הארכת מועד לכתב הגנה בחלוף המועד

לאור כל אלה טען כי הנסיבות אינן קיצוניות עד כדי צורך להעתר לבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה וראוי יהיה לבחון את האפשרות להאריך המועד להגשת כתב הגנה, עד לאחר השלמת הליכי הגישור בתיק הנוסף, הקבוע ליום 27.6.2023.

...

עיינתי בפסק הדין אליו הפנה בא כוחו של התובע, בע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) אלא שסבורני כי הנסיבות שם שונות מעניינו.

אף מטעמים אלה, לא ראיתי להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ודאי כשהנתבע הודה במחדלו והתייצב לדיון הקבוע.

הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נדחית.

בהתאם להחלטת הרשם הבכיר שרון קרן מיום 3.1.23, ניתנה לועדה המקומית הארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר הכרעה בבקשת הסילוק.

...

הערעור נדחה בפסק דין מיום 24.5.21 שבו נקבע, בין היתר, כך: "טענות המערערים (התובעים – ג"מ) באשר למעשי סחיטה וזיוף לא נטענו בהליך דלמטה, ואין להידרש להן כעת לראשונה בערעור. מכל מקום יוער כי מדובר בהאשמות חמורות בעלות אופי פלילי, אשר הרף להוכחתן גבוה יותר מן הרף הרגיל במשפט האזרחי. המערערים לא הוכיחו טענות אלה, אף לא ברף ההוכחה הרגיל". הליכים בהם נקטו התובעים כנגד צו הפסקת העבודות השיפוטי שניתן ביום 8.1.15: ב"ש 1044/15: כשלוש שנים לאחר שניתן צו הפסקת העבודות השיפוטי, התובעים הגישו לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לבטלו.

הבקשה נדחתה ביום 1.9.19 תוך שנקבע, בין היתר: "טענות המבקשים (התובעים – ג"מ) באשר לחוסר ניקיון כפיים מצד המשיבה (הוועדה המקומית – ג"מ) נטענו בעלמא, ואין בהן כדי לבסס חשש לעיוות דין או לחוסר צדק" ובהמשך: "למעלה מן הצורך אעיר כי התנהלות המבקשים מקימה חשש כבד לחוסר תום לב ולשימוש לרעה בהליכי משפט. המבקשים ניהלו מספר הליכים מקבילים באותו עניין והגישו בקשות סרק התוקפות החלטות שיפוטיות חלוטות אשר ניתנו זה מכבר. כל זאת, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר בשלוש ערכאות שונות. זאת ועוד, כעולה מהחלטות ופסקי הדין שניתנו בעניינם בערכאות הקודמות, המבקשים שבו וביצעו עבודות בנכס חרף צו הפסקת עבודה שניתן בעניינם. אין להשלים עם התנהלות זו של המבקשים, וודאי שבנסיבות אלו אין להיעתר לבקשתם למתן רשות ערעור". הוועדה המקומית הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, וזאת לאור ההליכים המשפטיים הרבים בהם נקטו התובעים ולאור זאת שכל טענותיהם נדחו (להלן: "בקשת הסילוק").

ביום 26.2.23 ניתנה על ידי החלטה לפיה אני ער לכך שתשובת התובעים אינה עולה בקנה אחד עם תקנה 50(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ואולם בהיות התובעים לא מיוצגים, אני סבור שאין לעכב את הדיון בבקשה.

לסיכום, לא מצאתי כל טעם שמצדיק את קבלת הבקשה.

התוצאה בקשת הפסלות נדחית.

לאחר מכן התפטר בא כוחו מייצוגו בתיק ובהמשך הגישו המשיב ובנו בקשה נוספת לדחיית מועד הגשת כתב הגנה.

יש לזכור כי המשיב היה מיוצג בהליך ואף הוגשה על ידו בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, כפי העולה מפסק הדין.

...

נראה כי הנושה נימק זאת בבקשתו ואני מקבל את הסבריו.

נוכח כל האמור, אני מקבל את בקשת הנושה ומורה על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של המשיב.

צו לפתיחת הליכים (1) מכוח סמכותי לפי סעיף 116 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק"), אני מורה על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של המשיב 2, מר אלכסנדר זייד, ת"ז 009449620 (להלן: "היחיד").

(6) אני מורה לנאמן לפנות למי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין לבדוק אם ליחיד זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, לרשום באותו פנקס הערה בדבר הצו לפתיחת הליכים ובכללו כי היחיד אינו מוסמך להעביר כל זכות בנכס לפי סעיף 131 לחוק.

הינה כי כן, ששני הצדדים עושים דין לעצמם ומנגד כל צד מבקש היתחשבות מדוע הגיש באיחור (אם כי הנתבע לא ביקש היתחשבות להגשה באיחור אלא קבע באמצעות בא כוחו עובדה שלא קיבל את התביעה ודי בכך כדי להעתר לבקשתו לאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה אל מול ההבהרה להחלטת בית המשפט לאחר למעלה משלושה חודשים כאילו זנח את הבקשה, אולם בשל מצבו האישי וזאת הגם שבית המשפט לא קבע מועד להגשת תגובה).

...

על כן, יצוין כבר עתה, כי איני נעתרת לבקשה שלא לבחון את טענת הנתבע בהזדמנות הראשונה לדחייה על הסף בשל העדר סמכות עניינית וקיומו של הפטר, כל שכן בית המשפט העלה זאת במסגרת החלטתו בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

יובהר, כי בענייננו חלה פקודת פשיטת הרגל נוכח אותה תקופה שבה ניתן ההפטר אולם ניתן לראות כי גם לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח -2018 התוצאה היא זהה משחוב בר תביעה מוגדר סעיף 4 כחוב ודאי או מותנה בין שהגיע מועד פרעונו ובין שטרם הגיע, עת החוק מתייחס בבירור גם לחובות עבר.

סיכומו של דבר, מקום בו ההלוואה ניתנה לפני שהנתבע נכס להליך של פשיטת רגל, כאשר במועד צו הכינוס שהוא המועד הקובע לגבי חובות שהם בני תביעה או לא (והוא גם המועד לעיכוב ההליכים של תובענות משהתנהלות בעוד לפי החוק החדש במועד צו פתיחת הליכים), הרי שהחבות הזו – בין אם זה חוב מותנה בדרישה עתידית ובין אם זה חוב שפרעונו עתידי ודאי אבל עתידי – הייתה ידועה וקיימת.

על כן, דומה כי אין מנוס אלא לקבוע כי החוב הוא בר תביעה ומשכך לא ניתן לפעול לגבייתו נוכח צו ההפטר.

במקביל לבקשת הסילוק הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד לאחר הכרעה בבקשה הנוספת לסילוק על הסף.

...

עם זאת, אין בכך לטעמנו כדי להעיד, בשלב זה, על כך שתביעתו ביחס לרכיב זה אינה נובעת מיחסי העבודה נוכח נוסחו של מכתב ההמלצה שצורף להסכם העסקתו של התובע ונוסחו של מכתב הענקה כאמור לעיל וכלל האמור יתברר במסגרת ניהול התיק.

שלישית, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לסילוק על הסף מחמת הסכמת הצדדים להסכם הרכישה על מנגנון בירור סכסוכים ואי נאותות הפורום, שעה שהסכם העסקתו של התובע קובע כי הוא כפוף לחוק הישראלי (ר' שורה אחרונה להסכם העסקה), ומשלא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה כי עילת התביעה וסעדיה נובעות מיחסיהם המסחריים של הצדדים להסכם הרכישה, כפי שפורט לעיל.

סוף דבר על יסוד כל האמור בקשת הסילוק נדחית.