הארכת מועד ערעור על פסק דין בבית הדין לעבודה בידי רשם

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה מיום 27.2.2020 (כבוד השופט טל גולן ונציגי הציבור מר חיים מויסי והגברת מרים נשר; סע"ש 52214-10-17, להלן: פסק הדין).

עוד נפסק כי ככלל, איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בהגשת העירעור טעון תירוץ והצדקה (ראו: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, 30.7.2001), וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר" (עא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, ניתן ביום 20.12.06).

...

הכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

חרף האמור שוכנעתי, שמכלול נסיבותיה של הבקשה מטות את הכף לדחייתה.

סוף דבר – נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, בעיקר, נוכח סיכוייו הנמוכים של הערעור.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה מיום 26.3.2020 (כב' השופטת איריס רש; ב"ל 8019-05-18, להלן: פסק הדין).

בנסיבות אלה, לא עלה בידי המבקש לסתור את המצאת פסק הדין לידיו ביום 7.4.2020, כפי שהיא מתועדת במערכת נט המשפט.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי מכלול נסיבותיה של הבקשה מצדיקות את דחייתה.

מיותר לציין כי לעיתים קרובות מוגשים הליכים ערעוריים על-ידי מורשעים המצויים במאסר (בין באופן עצמאי בין בסיוע המשפחה ובאמצעות עורך-דין), ואין בבקשה הסבר מבורר מדוע המבקש לא יכול היה לפעול בדרך דומה" (בש"פ (עליון) 252/12 אבנר לוי נ' מדינת ישראל, 19.1.2012).

כללם של דברים – חרף ההבנה למצבו של המבקש, אין מנוס מדחיית הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע מיום 21.9.2022 (הרשמת עינת לסרי; סע"ש 21771-06-19) (להלן: פסק הדין).

כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בלבד בהגשת העירעור טעון תירוץ והצדקה (ראו: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, 30.7.2001), וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר" (עא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, 20.12.2006).

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות.

בכל הנוגע להכרה בטעות של בעל דין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, נפסק, כי טעות, ובמיוחד טעות בדין של בעל דין או בא כוחו, אינה בגדר "טעם מיוחד". במהלך השנים, חל ריכוך בפסיקה זו ונקבע: "כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה .." (בש"א 1818-03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי (25.03.2003)).

סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע מיום 11.5.2022 (השופט יעקב אזולאי ונציגי הציבור הגב' ציפי בר-נוי ומר אהרון ביתן; סע"ש 35368-10-18, להלן: פסק הדין).

לפיכך, לא ברור מדוע מבוקש להשיג על פסיקת בית הדין האיזורי ברכיב זה; גמול עבור עבודה בשעות נוספות - בכתב התביעה שהגישה לבית הדין האיזורי, עתרה המבקשת לגמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך של 46,400 ש"ח "לפי הערכה". זאת, נוכח טענתה באותו שלב, כי לא מצויים בידיה דו"חות הנוכחות.

...

בתוך כך, המבקשת לא הצביעה בטיעוניה על טעות ברורה בפסק דינו של בית הדין האזורי ולא שוכנעתי שדחיית הבקשה תגרום לה עיוות דין.

חרף זאת, לא מצאנו שהמבקשת ערכה תחשיב מעודכן בנוגע לזכאותה הנטענת לגמול עבור עבודה בשעות נוספות על יסוד דו"חות הנוכחות שהוגשו לתיק.

כללו של דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 28.8.2022 (ד"מ 39348-09-20; השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר נגר מרדכי ומר יצחק קוגמן), בו התקבלה באופן חלקי תביעתו של המשיב לתשלום שכר עבודה וזכויות נוספות, והמבקשת חויבה לשלם לו שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה בסך 1,816.8‬ ש"ח, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, פדיון חופשה בסך 78 ש"ח והוצאות משפט בסך 350 ש"ח. במסגרת פסק הדין, התקבלה טענתו של המשיב בדבר קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים בתקופה הרלוואנטית לתביעה (להלן: פסק הדין).

המבקשת טענה אמנם, כי בידיה ראיות חדשות להעדר קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, אשר לא הוצגו בהליך לפני בית הדין האיזורי בשל "חוסר נסיון" בהליכים משפטיים ובשל חוסר ידע משפטי.

...

אף אם נניח כי המבקשת, שאינה מיוצגת, טעתה בהגשת הבקשה לבית הדין האזורי, שוכנעתי שבנסיבות העניין אין די בכך שהמבקשת הגישה את הבקשה לבית הדין האזורי בתוך המועד על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד, מטעמים אלה: ראשית, הגשת הבקשה לבית הדין האזורי ביום 18.9.2022 לא שללה את צפייתו של המשיב לסופיות ההליכים.

שכן, המבקשת לא טענה כי הביאה את הבקשה להארכת מועד לידיעת המשיב במסגרת המועדים הקבועים בדין להגשת בקשת רשות הערעור, ולא מצאנו בתיק בית הדין אינדיקציה להבאת הבקשה לידיעת המשיב בתוך המועד.

סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור נדחית.