הארכת מועד להגשת ערעור פסק דין ביהמ"ש לעניינים מנהליים

נטען כי הסכומים שנגבו ע"י המשיבות עולים על ההוצאה הישירה והסבירה בגין פעולה זו. הבקשה הוגשה לאחר שבימ"ש לעניינים מנהליים בתל אביב ע"י כב' השופטת שיצר נתן פסק דין ביום 19/3/15 בשלוש תובענות ייצוגיות נגד עריית תל אביב -יפו וחברת מי אביבים 2010 בע"מ (להלן: "מי אביבים"): ת"צ 21832-02-12, ת"צ 21899-02-12 ו- ת"צ 10343-03-13 (להלן: "עניין ליבוביץ").

המבקשים הם אלו שהתנגדו לבקשה לעיכוב הליכים ומתן ארכה להודיע על חדילה, ובשים לב לאפשרות כי קביעת ביהמ"ש לעניינים מנהליים בעיניין ליבוביץ תאושר בעירעור, החליטה המשיבה להודיע על חדילה מגביה בגין רכיב שכר הפקידים, תוך שצוין בה מפורשות כי היא מוגשת למען הזהירות בלבד תוך שמירה על הזכות לסגת מחדילה.

בהחלטת כב' סג"נ קובי ורדי מיום 10.4.16 הוארך המועד להגשת תגובות המשיבות לבקשת האישור תוך 30 ימים ממועד מתן פסה"ד בביהמ"ש העליון בעיניין ליבוביץ.

...

בנסיבות המפורטות לעיל, משלא ניתנה להן ארכה להגשת הודעת חדילה ולאור שקילת סיכונים מול סיכויים, שעה שבבית המשפט המחוזי בעניין ליבוביץ ההכרעה תמכה בעמדת המבקשים, אך לגיטימי ומובן כי הרשויות הגישו הודעות חדילה ולא הסתכנו בכך שבסופו של דבר יצטרכו להשיב מאות אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים מקופתן.

אני סבורה, כי בנסיבות, אין גם מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבות, הגם שהודעות החדילה הובילו לגביית חסר בפועל לקופה הציבורית.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, משהוגשו הודעות החדילה, נדחית בקשת האישור.

בהסכמת הצדדים הוארך המועד להגשת תשובה לבקשת האישור תוך 90 ימים ממתן החלטה בבקשה דנן (החלטה מיום 18.4.19).

במסגרת פס"ד אלפריח נדון ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא (ביהמ"ש המחוזי בנצרת) אשר דחה את בקשת המערער לאישור תובענה ייצוגית נגד עריית חיפה לפי פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין.

הדבר נטען באופן סתמי למדי; המשיבה אינה מפרטת מדוע אין מדובר בתקיפה ישירה ורק מפנה בהקשר זה לסעיף 23 לפס"ד אלפריח שם לטענתה "נותר עדין פתח לתקיפה עקיפה שעניינה חוסר סמכות". וכן לפסק דינו של כב' הש' גרוסקופף בעיניין אלפריח לפיה יש לאפשר תקיפה עקיפה אם מדובר בעיניין שבסמכות ביהמ"ש לעניינים מינהליים ולא בסמכות בג"צ כאשר דעת יחיד זו הושארה בצריך עיון.

...

כן הוסבר כי למעט מקרים חריגים, אין לאפשר במסגרת תובענה ייצוגית תקיפה עקיפה של אקט שלטוני לאור המאפיינים, המגבלות והחסרונות של הליך התקיפה העקיפה, בהצטברם למאפיינים הייחודיים של התובענה הייצוגית.

בסעיף 8 לבקשת האישור נטען כך: "המבקשת סבורה כי ניתן לפרש את חוק העזר, על פי לשונו ובוודאי לפי תכליתו, ככזה שאינו מאפשר גביית אגרות בגין שילוט פנימי. אולם ככל שאין הדבר כך, אין מנוס מלקבוע שחוק העזר נגוע בחריגה או בחוסר סמכות, הן באשר לאפשרות לפקח ולהשית חיוב באגרות בגין שילוט פנימי והן ביחס לאפשרות לפקח ולהשית חיוב באגרות בגין שילוט פנימי והן ביחס לאפשרות לחייב שילוט פנימי במחיר עבור שימוש במרחב הציבורי – דבר ההופך 80% מהאגרה למס שהעיריה אינה מוסמכת לגבות. כמו כן ניתן לקבוע שחוק העזר או לכל הפחות יישומו במקרה כזה נגוע באפליה שבין שילוט פנימי וחיצוני, חוסר סבירות קיצוני...". וראה גם סעיף 6 לבקשה לאישור.

אני סבורה כי הטענה החלופית אינה מהווה תקיפה עקיפה כי אם תקיפה ישירה.

מנגד, הכחיש הנתבע שכנגד קיומה של יתרת חוב בלתי מסולקת וטען כי הוא שילם לתובע שכנגד את מלוא השכר המגיע לו. התיק דנן הועבר לטיפולי בחודש 9/17 והחלה בו שמיעת הראיות על פני 3 ישיבות והצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ. במעמד ישיבת הסיכומים, ומאחר והיה תלוי ועומד ערעור מע"מ בבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים במסגרת תיק ע"מ 62476-01-17, אשר להכרעות שתתקבלנה שם הייתה השלכה על ההכרעה בתיק שלפניי, הוחלט בהסכמת הצדדים על עיכוב ההליכים בתיק זה עד למתן הכרעה סופית בהליך שהתנהל שם. בהמשך, ולאחר שניתן פסק הדין במסגרת העירעור ביום 2.10.18, הגיעו הצדדים לכדי הסכמה דיונית ולפיה פסק הדין האמור יחייב אותם בהליך דכאן ויוגשו סיכומים משלימים בעיניין פס"ד הנ"ל של ביהמ"ש לעניינים מינהליים בלבד.

