הארכת מועד לערעור גזר דין תעבורה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה מיום 07/01/2020 במסגרת תיק תת"ע 10220-09-17.

לבסוף, ולסיכום כלל הנאמר לעיל הכרעתי כי: "המערער לא השיג על פסק הדין במועד ולא הגיש כל בקשה להארכת מועד להגשת העירעור, עתר לאחר שבית משפט קם מכסאו, לשנות את תנאי גזר הדין, דבר שצריך להעשות אך ורק במסגרת הליך ערעורי ובמועדים הקבועים בחוק, ומשלא עשה כן אין לו למערער אלא להלין על עצמו." בהמשך לכך, ולאור העדר כל מסגרת בגדרה יוכל בית המשפט לשוב ולעיין בפסק הדין, הוחלט על דחיית העירעור.

...

המבקש טוען לסיכום כי במקרה דנן, עיקרון סופיות הדיון נסוג מפני הזכות לגישה לערכאות אשר לדידו, מתעצמת במקרה הספציפי של המבקש "נוכח הנסיבות המיוחדות של התיק וסיכויי הערעור הגבוהים להתקבל". המבקש טוען, כי שיקולי מהות וצדק לעולם יגברו על שיקולים פרוצדורליים, המבקש מפנה לפסק דין מיום 4.2.08 שניתן ב- ע"פ 4491-09-07 פלוטקה יעקב נ' מדינת ישראל ולאור זאת מבקש כי בית המשפט יורה על הארכת המועד להגשת ערעור.

ראו בין היתר האמור בעמוד 14, שורה 32 לגזר הדין: "לנוכח קביעת מתחם זה, סבורני כי יש מקום להטיל על הנאשם את הענישה ברף התחתון של המתחם. לעניין זה אציין כי גם אם היה מדובר במתחם אשר מתחיל מנקודה גבוהה יותר, גם אז היה מקום לסטות מן המתחם לקולא, וזאת לנוכח שיקולי שיקום ולנוכח התסקיר אשר הונח לפניי.

היינו, בית המשפט הלך כברת דרך לקראת המבקש כך שהעונש שנגזר בעניינו הולם את נסיבות המקרה ואין בו משום חריגה לחומרה מהענישה הנוהגת במקרים כגון דה. הנני להזכיר למערער את אשר כתבתי בפסק דיני: "כל החלטה של הגוף המעניק את הרישיון, בהסתמך על תקנה 15 ב' לתקנות התעבורה, יוכל המערער לתקוף במסגרת המסלול המנהלי, מה עוד שהטלת עונשי הפסילה והפסילה בפועל הם בעלי אופי זמני בהתאם לתקופה שנקבעה בגזר הדין; משכך, מידת הצדק אינה מחייבת כאן היעתרות לבקשה גם לו הייתה מוגשת במועד." סוף דבר הממצאים המתקבלים בעניינו מיישום המבחנים לעניין הארכת המועד להגשת ערעור הם כלהלן; בקשת המבקש להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר וזאת ללא כל סיבה מצדקת; המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין מראשית ההליך והיה מודע להסדר שגובש ולתוצאותיו.

משכך, דין הבקשה להידחות.

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' דאוד) מיום 12.7.2020 בעפ"ת 35602-06-20, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה בתת"ע 10220-09-17 מיום 7.1.2020.

בבקשה נטען כי העירעור לא הוגש במועדו בשל טעותו של עורך דינו הקודם של המערער, וכי העובדה שהטלת עונשי הפסילה חוסמת את אפשרותו לקבל תעודת הסמיכה כקצין בטיחות בדרכים, נודעה למערער רק לאחר מתן גזר הדין.

...

בית המשפט המחוזי קבע, בצדק, כי בחינת הבקשה להארכת מועד בהתאם לאמות המידה החלות על בקשות כאלה מובילה למסקנה כי אין מקום לאשר את הבקשה.

אשר על כן הערעור נדחה.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו מיום 03.02.21, במסגרת תיק תת"ע 12624-11-17.

מן הכלל אל הפרט; בעניינינו, גזר הדין ניתן ביום 3.2.21 , המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 20.3.21 כשהבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 1.6.21.

...

מסקנתי היא כי בקשת המבקש להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר וזאת ללא כל סיבה מוצדקת; המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין מראשית ההליך ואף הודה בעובדות כתב האישום.

סוף דבר בחינת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בהתאם לאמות המידה החלות על בקשות מסוג זה, כעולה מפסיקת בית המשפט העליון, מובילה למסקנה כי אין מקום לאשר את הבקשה.

משכך, דין הבקשה להידחות.

ביום 29.10.19 הוגש ערעור על גזר הדין של בית המשפט לעינייני תעבורה, ויחד עימו בקשה להארכת מועד להגשת העירעור.

...

לאור כל האמור, לא מתקיים נימוק אשר יש בו כדי להצדיק הארכת מועד להגשת הערעור.

המערער מבקש להישפט, יודע על מועד הדיון, אינו מגיש בקשת דחיה, אינו מתייצב לדיון, מגיש בקשות לביטול פסק הדין, אשר נדחות, וגם את הערעור אינו מגיש במועד.

לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית, ולאור זאת נדחה גם הערעור אשר הוגש יחד עם הבקשה.

בית משפט השלום לתעבורה בעכו תת"ע 2099-02-22 מדינת ישראל נ' עריד 04 ינואר 2024 לפני כבוד השופטת אסתר טפטה גרדי בעיניין: מדינת ישראל באמצעות עו"ד תומר יצחקי המאשימה אחמד עריד באמצעות עו"ד סלים אבו חרפה הנאשם גזר דין

עפ"ת (ב"ש) 10343-09-10 אבו נ' מדינת ישראל (13.10.10), בפקיעת רישיון למעלה מעשור, כשבחלק מהתקופה היה פסול בשל עבירה של גרם מוות ברשלנות, נדחתה בקשת רשות להארכת מועד לערער על גזר דינו של בית משפט קמא שדן את הנאשם לקנס בסך 1,000 ₪, שנתיים פסילה, ומאסר מותנה של 3 חודשים למשך שנתיים.

...

במכלול הנתונים, נהיגה בפקיעת רישיון נהיגה ארוכת שנים של למעלה מ-17 שנים, כששתי פסילות שהוטלו עליו, לתקופות של 14 ו-11 חודשים, ופסילה מותנית, בגין עבירות דומות, לא גרמו להרתעתו, המשכות ההליכים בהליך, אותה יש לזקוף לחובתו, אי הסרת המחדל כך שלא פחת הסיכוי להישנות העבירה, כשמנגד, הנאשם הודה במיוחס לו, מצבו הבריאותי שלו ושל אשתו מורכב והמשפחה סובלת ממצוקה כלכלית ומוכרת לרווחה, לצד טענות הסנגור כי הנאשם עושה מאמצים להשתקם ופועל להסרת המחדל, אני סבורה כי יש למקם את הנאשם ברף הבינוני-עליון של המתחם.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם לשבעה חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

לנוכח מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אני דנה את הנאשם לתשלום קנס סמלי בסך 850 ₪.