הארכת מועד לנאשם שלא קיים צו הריסה שיפוטי

במסגרת גזר הדין בהליך השני הוטלו על הנאשם העונשים הבאים: תשלום קנס או מאסר במקומו; צו להריסת תוספת בניה שבוצעה ללא היתר בשטח של כ- 500 מ"ר, לבצוע ההריסה תוך שנה אלא אם יתקבל היתר בניה כדין (להלן: "צו הריסה שני"); צו ההריסה הראשון הוארך ב- 12 חודשים נוספים; מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים שלא לעבור עבירת אי קיום צו הריסה.

כאמור ברצף העובדתי לעיל, ביום 04/08/20, יום לפני מועד הדיון, הודיע הנאשם כי אינו מתכוון לנהל פרשת הגנה והודיע הודעת "אלה עדיי". דיון והכרעה כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם שני אישומים בגין אי קיום צו הריסה שפוטי, בנגוד לסעיף 210 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (בנוסחו עובר לתיקון מס' 116) (להלן: "החוק"); ואישום אחד בגין ביצוע שימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, בנגוד לסעיף 204(א) לחוק.

...

לאור האמור אני קובע כי ניסיונו של הנאשם להתנער מכל קשר למקרקעין ולמבנה נשוא צווי ההריסה, אינו יכול להתקבל.

לאור הפסיקה והראיות שהוצגו לפניי, הגעתי למסקנה שמכתב הזימון לחקירה נשלח כדין והנאשם לא סתר את חזקת המסירה.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ומשעובדות כתב האישום המתוקן הוכחו מעל לכל ספק סביר, אני מרשיע את הנאשם בשתי עבירות של אי קיום צו בית המשפט, בניגוד להוראות סעיף 210 ובעבירה של ביצוע שימוש הטעון היתר ללא היתר בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (בנוסחו עובר לתיקון 116).

עוד נקבע בסעיף 4 לגזר דינו של כב' הש' דנינו בתיק התו"ח "אם וכאשר יינתן היתר למבנה, יפקע צו ההריסה שניתן בתיק זה". משראו הנאשמים שלא יעלה בידם לקבל היתר טרם כניסת צו ההריסה לתוקף, פנו בבקשה לבית המשפט להארכת מועד (ת/5) - חרף הגשתה באיחור, הבקשה התקבלה על ידי כב' השופט דנינו, ומועד ביצוע צו ההריסה נדחה ליום 21.4.15.

ירעת המחלוקת לטענת ב"כ הנאשמים, משניתן ההיתר (נ/2 ו-ת/2) ובהתאם לסעיף 4 לגזר דינו של כב' הש' דנינו בתיק התו"ח - פקע הצוו השפוטי שניתן בתיק התו"ח. משפקע הצוו השפוטי - יש לזכות את הנאשמים מעבירת אי-קיום צו, הקבועה בסעיף 246 ל-חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שזו לשונה - "מי שאינו מקיים צו שהוטל עליו לפי פרק זה, במועד שנקבע לכך לפי הוראות הפרק האמור או בהחלטת בית המשפט, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין וכן קנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכה העבירה לאחר המועד האמור" לטענת ב"כ הנאשמים, לא עלה בידי הנאשמים לבנות את הממ"ד בפרק הזמן שהוקצב בהיתר, קרי במשך 3 שנים מיום מתן ההיתר, בשל קשיים כלכליים.

...

ב-12.5.20 נעתר כב' הש' פס לבקשת ב"כ המאשימה, ודחה את הדיון ל-14.9.20.

לקחתי בחשבון את העובדה כי זמן השמוש האסור הנו רב, למעשה מדובר ב – 4 שנים של הפרת צו ושימוש אסור וזאת לאחר שבהליך שבו ניתן הצוו, בית המשפט האריך את מועד כניסתו לתוקף של הצוו ולמעשה בא לקראת הנאשם על מנת ליתן לו היזדמנות להוציא היתר לבניה, מאידך, הקף הבניה האסורה מסתכם ב -21 מ"ר ואכן לא מדובר בהקף בניה נרחב, כמו כן הנאשם ניסה להוציא היתר מספר פעמים אך נדחה.