מפסק הדין הנ"ל עולה, כי ניתנה לטועמה האפשרות להגיש השגה וזאת בעקבות הדיון שהתקיים לפני כב' השופט ע' עיילבוני במסגרת ע"מ 37234-05-14 (מחוזי נצרת) שקבל את בקשתו של טועמה למתן ארכה להגשת השגה.

התשלומים הנ"ל יבוצעו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

...

לסיכום פרק זה: סך הסכומים להם זכאי עיזאת עומד על 28,100 ₪, ולאחר ניכוי הסכומים שהתקבלו מטועמה, כפי שעולה מעדות הייתם ומוצג ת/4, בסך של 9,500 ₪, נותרה יתרת חוב שכ"ט בסך 18,600 ₪.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה העיקרית ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסכום של 44,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

אני מורה על קבלת התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד את יתרת שכר הטרחה לה הוא זכאי בסך של 18,600 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ת"ק 65918-06-19 חלבני נ' עריית חיפה בפני כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן התובע עקיבא חלבני הנתבעת עריית חיפה פסק דין

הואיל ואין חולק כי דוחות החנייה ניתנו בימים 26, 27 ו-30 באוקטובר 2017, והואיל ואין חולק כי בקשה להשפט הוגשה ביום 29/10/17 ובה צוין דוח אחד בלבד, דומני כי הסיכוי שהבקשה אשר הונחה אז לפני ביהמ"ש לעניינים מינהליים כללה היתייחסות גם ליתר הדוחות שהוצאו איננו גבוה.

מכל מקום יובהר כי אם פעל – הרי שבהיעדר אסמכתא המורה אחרת דומה כי לא עלה הדבר בידו זאת ועוד, התובע אשר קיבל דרישות לתשלום לא עתר להאריך את המועד להגשת בקשה להשפט, לא ערער על הדוחות ולא ביקש להאריך את המועד להגשת ערעור כאמור, והכל ללא הסבר מניח את הדעת.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את הראיות והעדויות אשר הונחו לפניי, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את עצם התחייבות הנתבעת לביטול יתר הדוחות, ועל כן אני דוחה את התביעה.

מכל אלו, בשים לב לעובדה שהתובע העיד כעד יחיד מטעמו, ומשלא מצאתי כי יש באסמכתאות אשר צירף כדי לתמוך בגרסתו בנוגע לקיומה של הבטחה שלטונית מטעם ב"כ הנתבעת (בשונה מפניות מטעמו), ובשים לב להכחשת הטענות על ידי ב"כ הנתבעת, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת התחייבה לבטל את הדוחות וכי נגרם לו נזק בעקבות הפרת הבטחה זו עליה הסתמך.

מכל האמור אני דוחה את התביעה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 13639-01-22 שטי ואח' נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה - מחוז מרכז ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עמיתה זהבה בוסתן עותרים 1. עדנה שטי 2. אופיר מורן 3. יעל אלפסי 4. ציפי עוז 5. אהרון גלרון 6. ורד לויתן 7. טלי שחורי 8. אסמונה פרץ 9. מיכל כפכפי 10. שחר אלוף 11. רותי גינוסר 12. שרה שרי סלע ע"י ב"כ עוה"ד שרי סלע משיבים 1. הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה - מחוז מרכז 2. וועדת המשנה להתנגדיות שליד הועדה המחוזיתלתכנון ובניה מחוז מרכז ע"י ב"כ עוה"ד דוד גוטמן ועו"ד יהונתן שטראוס 3. שלום בן משה 4. הועדה המקומית לתיכנון ובניה עריית ראש העין ע"י ב"כ עוה"ד כרמית פרוסט ועו"ד ארז שפירא 5. קרן קיימת לישראל ע"י ב"כ עוה"ד אמיר ביידה פסק דין

המועד הקבוע בסעיף 110 (ב) בחוק התיכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן: החוק) להגשת בקשת רשות ערעור למועצה הארצית הוא 15 יום מיום שהומצאה לעורר ההחלטה, ואין מחלוקת כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שחלפו 20 יום מהיום שהחלטת הועדה המחוזית הומצאה לעותרת 12.

בית המשפט לעניינים מינהליים אינו משמש כמתכנן על ואינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית; קק"ל זכאית להגיש את התכנית כמי שיש לו עניין בקרקע; הדיונים בועדה המחוזית התנהלו כדין; התכנית תואמת את תמ"א 1; יש לדחות את טענות העותרים בענין שתוף הציבור ופירסום ההפקדה.

לטענת קק"ל, העובדה שהעותרים איחרו את המועד להגשת בקשת רשות ערר (לטענתם מחמת חוסר תשומת לב של ב"כ העותרים) אין בה כדי להצדיק פניה ישירה לבית המשפט או להעתר לארכה המבוקשת ומשלא מיצו את זכותם לערור בפני המועצה הארצית הם איבדו את זכותם לבוא בשערי בית המשפט.

...

בנוסף ולחלופין טוענים המשיבים שיש לדחות את העתירה גם לגופה.

לאור האמור, הטענה נדחית.

סוף דבר סוף דבר, העתירה על שני הסעדים המבוקשים בה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ באופן שלוועדה המחוזית וועדת המשנה (יחדו) ישולמו 10,000 ₪; לוועדה המקומית לתכנון ובניה ראש העין ישולמו 10,000 ₪ (לא ישולמו הוצאות לראש עירית ראש העין); ולקרן הקיימת לישראל ישולמו 10,000 ₪.