כאשר עסקינן בתביעות נזיקיות, יש לתת את הדעת בנוסף אף להוראת סע' 89 (2) לפקודת הנזיקין, החל באופן ספציפי על תביעות שעילתן נזק וקובע:
"מקום שעילת התובענה היא נזק שניגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו ארע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שארע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תיתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום ארוע הנזק"
אומנם ביחס להוראה זו נקבע כי אין בה להאריך את תקופת ההתיישנות הרגילה שנקצבה לשבע שנים ואולם מירוץ ההתיישנות יחל ממועד הגילוי ובילבד שלא חלפו 10 שנים מיום ארוע הנזק.
ואם כן עומדת לה לכאורה סתירה בין האמור בסע' 89 (2) לפקודת הנזיקין לאמור בסע' 8 לחוק ההתיישנות אשר איננו מטיל מיגבלה דומה באשר לתקופת ההתיישנות המקסימלית מיום "ארוע הנזק". סתירה לכאורית זו באה על פיתרונה בעיניין המאירי בו הבהיר כב' הש' ריבלין כי סע' 8 לחוק ההתיישנות מתייחס לרכיבי העוולה והקשר הסיבתי ואילו סע' 89 (2) לפקודת הנזיקין מתייחס לרכיב הנזק, ובלשונו –
"לעניין הגילוי המאוחר, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מתייחס אך ורק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור. אין הוא מתייחס לאי-ידיעת עובדות אחרות החיוניות להקמת העילה, ואין מקום לפרשנות השוללת את תחולתו של סעיף 8 באותם מקרים שבהם אין סעיף 89(2) נוגע, ובכלל זה תובענות שעילתן - רשלנות. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע הסדר מיוחד בשני עניינים: הוראת הסעיף קובעת כלל גילוי מיוחד במקרים שבהם רכיב הנזק שבעילת התובענה נתגלה באיחור, והיא קובעת גם תקופת היתיישנות מיוחדת באותם מקרים עצמם. הסדר זה דוחה מפניו, באותם עניינים, את ההסדר הכללי שבחוק ההתיישנות, אולם אין הוא בא לגרוע מן ההסדר הכללי בעניינים אחרים שבהם הגילוי המאוחר אינו מתייחס לרכיב הנזק כי אם לרכיבים אחרים של עילת התביעה. באותם מקרים שבהם הגילוי המאוחר נוגע לרכיב הנזק, ולו בלבד, נדחית הוראת סעיף 8 מפני הסיפה לסעיף 89(2)... הינה-כי-כן...מצטיירת התמונה הזו: הוראת סעיף 8 ממשיכה לחול בעיקרה גם על תובענות בגין עוולות שבהן הנזק הוא חלק מעילת התביעה.." (עניין המאירי הנ"ל).
ראוי לתת את הדעת לדבריה של כב' הש' שטרסברג כהן באותו עניין, שכן יש בהם ללמד על מידת הזהירות בה ינקוט בית המשפט קודם שיבוא לדחות תביעה מחמת היתיישנות –
"לשיטתי, יש לצמצם את תחולת המחסום שבסעיף 89(2) למינימום ההכרחי ולאמץ את ההסדר שבחוק ההתיישנות ככל שניתן בלי לרוקן מתוכן את הסיפה לסעיף 89(2)...לפיכך, אם הרכיב שלא נתגלה הוא הקשר הסיבתי בין הנזק שנגלה לבין המעשה שגרמו, יתחיל מרוץ ההתיישנות מאז היוודע הקשר הסיבתי ומגבלת 10 השנים לא תחול עליו. בכך מצרפת אני דעתי לדעתו של חברי השופט ריבלין. אודה, כי פרשנות זו מלאכותית קמעא ומגמתית יותר מקמעא, אולם היא לגיטימית. מגמתה להוציא מגדר הגבלת 10 השנים כל שניתן להוציא מגדרה...יש להזהר מלסגור את דלתות בית-המשפט בפני אדם הטוען לזכות, רק משום חלוף הזמן " (עניין המאירי, 556-555; וכן ראו – ע"א 2242/03 אברהם נ. רשאד (2005); ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל (2010)).
המבקש ציין בבקשת רשות העירעור, כי פנה לראשונה לטפול פסיכיאטרי ביום 28.10.21, וכי לא היה מודע ולא יכול היה לשער קיומו של נזק נפשי בר תביעה, היינו כזה המקים נכות רפואית, קודם לכן.
...
דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיובהר להלן -
תיקון כתב תביעה- קיצורו של דין
תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מאפשרת לבית המשפט להורות על תיקון כתבי בי דין בכל שלב של ההליך, ככל שסבר שהתיקון יקדם הליך שיפוטי ראוי והוגן -
" בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג."
הובהר בפסיקה כי בית המשפט יעתר לתיקונה של תביעה, בוודאי בשלבי קדם המשפט, ברוחב לב וזאת נוכח התכלית העומדת בראש כל עניין משפטי המונח לפתחו של בית המשפט – בירורן של השאלות והסוגיות האמתיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים (ראו - רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, (1998); ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי (1992); רע"א 871/14 קונדה נ' אברמוביץ (2014)).
ואם כן עומדת לה לכאורה סתירה בין האמור בסע' 89 (2) לפקודת הנזיקין לאמור בסע' 8 לחוק ההתיישנות אשר איננו מטיל מגבלה דומה באשר לתקופת ההתיישנות המקסימאלית מיום "אירוע הנזק". סתירה לכאורית זו באה על פתרונה בעניין המאירי בו הבהיר כב' הש' ריבלין כי סע' 8 לחוק ההתיישנות מתייחס לרכיבי העוולה והקשר הסיבתי ואילו סע' 89 (2) לפקודת הנזיקין מתייחס לרכיב הנזק, ובלשונו –
"לעניין הגילוי המאוחר, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מתייחס אך ורק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור. אין הוא מתייחס לאי-ידיעת עובדות אחרות החיוניות להקמת העילה, ואין מקום לפרשנות השוללת את תחולתו של סעיף 8 באותם מקרים שבהם אין סעיף 89(2) נוגע, ובכלל זה תובענות שעילתן - רשלנות. סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע הסדר מיוחד בשני עניינים: הוראת הסעיף קובעת כלל גילוי מיוחד במקרים שבהם רכיב הנזק שבעילת התובענה נתגלה באיחור, והיא קובעת גם תקופת התיישנות מיוחדת באותם מקרים עצמם. הסדר זה דוחה מפניו, באותם עניינים, את ההסדר הכללי שבחוק ההתיישנות, אולם אין הוא בא לגרוע מן ההסדר הכללי בעניינים אחרים שבהם הגילוי המאוחר אינו מתייחס לרכיב הנזק כי אם לרכיבים אחרים של עילת התביעה. באותם מקרים שבהם הגילוי המאוחר נוגע לרכיב הנזק, ולו בלבד, נדחית הוראת סעיף 8 מפני הסיפה לסעיף 89(2)... הנה-כי-כן...מצטיירת התמונה הזו: הוראת סעיף 8 ממשיכה לחול בעיקרה גם על תובענות בגין עוולות שבהן הנזק הוא חלק מעילת התביעה.." (עניין המאירי הנ"ל).
סוף דבר
הערעור מתקבל, אפוא, באופן שהחלטת בית משפט קמא מיום 13.2.22 בטלה.
