האחת- בקשה בכתב יד שכותרתה "בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין בהעדר", במסגרתה נטען כי התובע הגיש תביעה נגד החברה וההתנהלות הייתה מול החברה- וכי "לא שמתי לב שבפרטי הוגש גם כן". דהיינו- הנתבעת לא הבחינה, לטענתה, שהתביעה הוגשה גם כנגדה באופן אישי.
...
לאור האמור, אני קובעת כי פסק הדין, אשר נשלח גם הוא לאותה הכתובת של הנתבעת הרשומה במשרד בפנים, הומצא לנתבעת כדין כבר ביום 20.3.2022.
אני סבורה כי מדובר באותו מקרה עליו עמדה הפסיקה שבו מידת הזלזול מצד הנתבעת, והנזק לבעל הדין האחר, מאפילים על סיכויי ההגנה: "נפסק כי ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על שאלת סיכויי הגנתו, ויש להבחין בהקשר זה בין המקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה או אף רשלנות מסוימת לבין המקרים בהם ההיעדרות מקורה ב'התעלמות מדעת מההליך השיפוטי' שמקורה בזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה".
ראו: רע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו, פסקה 7 (22.4.2015); רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן, פסקה 11 (18.6.2012).
קביעות אלו מתיישבות עם מגמת ומטרות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ובין היתר האמור בתקנה 5 לתקנות: "בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי...".
לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.