הארכת מועד להגשת ערעור בשל מצב ביטחוני

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות העירעור מטעמים אלה: "נוכח המצב הביטחוני ששרר מיד לאחר קבלת ההחלטה, במסגרת מבצע "שומר החומות", פעל משרד הח"מ באופן חלקי ביותר, בשים לב לכך שב"כ המבקש, עו"ד אסף גילר אף נעדר לחלוטין מהמשרד בתקופה זו בשל מגוריו בטווח 40 ק"מ מרצועת עזה, והשבתת מערכת החינוך.

...

זאת ועוד, במשרד ב"כ המבקש מועסק עורך דין נוסף, אשר מהנתונים המצויים בתיק עולה, כי הוא מטפל באופן אישי בהליך, הן בערכאה הדיונית והן לפני בית דין זה. לא מצאנו בבקשה טענה כי אותו עו"ד נוסף לא עבד בתקופה הרלוונטית להגשת הערעור ולא הובא הסבר כלשהו לאי הגשת הבקשה על ידו במועד.

בפסיקה נקבע כי "הכלל הוא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית האמונה על ניהול הדיון "כגון בעניין גילוי מסמכים" (י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, פרק 21 עמ' 22 (מהדורה חמישית, 2016); ראו גם ח' בן נון – ט' חבקין, הערעור האזרחי, 203 (מהדורה שלישית, התשע"ג-2012)) והיא אינה מחליפה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתה, כך ש"גם כאשר מתבקשת המסקנה, שראוי היה לנהוג דרך דיונית אחרת, אין בכך עדיין כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בהליך הדיוני המתואר" (ר"ע 457/83 Ohio Medical Products Division of Reduction Company, Inc.

בנסיבות אלה שוכנעתי, שדחיית הבקשה להארכת מועד לא תגרום למבקש עיוות דין.

לאור האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, נדחית.

הטענה לפיה בשל המצב הבטחוני "שהה ב"כ המבקשים בביתו עם זוגתו וחמשת ילדיהם בביתו ללא שגרת עבודה" נטענה באופן לאקוני, מבלי לפרט, למשל, מהם הקשיים שעמדו בפני בא כוח המבקשים באותה עת להגיש את העירעור או למצער בקשה להארכת מועד מביתו, או להעזר בגורם אחר למטרה זו, ואילו מאמצים נעשו לשם כך. זאת ועוד, ביום 21.5.2021 לפנות בוקר (יום שישי) נכנסה לתוקף הפסקת האש במבצע שומר חומות, כך שלכל המאוחר יכולים היו המבקשים להגיש את הבקשה ביום 23.5.2021 (יום ראשון), במסגרת המועד להגשת הליך ערעורי.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וכי אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית דין האזורי.

סיכויי הערעור - בחינת סיכויי הערעור מובילה אף היא למסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר - הבקשה להארכת מועד נדחית.

אשר ל'טעמים המיוחדים' העומדים בבסיס הבקשה להארכת מועד להגשת העירעור, כפי הנידרש בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות שחלו בעת הגשת הבקשה), נטען כי זכות העירעור מהוה זכות יסוד חוקתית; כי האנטרס של המערערים במניעת הריסת בית מגוריהם היחיד, על רקע מצבם הסוצאלי, הוא ראשון במעלה; כי מרכזיות הזכות לדיור והפגיעה בקטינים ראויה אף היא לשמש תבחין להארכת המועד; כי הפקדת התכנית לאחר פסק הדין מעגנת את זיקתה הקניינית של המערערת למקרקעין מושא הצוו; כי המערערים למדו לראשונה על משמעות פסק הדין רק ביום 14.7.2019 והגישו את העירעור בתוך פחות מ-45 ימים מאותו מועד; כי מאפייניה של המערערת מגבילים משמעותית את אפשרותה לפקח באופן אפקטיבי על עבודת בא כוחה הקודם ולמנוע את הטעות שנוצרה; כי המשיבה הסתירה מבית המשפט את העובדה כי המערערת הייתה בת רשות במקרקעין; כי המשיבה ידעה על כוונת המערערת להגיש ערעור, ומכל מקום, מאחר שהמשיבה קידמה תכנית שבכוחה להסדיר אף את המבנה מושא הצוו, אין לומר כי יש לה ציפייה להריסת המבנה; על כל אלה הוסיפו וטענו המערערים כי סכויי העירעור טובים.

