משך שלוש השנים הראשונות לשירותו במישטרה היוו שירות מומר, דהיינו, שירות חובה במישטרה במקום שירות חובה בצה"ל.
טענות הנתבעות
עניינה של תביעה זו הלכה למעשה, הנו ערעור גמלאות, אשר הוגש כתביעה למתן סעד הצהרתי, לנוכח העובדה שמועד הגשת העירעור על החלטת הממונה על הגימלאות (להלן – "הממונה") חלף לפני שנים ארוכות.
בפני בית הדין הארצי הייתה מונחת תביעה שהוגשה גם כן על דרך של סעד הצהרתי על החלטתו של הממונה, בדומה למקרה המונח לפתחנו, ואלו הדברים שנקבעו על ידו בהקשר זה:
"תביעה לגימלה מוגשת לממונה (סעיף 42 לחוק הגימלאות) ועל החלטתו ניתן לערער לבית הדין לעבודה תוך 60 ימים (סעיף 43(א) לחוק ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור). מסגרת זו של זמן קבועה, היא אינה חלק מסדרי הדין בבית הדין לעבודה ולא ניתן לחרוג ממנה או להאריכה. במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בהליך המוגש בדרך שונה מזו הקבועה (תובענה לסעד הצהרתי במקום ערעור), קל וחומר כשמדובר בהליך המוגש באיחור של שנים (כשנתיים וחצי לאחר תום המועד להגשת העירעור)."
[ע"ע 349/07 מדינת ישראל – כרמלה עציון (4.6.2008) (להלן – "עניין כרמלה עציון"), ההדגשה אינה במקור].
...
ביום 6.4.14, השיבה רמ"ד פרישה ונפגעים כי: "אנו ערים לפניות החוזרות של מרשך... יחד עם זאת, ככל שלא יומצא לנו מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי מרשך אכן נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא נוכל להיעתר לבקשתו...". במענה נוסף מיום 21.5.2015, נכתב כי: "הסוגיה נבדקה לעומקה מס' פעמים ע"י הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל... בהתאם למסמכים שבידנו, הוטלה עליך חובת שירות ביטחון של שישה חודשים בלבד בשירות החובה בצה"ל. בנסיבות אלה, אין לנו, כמשטרה, כל סמכות להכיר לך בתקופת שירות ארוכה משישה חודשים, לצורך השירות המומר..."
בהמשך לכך, ביום 6.4.2014, התקבלה תשובתה של רמ"ד פרישה ונפגעים מאגף משאבי אנוש במשטרה, לפיה, הם ערים לפניות החוזרות של התובע, אך יחד עם זאת, ככל שלא יומצא מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי התובע נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא ניתן להיעתר לבקשתו.
אין בידנו להסכים לניתוח האמור של הדברים, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת שלפיה אין בכך ללמד על שירות חובה בן שלוש שנים, אלא על כך שרשויות המדינה אפשרו לתובע לשרת במשטרה למרות שבאותה עת ניתנה הוראה כי חייבי שישה חודשי שירות לא יופנו למשטרה.
מסמך מיום 26.11.1974, מאת מפקד לשכת הגיוס באר שבע (שברובו אינו קריא), שלפיו:
"אין מאפשרים גיוסם של בעלי נתונים כשלו בטרם יסיימו שירותם הצבאי.. אישור זה לא ישמש תקדים למקרים אחרים."
אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי אין במסמך כדי ללמד על הבטחה שניתנה לתובע בדבר שירות חובה במשטרה משך שלוש שנים.
המסקנה איפה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ואף לגופו של עניין.