הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות

משך שלוש השנים הראשונות לשירותו במישטרה היוו שירות מומר, דהיינו, שירות חובה במישטרה במקום שירות חובה בצה"ל. טענות הנתבעות עניינה של תביעה זו הלכה למעשה, הנו ערעור גמלאות, אשר הוגש כתביעה למתן סעד הצהרתי, לנוכח העובדה שמועד הגשת העירעור על החלטת הממונה על הגימלאות (להלן – "הממונה") חלף לפני שנים ארוכות.

בפני בית הדין הארצי הייתה מונחת תביעה שהוגשה גם כן על דרך של סעד הצהרתי על החלטתו של הממונה, בדומה למקרה המונח לפתחנו, ואלו הדברים שנקבעו על ידו בהקשר זה: "תביעה לגימלה מוגשת לממונה (סעיף 42 לחוק הגימלאות) ועל החלטתו ניתן לערער לבית הדין לעבודה תוך 60 ימים (סעיף 43(א) לחוק ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור). מסגרת זו של זמן קבועה, היא אינה חלק מסדרי הדין בבית הדין לעבודה ולא ניתן לחרוג ממנה או להאריכה. במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בהליך המוגש בדרך שונה מזו הקבועה (תובענה לסעד הצהרתי במקום ערעור), קל וחומר כשמדובר בהליך המוגש באיחור של שנים (כשנתיים וחצי לאחר תום המועד להגשת העירעור)." [ע"ע 349/07 מדינת ישראל – כרמלה עציון (4.6.2008) (להלן – "עניין כרמלה עציון"), ההדגשה אינה במקור].

...

ביום 6.4.14, השיבה רמ"ד פרישה ונפגעים כי: "אנו ערים לפניות החוזרות של מרשך... יחד עם זאת, ככל שלא יומצא לנו מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי מרשך אכן נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא נוכל להיעתר לבקשתו...". במענה נוסף מיום 21.5.2015, נכתב כי: "הסוגיה נבדקה לעומקה מס' פעמים ע"י הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל... בהתאם למסמכים שבידנו, הוטלה עליך חובת שירות ביטחון של שישה חודשים בלבד בשירות החובה בצה"ל. בנסיבות אלה, אין לנו, כמשטרה, כל סמכות להכיר לך בתקופת שירות ארוכה משישה חודשים, לצורך השירות המומר..." בהמשך לכך, ביום 6.4.2014, התקבלה תשובתה של רמ"ד פרישה ונפגעים מאגף משאבי אנוש במשטרה, לפיה, הם ערים לפניות החוזרות של התובע, אך יחד עם זאת, ככל שלא יומצא מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי התובע נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא ניתן להיעתר לבקשתו.

אין בידנו להסכים לניתוח האמור של הדברים, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת שלפיה אין בכך ללמד על שירות חובה בן שלוש שנים, אלא על כך שרשויות המדינה אפשרו לתובע לשרת במשטרה למרות שבאותה עת ניתנה הוראה כי חייבי שישה חודשי שירות לא יופנו למשטרה.

מסמך מיום 26.11.1974, מאת מפקד לשכת הגיוס באר שבע (שברובו אינו קריא), שלפיו: "אין מאפשרים גיוסם של בעלי נתונים כשלו בטרם יסיימו שירותם הצבאי.. אישור זה לא ישמש תקדים למקרים אחרים." אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי אין במסמך כדי ללמד על הבטחה שניתנה לתובע בדבר שירות חובה במשטרה משך שלוש שנים.

המסקנה איפה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ואף לגופו של עניין.

הכרעה לאחר שבית הדין עיין בבקשה להארכת מועד ובתגובת המשיבה לבקשה, בית הדין מחליט שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות הממונה על הגימלאות שניתנו בעיניינן של התובעות סמוך לפרישתן, מנימוקים אלה: ההליך הנוכחי הוגש כתביעה כספית מכומתת שבה כל אחת מהמערערת דורשת תשלום הפרישי גמלה בגין אי היתחשבות בשנות התנדבותן בשירות הלאומי בתקופה הקובעת לחישוב גמלתן, ממועדים הפרישה של כל אחת מהן עד להגשת התביעה, שהוסב להליך "ערעור לפי חוק". בהתאם להילכת מולאד, יש לגזור את פרשנות הסמכות לקביעת מועדים להגשת ערעורים, בהתאם למטרת החוק.

...

במסקנה זו תומכות הוראות שונות של החוק הגמלאות, שמבהירות את מטרתו לקבוע איזון ראוי בין הצורך בקביעת זכויות של גמלאים ושאירים, בהתאם לזכויות שעובד המדינה צבר בפועל במהלך עבודתו, לבין הצורך בהבטחת וודאות ויציבות תקציבית למערכת הגמלאות.

בית הדין לא שוכנע שסיכויי הערעור טובים במיוחד, גם בשים לב לדברי ב"כ המערערות בדיון מיום 2.5.21 (עמ' 2, שורה 25 ואילך), שלכאורה תומכים במסקנה שמענה לדרישתן של המערערות הינו עניין למחוקק לענות בו. אף אין מדובר לכאורה במערערות שלהן קשיי נגישות למערכת בתי הדין.