תו"ב (שלום ת"א) 46546-01-20 ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב נ' אבשלום עדרי (02.05.21) הנאשם הורשע בעבירה של אי קיום צו שפוטי, בית המשפט קבע מיתחם קנס שנע בין 10,000 – 20,000 ולאור כך כי המבנה נהרס כבר השית על הנאשם קנס על סך 10,000 ₪, הפעלת התחייבות על סך 15,000 ₪ וחתימה על התחייבות חדשה על סך 15,000 ₪.

תו"ב (שלום ת"א) 70204-03-18 מדינת ישראל נ' פחרי נגאר (12.01.20) הנאשם הורשע בעבריה של הפרת צו הריסה שפוטי, בית המשפט השית על הנאשם קנס על סך 25,000 ₪, הארכת המאסר המותנה, מאסר מותנה נוסף בן 10 חודשים וצו של"צ של 250 שעות.

...

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי להטיל על הנאשם עונש המצוי ברף הבינוני של מתחם העונש ההולם אותו קבעתי.

סוף דבר אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישלם קנס בסך 35,000 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

אני מורה לנאשם לבצע את צו ההריסה שניתן ב-תו"ב 16279-08-14, לרבות המחסן.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה אף שדינו של הנאשם נגזר כבר ביום 17.11.15 וניתנו לו אורכות לביצועו של צו ההריסה, הרי שהוא לא הרס את המבנה, כפי שהורה לו בית המשפט לעשות ולא הסדיר את הבניה, חרף השנים שחלפו מאז.

מוכנה אני לקבל שעמדו בפני הנאשם קשיים בהליך ההסדרה בשל סיכסוך משפחתי על המיגרש בו מצוי המבנה מושא תיק זה, אך איני מקבלת, כי הבחירה המתבקשת היא אי קיום צו שפוטי ולא הריסת המבנה.

הגם שהנאשם הגיש בקשות להארכת המועד לבצוע הצוו, הרי שבסופו של דבר בחר להפר את הצוו ולכן הועמד לדין בשנית ועל כן אין בידי לקבל את עתירת ב"כ הנאשם לדחות את מועד כניסתו של המאסר המותנה לתוקף.

...

נוכח כל האמור לעיל, יש למקם עונשו של הנאשם קרוב לאמצע מתחם הקנס ההולם.

הגם שהנאשם הגיש בקשות להארכת המועד לביצוע הצו, הרי שבסופו של דבר בחר להפר את הצו ולכן הועמד לדין בשנית ועל כן אין בידי לקבל את עתירת ב"כ הנאשם לדחות את מועד כניסתו של המאסר המותנה לתוקף.

סוף דבר אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 60 ימי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.

צוין בבקשה עליה חתמו הנאשמים כי הם יהיו רשאים להגיש בקשה לדחות את מועד כניסתו לתוקף של הצוו והם הוזהרו כי אם לא יהיה בידם היתר בניה במועד שנקבע או לא תנתן אורכה, הם עלולים להיות מואשמים בעבירה של אי קיום צו שפוטי.

מדיניות הענישה הנוהגת - בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין עבירות הפרת צו שפוטי שניתן ביחס לבניה בלתי חוקית, מעלה כי בעבירות דומות הוטלו על הנאשמים עונשים כמפורט להלן: ברע"פ 3939/20 ניניו נ' מדינת ישראל (2.7.20) הנאשם הורשע בעבירה של אי קיום צו הריסה שפוטי במשך מעל ל – 12 שנים של קיר בלוקים שניבנה ללא היתר באורך 2.5 מטרים ובגובה של 4.5 מטרים.

...

לטענת הנאשם, שלא גובתה במסמכים – "עם הרשעה אי אפשר לחדש רישיון". בהתאם לפסיקה, לא די בהוכחת קיומו של חשש לפגיעה בנאשם כדי להוביל למסקנה שאין להרשיעו בדין.

נוכח האמור, בקשת הנאשמים להימנע מהרשעה – נדחית.

לאור כל האמור אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: קנס בסך 10,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.23 ובכל 1 לחודש שלאחריו.