יותר מאשר בעבר בכל הנוגע לבקשות ארכה המוגשות לצורך הגשת ערעור פלילי מטעם נאשמים (ולעומת זאת, על המדינה רובץ נטל משמעותי כדי להצדיק מתן ארכה לצורך הגשתו של ערעור פלילי) (עיינו: בש"פ 822/99 שכטר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(1) 4 (2000)).

...

לאחר שנתנו דעתנו לכלל השיקולים הרלוונטיים לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי, והגם שלא ניתן לומר שסיכויי ערעורו של המבקש היו נמוכים אילו הערעור היה מוגש במועדו, והגם שערך חירות המבקש עומד על הפרק, סבורים אנו, שדין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי – להידחות, נוכח הטעמים הבאים: התקופה המשמעותית ביותר בה מדובר, כ-14 שנים ו-4 חודשים מן המועד האחרון להגשת הערעור על גזר הדין.

נוכח כל המפורט לעיל, אנו דוחים את בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור פלילי.

אנו קובעים דיון בערעור שהגיש המבקש ב-ע"פ 22628-03-21, על ההחלטה שלא לבטל את פקודת המאסר שהוצאה כנגדו עקב אי-תשלום הקנס, לתאריך 13.5.2021 שעה 12:30 בצהרים.

כך בין השאר, נקבע בעיניין בג"ץ התנועה לאיכות השילטון (שבו נתקפה החלטת כבוד הנשיאה מ' ארד בעיניין הנגבי) (בפיסקה 10): "אף אם מדובר במקרה בו קיים אינטרס צבורי משמעותי, עדיין עלינו לזכור כי עסקינן במשפט פלילי ובדיני נפשות. 'קיימת חשיבות מיוחדת לכך שבעלי הדין בהליך הפלילי, ובמיוחד המאשימה, ימלאו את התנאים הפרוצדורליים ויעמדו במועדים שנקבעו בחוק ועל ידי בית המשפט, שכן 'על הכף השנייה של המאזניים נמצא הנאשם, החרד לגורלו ומעוניין לדעת במהרה מה יהא בסופו'' (בג"ץ 6396/09 כהן נ' כב' השופט שכיב סרחאן (10.8.2009)). לא בכדי נקבע כי הארכת מועד למדינה לשם הגשת ערעור במשפט פלילי תנתן במקרים חריגים וכאשר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן, וזאת לאור זכותו של הנאשם כי ההליכים יבואו לקיצם, והפגיעה בזכויותיו בעקבות ההליכים הפלילים המתנהלים כנגדו (ראו בש"פ 6353/02 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח, פ"ד נז(1) 1 (2002); בש"פ 822/99 שכטר נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 1 (2000) והשוו לעניין הפגיעה בזכויותיו של הנאשם מעצם קיומו של הליך פלילי בג"ץ 88/10 שוורץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 16 לפסק הדין (12.7.2010)). משכך ולאור ההלכות של בית משפט זה קשה לומר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לוקה בחוסר סבירות קצוני אשר מחייב היתערבות של בית משפט זה. ההפך הוא הנכון. נראה כי בית המשפט המחוזי פסע בתלם והחליט בהתאם למסגרת הנורמאטיבית שנפסקה על ידי בית משפט זה". מכל האמור עולה איפוא, כי לא נמצאה הצדקה לחרוג מהמדינות העקבית של בתי המשפט שעליה עמדנו, אשר על-פיה ככלל ולמעט מקרים חריגים ונדירים, שהמקרה הנידון אינו נימנה עימם, לא תתאפשר הגשת ערעור פלילי מטעם המדינה באיחור.

...

בית המשפט מצא כי השילוב של איחור בן יום אחד, שנבע מטעות שעליה נמסרה הודעה מיידית לנאשמת, והשאלה העקרונית שהתעוררה במסגרת הערעור, עולים כדי "טעם ממשי" שהצדיק לאפשר את הגשת הערעור באיחור.

אמנם, כפי שטען בא-כוח המשיב 2, בהתאם לסעיף 40ד(א) בחוק העונשין, בית המשפט "רשאי... לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן", אם "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". אך לצד זה גם נקבע, בסעיף 40ד(ב), כי במקום שבו "מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם" מטעמי שיקום, "אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן". גם בעניין קרנדל, שאליו הפנה בא-כוח המשיב, נקבע כי בכל מקרה, גם במקום שבו מצא בית המשפט שיש להעדיף את שיקולי השיקום, "לא מתפוגגים מאליהם שיקולי ההלימה גם כאשר חלים שיקולי השיקום" (שם, פסקה 22).

לפיכך וכאמור, הבקשה נדחית.

עסקינן בבקשה מטעם המדינה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר הדין אשר ניתן בעיניינו של המשיב ביום 21.12.2017.

זאת ועוד: על פי הגישה הנוהגת בפסיקה, בקשות ארכה להגשת הליכים ערעורים פליליים המוגשות מטעם המדינה נבחנות ביתר קפידה לעומת בקשות ארכה דומות המוגשות מטעם הנאשם.

...

משבחנתי את המקרה שלפניי על רקע אמות המידה הנזכרות לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שהכף נוטה במקרה זה לעבר קבלת בקשת הארכה.

בנסיבות העניין נראה כי התקלה אשר הובילה לאיחור אירעה בתום לב. גם העובדה שעסקינן בערעור בזכות (להבדיל מבקשת רשות ערעור) שוקלת לטובת היענות לבקשה, וכן אציין כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור אני סבור - מבלי להביע עמדה לגופם של דברים - כי ראוי לאפשר למדינה להביא את טענותיה לפני ערכאת הערעור.

בנסיבות אלה ובשים לב ליתר השיקולים אשר פורטו לעיל, סבורני כי אין בטענת ההסתמכות, כשלעצמה, כדי להצדיק את דחייתה של בקשת הארכה.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת אפוא.

המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את הודעת הערעור (מיום 5.2.2018), את נימוקי הערעור (מיום 11.2.2018) ואת החלטתי זו. ניתנה היום, ‏ו' באדר התשע"ח (‏21.2.2018).