מתגובת המשיבה, עולה כי הודעת תשלום הקנס הומצאה כדין למבקש, שכן, על פי סעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, דבר דואר רשום שלא ניתן היה להמציאו, בשל סרוב לקבלו או לחתום על אישור המסירה, ייחשב כאילו הומצא כדין ובמקרה שבנידון, הוחזרה הודעת תשלום הקנס, שנשלחה לכתובת המבקש, בדואר רשום, בציון "לא נידרש".
משקיבל המבקש את הדו"ח לידיו, הרי שלא ניתן כל הסבר בבקשה מדוע לא דאג להעברתו על שם הנהג בפועל וזאת נוכח הטענה, כי הוא משכיר מספר מוניות.
בעפ"ת 22235-04-12 אבו שחאדה נגד מדינת ישראל, במקרה דומה של בעל זכות ציבורית, נקבע: "המערער קיבל את הדו"ח ועל כך אין מחלוקת, ומסר אותו לטפול של חברת המוניות שבה עבד, תוך שהוא סומך עליה שתפתור את הבעיה, בהנתן שלשיטתו, אחר, שמו דוד פטמן, נהג על המונית עובר לבצוע המעשה. מאז, למעשה, למעט חריגים מעטים, לא פעל המערער מאומה בעיניין זה והתעורר רק כאשר החל הליך בעיית הנקודות שנבעה כתוצאה מאותו דו"ח. במידה ולמערער היו זכויות שנבעו לזכותו שבדין להיתמודד עם סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה, הוא זנח אותן או הזניח אותן, ואין לו להלין על התוצאות אלא על עצמו".
ברעפ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל , אמר כבוד הש' רובינשטיין:
"ומכל מקום, משקיבל המבקש דו"ח תעבורה על שמו בגין עבירה אשר לטענתו לא נעברה על ידיו, ובו גם נקוד, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לבתו. המבקש נימנע מעשות כן, ורק למעלה ממחצית השנה מעת ביצוע העבירה והדו"ח, פנה בבקשה לביטולו. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט לתעבורה לדחות את הבקשה להארכת מועד, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה; אכן, המבקש נימק טענתו בהיותו עולה לארץ - ואולם הוא קיבל את הדו"ח ושילם אותו, כלומר – ידע, ועל סימן השאלה היה להתעורר אז. דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש "חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו".
ברם, נאשם המודע לאופציית הברירה הנתונה לו והבוחר, במעשה או במחדל, שלא לממש זכותו לניתוב הבירור להליך המשפטי לא ייראה, בדין ובצדק, כנאשם שלא זכה ליומו בביהמ"ש, זאת הואיל וגילה הוא את דעתו ורצונו להותיר מסגרת ההליך בעבירת הקנס שיוחסה לו לתחום "המנהלי"..
ברע"פ 9018/14 סלימאן נגד מדינת ישראל, נאמר:
"עניינו של המבקש הובא בפני שתי ערכאות, אשר לא שוכנעו כי נפלה טעות המצדיקה פתיחה מחדש של ההליך שהסתיים מן הרגע שהמבקש שילם את הקנס שהוטל עליו. זאת ועוד – שתי הערכאות דלמטה סברו כי חל שהוי כבד בהגשת הבקשה להארכת המועד להשפט, והמבקש לא הביא כל אסמכתא המראה כי קיבל את הודעת הפסילה באיחור ניכר, כפי שנטען על ידו. בנסיבות אלה אינני רואה להתערב בקביעותיהן של הערכאות קמא הנכבדות".
נוכח מועד התשלום, הרי שלמבקש לא עומדת עוד הזכות לעתור לביטול הדו"ח והתשלום או להגשת ערעור על הרשעתו בגין התשלום.
...
המדובר בטענה שכיחה המועלית באופן תדיר בבית משפט זה. אין המדובר בנסיבות בהן נעלה מכל ספק כי דיון בעניינו של המערער היה מוביל למסקנה שיש לזכותו ולהסב הודעת תשלום הקנס על שם אחיו.
ברע"פ 9540/08, מוסברג נגד מדינת ישראל, נאמר:
אין בידי להיעתר לבקשה.
מכל האמור, הבקשה נדחית.