בבע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, נקבע: "מאז ניתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה נשוא ההליך הנוכחי חלפו כשמונה חודשים. הטעמים שהציגה המבקשת לאיחור הממושך בהגשת העירעור נובעים מהתנהלות המערערת ובא-כוחה בעבר ומהמצב הבטחוני בדרום הארץ שמנע ממנה להפגש עם באת-כוחה החדשה. טעמים מן הסוג הראשון - הנוגעים להתנהלותו של המבקש ושל פרקליט המבקש - אינם מהוים בדרך כלל "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

...

מטעם זה בלבד דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

סבורני כי לא הוכח, אף לא מקצתיה, כי המערערת בת רשות במקרקעין.

מקובלת עליי עמדת חברי, כב' סגן הנשיאה השופט א' ואגו, לפיה: "...אין מניעה לראות בכל אקט של פלישה, ובכל תפיסה של השטח, בין בעיבוד בין בנטיעת שתילים, משום "טריגר" לייזום הליכים של הוצאת צו פינוי לפי החוק.

להשלמת התמונה, יצוין כי עובר להגשת בקשת רשות העירעור, הגיש המבקש ביום 15.10.2023 בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על מועדי הגשת הראיות מיום 20.6.2023 "וזאת עד להכרעה בעירעור/בר"ע... שיגיש המבקש על ההחלטה, מיד כשיתאפשר עקב המצב". לחלופין, עתר המבקש לדחות את המועד להגשת ראיותיו בחודש נוסף בשל המצב הבטחוני.

בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט כי מבלי להדרש לטענות המבקש לגופן, לנוכח מצב החרום המיוחד, ובשים לב למועד הדיון שנקבע, יוארך המועד להגשת ראיות המבקש עד ליום 15.12.2023.

...

לנוכח האמור, אני סבורה כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא, ולהשיב את ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים על כנו.

באשר לבקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא בה נקבעו המועדים להגשת ראיות – בשים לב למועד מתן פסק דין זה ולכך שבית משפט קמא האריך את המועד להגשת ראיות המבקש עד ליום 15.12.2023, הבקשה נדחית.

סוף דבר: הערעור מתקבל, במובן זה שהחלטת בית משפט קמא מיום 20.6.2023 המורה על ביטול ההסדר הדיוני בין הצדדים – מבוטלת.

בו ביום הגישה המערערת בקשה לבית המשפט שבמסגרתה טענה כי נוכח המצב הבטחוני במדינה, ובשים לב לקיומו של מרחב מוגן בבית, יש לאפשר לה ולילדיה להתגורר בו; וביום 23.10.2023 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בצוים מיום 6.8.2023.

בשלהי חודש נובמבר 2023 הגישה המערערת בקשה להארכת המועד לפינוי הבית, וביום 3.12.2023 דחה המותב את הבקשה תוך שקבע, בין היתר, כי היתנהלותה של המערערת גורמת לנזק ואף מלמדת על חוסר תום לב מצידה; זאת, בשים לב לכך שבית המשפט קיבל בקשות לדחיית מועד הפינוי שהגישה המערערת בעבר עבור מתן אפשרות למיצוי זכויותיה, חרף המלצתו של כונס הנכסים שמינה בית המשפט שלפיה המגורים בבית מונעים את קידום הליכי הכנוס (להלן: ההחלטה מיום 3.12.2023 ו-כונס הנכסים בהתאמה).

...

בית המשפט ציין, בין היתר, כי בניגוד לטענתה של המערערת שלפיה עמדתה לא נשמעה עובר לקבלת חלק מההחלטות נושא הערעור, עיון בהחלטותיו ובהשתלשלות העניינים בהליכים מלמד כי ניתנה לה האפשרות להגיש את תגובתה, וכי בית המשפט נעתר מספר פעמים לבקשותיה, לרבות עיכוב המועד לפינוי הבית.

לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

משאלה הם פני הדברים, לא שוכנעתי כי הטענות בערעור מקימות עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק.

הערעור נדחה אפוא.