הארכת מועד להגשת ערעור בגין מילואים

בתגובה לבקשה לסילוק על הסף עתרה המשיבה להארכת מועד להגשת העירעור מטעמים אלה: בעקבות המבצע הצבאי "שובו בנים" בא כוחה גויס למילואים בצו 8 ביום 9.7.14 למשך שבוע; בא כוחה הוא תושב אשקלון, ובמהלך מבצע "צוק איתן" לא יצא את ביתו למעט מקרים חריגים; בשל היסח הדעת, עם קבלת פסק הדין רשם בשגגה תיזכורת להגשת ערעור ליום 27.9.14 במקום 17.9.14; סכויי העירעור מקימים טעם מיוחד להארכת המועד להגשת העירעור בשל הפגם המשפטי שנפל בדעת הרוב בפסק הדין של בית הדין האיזורי.

...

לאחר בחינת הודעת הערעור וכלל החומר שבתיק, אנו סבורים כי בהינתן שעיקר המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית, סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה כזו המצדיקה לראות בהם כשלעצמם טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

לאור זאת, סיכויי הערעור בשאלה אם המשיבה הייתה מודעת לכך שחלק מהוראות הסכם ההעסקה אינן מיושמות בפועל וכי יצרה מצג שהיא מסכימה לשינוי בתנאי העסקתה אינם גבוהים, שכן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות מסוג זה. גם מסקנתו של בית הדין האזורי כי בנסיבותיו של המקרה הנדון יש ללמוד מהתנהלותה של המשיבה כי ויתרה על חלק מתנאי העסקתה מעוגנת היטב בראיות שלפניו, ולא מצאנו בהודעת הערעור נימק המצדיק התערבות במסקנה זו. כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי במקרה הנדון אין לראות בסיכויי הערעור, כשלעצמם, טעם מיוחד להארכת מועד במקרה הנדון.

משהמשיבה לא הצביעה על טעם מיוחד אחר, המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי דין הערעור על החלטת הרשם להתקבל, ואנו קובעים כי לא היה מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על ידי המשיבה.

עוד נטען כי בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעמים מיוחדים שיירשמו, וכי בנסיבות העניין מתקיימים טעמים מיוחדים שכאלה – פניית מר דולאני ללישכת הסיוע והעיכוב שניגרם בשל כך, שלא היה בשליטתו, וכן מצבו הרפואי והסוציואקונומי ו"אי יכולתו הפיזית והאינטלקטואלית" לנהל את ענייניו.

ע"ע 12869-06-14 רקע סעיף 41א(א1) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט – 1949 (להלן – חוק חיילים משוחררים) אוסר על פיטורי עובד "בשל שרותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שרותו הצפוי בשירות מילואים... ואם פיטרו – בטלים הפיטורים". סעיף 21(א) לחוק זה קובע כי "אדם הטוען שחוק זה מקנה לו זכויות ושזכויותיו אלה הופרו... רשאי תוך זמן המתקבל על הדעת לפנות לוועדת תעסוקה בבקשה שתפסוק בכל ענין הנוגע לזכויותיו האמורות". סעיף 23 לחוק קובע כי "על כל החלטה ועל כל צו של ועדת תעסוקה אפשר לערער לפני בית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 תוך עשרים ימים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה או הצוו לתובע ולנתבע" (הדגשה הוּספה – א.א.).

...

לאור המקובץ, ערעורו של מר דולאני על החלטת רשמת בית הדין האזורי לדחות את בקשתו להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה לעררים נדחה.

סוף דבר הערעור בעב"ל 33351-11-12 והערעור בע"ע 12869-06-14 נדחים.

אמנם התקבלה העמדה העקרונית כי בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הערעורים מושא הליך זה, אך לאחר בחינת המקרים הקונקרטיים של מר דולאני ומר יובל הגענו למסקנה כי אין מקום להאריך להם את המועד להגשת הערעורים האמורים.

