הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין בעניינים מקומיים

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) מיום 8.3.22 בתיק חדל"פ 45940-10-20 במסגרתו ניתן צו לשקום כלכלי ליחיד.

לטענתו, פעל בהתאם לתקנות והגיש את העירעור בפעם השלישית כהגשה חוזרת ביום 6.6.22 ללא ידיעה שהמועד להגשת כתב העירעור המתוקן חלף ונודע לו אודות ההגשה המאוחרת רק לאחר קבלת הודעת המזכיר המשפטי על הדחייה, לפיה הפעם הוגש העירעור בנגוד לתקנה 33(ב) לתקנות וצוין כי על המערער להגשה בקשה בהתאם לתקנה 55.

דיון בהתאם לתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 60 ימים מיום שהומצא, ועל כן המועד להגשת העירעור במקרה שלפניי, על פסק הדין שניתן ביום 8.3.22 והומצא למבקש באותו יום, חלף.

על סבירותה של הטעות, עמד כב' השופט ס. ג'ובראן: "ראשית, במישור האובייקטיבי, ככל שהדין עמום יותר, וניתן לפרשנות בדרכים רבות יותר (אשר טרם הוכרעו בפסיקה) ייטה בית המשפט לראות בטעות שנעשתה טעות סבירה (ראו בהקשר זה את פסק דיני בבש"ם 1059/11 אדם, טבע ודין – עמותה להגנת הסביבה נ' הוועדה המקומית נתניה (טרם פורסם, 29.5.2011)). אף במקום בו הדין ככלל ברור, עדיין יהיו מקרים בהם העידר הכרעה שיפוטית קודמת הנוגעת ישירות בהליך הנידון תצדיק קבלת בקשה להארכת מועד (ראו: בש"א 1938/06 כלל פיננסים ניהול בע"מ נ' ארוך (לא פורסם, 22.5.2006)).

...

ביום 12.4.22 הוא הגיש ערעור אך ביום 24.4.22 כתב הערעור נדחה מסיבות טכניות בהיותו מנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנוסף, מעיון בפסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא, אני סבורה, מבלי לקבוע מסמרות, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים, ועל כן לא מתקיים גם התנאי השני.

משלא הוכיח המבקש טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת ההליך בשל האיחור בהגשתו.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עתפ"ב 7145-08-22 שניר נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה - ראש העין בפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל מבקשים חיסן סעיד (חסויה) באמצעות אברהם שניר (אפוטרופוס) משיבה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה - ראש העין ב"כ המבקשים עו"ד שמעון מסס ב"כ המשיבה עו"ד אפרת הדר החלטה

לפני בקשה לפי סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982, להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין (הכרעת דין מיום 19.09.2017 וגזר דין מיום 03.10.2017), שניתן בעיניינה של המבקשת בתיק תו"ב 70976-11-16 מפי כב' השופט שטרנליכט בבית משפט השלום בפתח תקווה.

...

באת-כוחם עו"ד סיון בראל אמרה "אני מסכימה לשפיטה בהעדר הנאשמים. איש מהנאשמים לא התייצב, היות שביום ראשון חברתי דיברה עם עו"ד שי פרטוש והציעה לו הסדר מאד הוגן לטעמנו. יש בכוונתנו להציע אותו ללקוחות, אולם לא הצלחנו להשיג אותם. בנסיבות העניין, אנו נודה באשמה ונדחה את מועד הטיעונים לעונש. הקראנו לנאשמים את כתב האישום והסברנו להם את כל האמור בו. הם הבינו את האמור בו והודו במיוחס להם בכתב האישום." הנאשמים הורשעו ונקבע מועד לטיעונים לעונש.

לנוכח כל האמור לעיל, יש לקבוע כי לא הונחה כלל תשתית עובדתית של-ממש שתצדיק מתן רשות ערעור, כשמנגד טעמים כבדי משקל ובראשם השיהוי החריג וסיכויו הקלושים של הערעור.

סוף דבר: הבקשה להארכת מועד נדחית.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעינייני מישפחה.

בין היתר נטען שלא מיתקיים עיקרון ההסתמכות לטובת המשיבה, שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכה, שפסק הדין הוא עוות שאינו יכול לתקון, שעיקרון סופיות הדיון של הצדדים נדחה מפני עשיית צדק וכינון משפט אמת, שלא הייתה סמכות מקומית וייחודית לדיון בתביעה, עוד נטען שפסק הדין ניתן נגד פסול דיון אשר לא היה מיוצג על ידי אפוטרופוס לדין וכי סכויי העירעור להיתקבל הנם מיטביים וגבוהים מאוד.

