הארכת מועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים מיום 24.10.2023 (השופט **** גולדברג; סע"ש 15677-06-23), אשר דחה את בקשתה של המבקשת לאיסור פירסום שמה בהליך (להלן: ההחלטה).

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות, כמפורט מטה.

כללם של דברים - הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה(2) 904).

...

חרף האמור שוכנעתי, שקיומם של סיכויי ערעור, מצדיק בנסיבות העניין את קבלת הבקשה להארכת מועד.

כללם של דברים: הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור מתקבלת.

 נוכח הטעמים העומדים ביסוד החלטה זו, בהעדר הצדקה לאיחור בהגשת הערעור, ובהתחשב בהוצאות בהן חוייב המבקש בפסק הדין, ישלם המבקש למשיבות 1-3 בתוך 30 יום הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ש"ח. הצדדים מוזמנים לדיון מוקדם בערעור ביום 24.4.2022 בשעה 09:00.

הצדדים לא הגיעו להסכמה והתיק הועבר להכרעתי על יסוד המצוי בו. הבקשה להארכת מועד להגשת העירעור: תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991, מורה בזו הלשון: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל כפי שאבאר להלן.

סוף דבר: לאור כל האמור, הערעור מתקבל בזאת באופן הבא: עניינו של המערער יושב לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 15.8.21 על מנת שזו תקבע דרגת אובדן כושרו של המערער להשתכר לאחר שתבחן את השפעת ליקוייו על כושרו להשתכר, בנפרד ובמצטבר.

בשים לב להתנהלות המערער, לנסיבות ולטעמים המפורטים לעיל בעניין הארכת המועד להגשת הערעור - הגם שהערעור התקבל, אין צו להוצאות.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה מיום 28.3.2022 (השופט טל גולן ונציגי הציבור מר חיים מוסי והגב' רחל שטרן; סע"ש 58938-09-20, להלן: ההחלטה), בה חוייב המבקש בהוצאות המשיבה בהליך בסך 6,000 ש"ח. ההחלטה בעיניין חיוב המבקש בהוצאות ניתנה לאחר שהצדדים הסכימו על דחייה הדדית של התביעה והתביעה שכנגד במסגרת ישיבת הוכחות שהתקיימה לפני בית הדין האיזורי ביום 28.3.2022.

...

המשיבה סבורה מנגד, כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד.

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה, ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות, וכי אין לקבל את הערעור לרישום, מטעמים אלה: תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה) קובעת, כי ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי יש להגיש בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למערער.

סוף דבר - נוכח האיחור המשמעותי בהגשת הערעור, בהעדר "טעם מיוחד" להארכת המועד, ומשלא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור טובים, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין או את הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן: "... במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א 6842-00 משה ידידיה נ' סול קסט (15.03.2001)).

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור להידחות.

בכל הנוגע להכרה בטעות של בעל דין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, נפסק, כי טעות, ובמיוחד טעות בדין של בעל דין או בא כוחו, אינה בגדר "טעם מיוחד". במהלך השנים, חל ריכוך בפסיקה זו ונקבע: "כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה .." (בש"א 1818-03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי (25.03.2003)).

סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.