בחלוף כשלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין, הגיש המבקש לבית הדין האיזורי ביום 17.5.2017 "בקשת הבהרה" בהתייחס לסכומים שהמשיבה חבה לו כהפרשי הצמדה וריבית על תגמולי המילואים ששולמו לו באיחור.

] טעם מיוחד תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מסמיכה את בית הדין או את הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן: "... במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"[footnoteRef:2].

...

לבסוף טענה המשיבה, כי הסתמכה על סופיות ההליכים בהתאם לפסקי הדין בשתי הערכאות ומשכך אין להיעתר לבקשה.

הכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובות אשר הוגשו במסגרתה, באתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את הערעור לרישום, מן הטעם שהמבקש לא הצביע על 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת הערעור.

] כללם של דברים, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד ומשנמוכים סיכויי הערעור, נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור והערעור אינו מתקבל לרישום.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב מיום 30.4.2019 (כבוד השופטת יפית זלמנוביץ גיסין ונציגות הציבור הגב' רונית זמני ערמוני והגב' חגית מנדלביץ, סע"ש 48438-02-15; להלן: פסק הדין).

המשיבים היתנגדו לבקשה מטעמים אלה: לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש; הבקשה אינה מעלה טעם מיוחד להארכת המועד; התיק מטופל בידי שני עורכי דין אחרים ממשרד ב"כ המבקשת ולא בידי עו"ד לוזון, אשר לפי הנטען יצא לשירות מילואים; סכויי העירעור נמוכים.

...

אשר לסיכויי הערעור, באתי לכלל מסקנה, כי טענותיה של המבקשת בעניין סיכויי הערעור הטובים לטעמה, אין די בהן על מנת להיעתר לבקשה.

זאת, משלא שוכנעתי כי ניתן להעריך שסיכויי הערעור טובים באופן מובהק.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

הגם שנקודה זו לא הובררה עד תום ונראה כי ראוי היה שאותו יועץ משפטי או מי מטעם המבקשת עצמה יגיש את בקשת הארכה טרם חלוף המועד להגשת ההליך, הרי שנוכח הטענה כי עורך הדין גיא-גרין הוא עורך הדין המרכזי אשר הוביל את ההליך קמא והיה עליו להגיע עם המבקשת להסכמות והבנות לעניין הגשת העירעור ולהכין גם את הודעת העירעור עצמה, נראה בעיני כי גם אם נותר ספק מסוים בעיניין, נכון ליתן משקל של ממש לטענת עורך הדין גיא-גרין לפיה ההליך לא הוגש במועדו בעקבות שירות המילואים שלו (ויצוין כי צורפו אסמכתות לגבי שירות המילואים).

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין החלטתי להיעתר לבקשה.

בהתחשב בכל האמור ובנותני משקל גם לכך שעניין לנו בהליך של ערעור בזכות ולעמדת המשיבה 2, אשר כאמור אינה מתנגדת למתן הארכה, סבורני כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה וקבלת הערעור לרישום, וכך אני מורה.

יחד עם זאת נוכח אי הבהירות המסוימת אשר נותרה ביחס לשאלה מדוע לא הוגשה בקשת ארכה טרם חלוף המועד, בידי היועץ המשפטי של המבקשת או בידי מי מטעם המבקשת עצמה, או מדוע עורך הדין גיא-גרין עצמו לא הגיש ולו בקשת ארכה לקונית מיד בתום שירות המילואים (ואעיר כי לא צוין באיזה תאריך מדויק הסתיים שירות המילואים או באיזה תאריך הוסדר ייצוגה של המבקשת), תישא המבקשת בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,500 ש"ח. המזכירות תפתח אפוא תיק מתאים ותתייק בו את החלטתי זו. התיק שייפתח יועבר לקביעת עירבון, ולאחר הפקדתו יקבע היומן את הדיון בו בהקדם.