הבקשו להארכת מועד להגשת ערעור – נדחית ככל שהיא נוגעת להחלטות הממונה על הגמלאות שניתנו בעניינן של המערערות סמוך לפרישתן.

לפנינו בקשת הממונה על תשלום הגימלאות במשרד האוצר לסילוק העירעור על הסף בהתאם לתקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, זאת מהטעם שהערעור הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו, כפי שהוא קבוע בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, ובתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), תשע"ו-2016.

להלן הכרעתנו: סעיף 43(א) לחוק הגימלאות קובע כדלקמן: "תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה או החלטת בינים של הממונה, רשאי לערער עליה לפני בית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט–1969". תקנה 1 לתקנות הגימלאות קובעת: "המועד להגשת ערעור על החלטה או החלטת ביניים של הממונה או של נציב שירות המדינה הוא שנים עשר חודשים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער". במקרה דנן המכתב הדוחה את תביעתו של המערער לגימלה נושא את התאריך 10.4.2018.

שם פסק ביה"ד הארצי לעבודה כי תקנה 125 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות בית הדין"), מסמיכה את בתי-הדין לעבודה להאריך מועדים הקבועים בחיקוק, לפחות בכל הנוגע להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן והחלטות של גופים אחרים, גם אם לצד המועד הקבוע בחיקוק להגשת העירעור לא נקבעה הוראה הנוגעת להארכת המועד, ובתנאי שאותו חיקוק לא מכיל הוראה, במפורש או במשתמע, השוללת את הארכת המועד.

...

טענות הצדדים לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור שכן הוא הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו, כפי שמועד זה קבוע בחוק הגמלאות ובתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), תשע"ו-2016 (להלן: "תקנות הגמלאות").

דיון והכרעה נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את המקרה שלפנינו מצאנו כי יש לדחות את הערעור על הסף, כיוון שהוגש לאחר שחלף המועד להגשתו.

בנסיבות אלה, אנו מקבלים את בקשתו של המשיב לסילוק התביעה על הסף.

] סוף דבר על יסוד כל האמור, טענת המשיב מתקבלת והערעור נדחה.

בכתב התשובה נתבקשה דחיית העירעור על הסף נוכח הוראות סעיף 43 לחוק הגימלאות ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), התש"ל – 1970 (להלן – תקנות הגימלאות) לפיהן בתקופה הרלוואנטית המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על הגימלאות הוא בתוך 60 ימים מההחלטה (להלן – טענת הסף).

נוכח דחיית טענת המדינה איננו נדרשים לטענה הנוספת של המשיב לפיה ניתן להאריך את המועד הקבוע בתקנות הגימלאות בהתאם להילכת דולאני, ולטענה אפשרית נוספת לפיה תקנות הגימלאות כלל אינן חוסמות את דרכו של פורש בנסיבות בהן הסעד מבוקש כלפי צד שלישי (הקרנות) ולא כלפי המדינה, ונותיר טענות אלה בצריך עיון.

...

הטענה הועלתה בעלמא, מבלי שהוצגה ראיה כלשהי בבית הדין האזורי על מספר העובדים הרלוונטיים, העלות והיקף הפגיעה בכלל עמיתי הקרנות הוותיקות, ומכל מקום יש לדחותה לגופה מהטעמים המפורטים בהרחבה בבג"ץ קוריצקי (פסקה 109).

נעיר, כי משמצאנו כי מעמדו הנורמטיבי של הסכם הרציפות במוסד זהה לזה של הסכם הרציפות במדינה, אין כל מקום להבחין בין עובדי המדינה לבין עובדי המוסד אף לעניין העלות, אשר על פני הדברים עתידה להיות נמוכה באופן משמעותי ביחס לעלות הנובעת מהחלת הלכת קוריצקי על כלל עובדי המדינה הנהנים מהסכם רציפות הזכויות במדינה.

סוף דבר – הערעור נדחה, בכפוף להבהרת תקופת החברות בקג"מ כאמור בפסקה 60 לפסק הדין לעיל.

דיון מקדמי קוים ביום 2.5.21, במסגרתו נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמה בטענות הסף ומהות ההליך, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה והשלימו טענותיהם בעל פה, ובית הדין נתן החלטה שבה התקבלה עמדת המדינה כי ההליך במהותו הינו הליך ערעור על החלטות הממונה על הגימלאות (על"ח), שהוגש באיחור בהעדר הארכת מועד, ולכן דינו להיות מסולק על הסף בהתאם לסעיף 43 לחוק הגימלאות.

...

לטעמנו, בחינה מהותית של תוכן הפנייה מיום 12.11.19 הוא תביעה להכיר בתקופה שקודם לכן לא הוכרה בעת קביעת היקף זכאותן של המערערות לגמלה.

לשונו המפורשת של סעיף 79א לחוק הגמלאות קובעת כי ניתן לצרף לתקופת שירותו של שוטר, תקופה קודמת שבה שירת "בשירות חובה". אין כל עיגון לשוני או ענייני למסקנה שהתנדבות יכולה לקיים את דרישת "החובה" שבשירות חובה, וממילא התנדבות לשירות לאומי במסגרת האגודה להתנדבות אינה היכולה להיחשב בשירות בצבא הגנה לישראל .

סוף דבר הערעור נדחה.