העולה מן המקובץ, גם בהנתן שעסקינן בפסק דין של בית המשפט לעינייני מישפחה, כאשר בית המשפט רשאי לסטות מסדרי הדין הרגילים ומדיני הראיות לשם עשיית משפט צדק גם בעת הדיון בבקשה להארכת מועד (השוו: עניין פלוני לעיל), בעניינינו, עשיית משפט צדק אינה מצדיקה את הסטייה, שעה שניכר שהמבקשים בחרו שלא לערער במועד על פסק הדין ואף טענו לעובדות בלתי נכונות בבקשתם ושעה שניכר שלא קיימים טעמים המצדיקים היתערבות בפסק הדין.

...

המבקשים טוענים שהמשיבים 2 ו-3 (שהיו חלק מן ההליך בבית משפט קמא), לא הגיבו לבקשה ולא התנגדו להארכת המועד ומכאן שיש להיעתר לה אך בשל כך. טענה זו לא ניתן לקבל.

הערעור מכוון לקביעות בעניינה של המשיבה ומשזו התנגדה לבקשה ושעה שלא מתקיימים התנאים המצדיקים הארכת מועד, דינה של הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, המבקשים יישאו בהוצאות כוללות של המשיבה-1, בסך 4,000 ₪.

בבית המשפט העליון ער"א 5339/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. האפוטרופוס הכללי 3. משרד הרווחה והשירותים החברתיים 4. פלוני ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי בבש"א 4407/23 מיום 19.6.2023 בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

ביום 8.6.2023 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו (השופט י' אליהו) בה נדחתה בקשת המערער לפסלות שופט.

זאת בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין בעיניין רע"א 7143/21 בוריסי נ' קרטין (4.12.2022) (להלן: הילכת בוריסי) לפיה מניין הימים להגשת ערעור על החלטה שניתנה במהלך דיון שהפרוטוקול בו הוקלט, מתחיל ממועד מתן ההחלטה בדיון.

זאת בפרט נוכח ההלכה לפיה במתן הארכות מועד בערעורי פסלות שופט יש לנקוט בגישה זהירה ומצמצמת על מנת לגרום להסרה מהירה של כל צל ועננה הקשורים לאובייקטיביות השיפוטית ולמנוע שבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו למשל: ער"מ 5279/21 ד"ר טיבעוני אדריכלים בע"מ נ' מועצה מקומית כפר מנדא, פסקה 11 (26.8.2021); בש"א 5184/19 סימון נ' הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ סניף אשדוד, פסקה 4 (9.8.2019)).

...

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

בעיניין ויינברג נפסק בהקשר זה: "הגנת המפר התמים עומדת איפוא למי שלא ידע ולא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה. רק הנחה מוטעית – שיש לה יסוד נאמן – על אי קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית על קיומה של הרשאה או על כך שאין מדובר בהעתקה – אינה מקימה את ההגנה" (ראו גם את פסק הדין בת.א. (מחוזי תל אביב) 53689-10-17 ישראל ברדוגו נ' ד.איתן / ר.להב-ריג אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ (נבו, 16.8.2020) [במסגרת בש"א 7648/21 נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין]).

מעבר לכך, לאור מיהותם של המערערים, המהוים גוף חדשות תקשורתי מקומי, הנטל המוטל עליהם להוכחת הפרה תמימה הוא מוגבר, כפי שציין המלומד גרינמן בספרו, כדלקמן: "נתבע שנימנע מבצוע בדיקה לגבי קיום זכות היוצרים ביצירה או לגבי זהות בעל זכות היוצרים בה לא יוכל להנות מההגנה. בנוסף, עצימת עיניים בודאי מונעת את האפשרות לטעון להפרה תמימה. בהקשר זה, מו"לים, מדפיסים וגופי תיקשורת יתקשו במיוחד לטעון להפרה תמימה, שכן מתפקידם להיות ערים לזכויות יוצרים ביצירות." (טוני גרינמן זכויות יוצרים (מהדורה שניה) (להלן: "גרינמן"), עמ' 805-804).

...

אני סבור, כי קביעות אלו מאוזנות, סבירות והגיוניות בנסיבות העניין ואין להתערב בהן.

ללמדך, כי השיקול של התנהלות המערערים במסגרת ההליך המשפטי הינו רק שיקול אחד מיני רבים אחרים ששקל בית משפט קמא בעת קביעת שיעור הפיצוי ואני סבור, כי הפיצוי אותו קבע בית משפט קמא, הינו סביר ומאוזן בנסיבות העניין אף בהתעלם מאותו שיקול של התנהלות המערערים במסגרת ההליך.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.