הארכת מועד הגשת ערעור מצב בריאותי לקוי של בעל דין

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד". אמנם, מצב רפואי של בעל דין עשוי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, אולם זאת רק אם הוכח כי המצב הרפואי הוא שמנע את הגשת ההליך במועד (ער"א 5485/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (11.8.2021); ער"א 1785/21 ס.א.ד.ר חברה לעבודות ביניין בע"מ נ' אלמיר יזום והנדבה בע"מ, פסקה 4 (17.3.2021); בש"א 8178/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (3.12.2020)).

כידוע, לבית המשפט סמכות להתנות את מתן הרשות להיתגונן בתנאים, לרבות מתן ערובה כספית, וכאשר הגנתו של מבקש קלושה על פניה או לוקה בחוסר בהירות, הרשות להיתגונן תותנה בדר"כ בהפקדת ערבויות (רע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1/2/17), ורע"א 2075/05 יוסף נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (5/6/05).

...

יוסף לאמור שהמבקש בהליך קמא היה מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי וקיבל פטור מתשלום אגרה עקב כך. עם זאת, אף אם אניח כי המבקש אינו מסוגל לשלם את האגרה ולהפקיד את הערבון בשל מצבו הכלכלי, אין מקום להיעתר לבקשה, משום שהתנאי השני הנדרש, בדבר סיכויי ההליך, אינו מתקיים, אף לא במידה הנדרשת לשם קבלת פטור מאגרה.

לפיכך, משלא הוכח התנאי בדבר סיכויי הערעור, הנדרש לשם קבלת פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה להידחות, ואלמלא הייתי דוחה גם את הבקשה להארכת המועד, היה על המבקש לשלם את האגרה ולהפקיד ערובה בהתאם לתקנות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ואת הבקשה לפטור מאגרה וערובה.

לטענת המבקשת, בבסיס העניין עומדת תביעה בסך 5,793,009 ₪ שהוגשה מטעמה נגד החייבת, אשר שימשה כקבלן ביצוע מטעמה, בשני פרויקטים, אך נטשה את אחד הפרויקטים בעיצומן של העבודות, תוך שהעמידה את המבקשת בפני שוקת שבורה עם עבודות שלא הושלמו או שבוצעו באופן לקוי, וחשבונות לקבלני משנה שלא שולמו.

לטענת המבקשת ביום 7.11.22 הופתעה לקבל את הודעת הנאמן לפיה נדחתה תביעת החוב המבוססת שהגישה ולכן הגישה ערעור מטעמה על הכרעת הנאמן ביום 1.1.23 דרך המערכת הממוחשבת תחת מס' האסמכתא 14238726, אך בשל עומס עבודה רב שהצטבר על שולחן ב"כ המבקשת, כמו גם נסיבות אישיות - אביו אושפז במהלך חודש 1/2023 בשל היתדרדרות פתאומית במצבו הרפואי - בגינן נאלץ להיעדר ממשרדו ולא עקב אחר סטאטוס הגשת הודעת העירעור.

זאת, בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי אם "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר [...] יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". ההלכה ביחס לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, שהתגבשה טרם תחיקתן של תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, רלוואנטית גם כיום, מאחר שאין שינוי בדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". נקודת המוצא בבקשה להארכת מועד, כפי שהתגבשה בפסיקה, ומובאת בהרחבה בהחלטת בית המשפט העליון בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06) הנה כי: "מחד גיסא, הכלל הנו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים...מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". באשר לטעמים המיוחדים, קובע בית המשפט העליון, בעיניין נשר כי: "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד... טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האנטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין." ראו גם: רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07); רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינארית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

...

בנוסף, בבקשה לא פורטו סיכויי הערעור, ובניגוד לנטען, הודעת הערעור לא צורפה לבקשה אך לאחר עיון בהחלטתו המנומקת של הנאמן, מושא הערעור, ובתגובתו לבקשה, אני סבורה, בזהירות הראויה המתבקשת בשלב זה של ההליך, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור טובים.

משלא הוכיחה המבקשת טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד, ומורה על מחיקת ההליך בשל האיחור בהגשתו.

פרוטוקול הוועדה מיום 19.12.19 כולל גם את החלטתה בסעיף 10 לו תוך שמפורט שם מה אחוזי הנכות שנקבעו למערערת בגין כל ליקוי וליקוי ולסיכום מה הם אחוזי הנכות הרפואית המשוקללת שלה.

אנו סבורים כי הודעת המשיב למערערת מיום 19.7.20 כאמור מקימה לה בנסיבות המקרה דנן 'טעם מיוחד' שמאפשר להאריך את המועד להגשת ערעורה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים תוך 60 ימים מהמועד בו נימסרה לה, כמצוין בה. האמור מקבל משנה תוקף משעל פניו חל בלבול אצל המערערת כשסברה היא בתום לב, כפי התרשמותנו, שפרוטוקול הוועדה הרפואית המסכמת מיום 19.12.19 אינו החלטה, אלא פרוטוקול, ואילו 'החלטה' היא כאשר ניתנת הודעה רשמית של המשיב.

נראה, כי גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב משפטי או עובדתי, כלול בקטגוריה של 'טעם מיוחד', ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה (ראו ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט, פ"ד נה(2) 904).

...

אם כן, מקובלת עלינו טענת המערערת כעולה מנימוקי ערעורה, כי סברה בתום לב שרק לאחר מתן הודעה רשמית מאת המשיב בדבר הערר אותו הגישה, נספר מניין הימים להגשת ערעור לבית הדין לעבודה, ככל שהיא חפצה בכך, וכפי שאף המשיב מציין זאת בהודעתו מיום 19.7.20.

אנו סבורים כי הודעת המשיב למערערת מיום 19.7.20 כאמור מקימה לה בנסיבות המקרה דנן 'טעם מיוחד' שמאפשר להאריך את המועד להגשת ערעורה על החלטת הועדה הרפואית לעררים תוך 60 ימים מהמועד בו נמסרה לה, כמצוין בה. האמור מקבל משנה תוקף משעל פניו חל בלבול אצל המערערת כשסברה היא בתום לב, כפי התרשמותנו, שפרוטוקול הועדה הרפואית המסכמת מיום 19.12.19 אינו החלטה, אלא פרוטוקול, ואילו 'החלטה' היא כאשר ניתנת הודעה רשמית של המשיב.

סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל נקבע בזאת כי חרף העובדה שערעורה של המערערת לבית הדין לעבודה על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 19.12.19 הוגש בחלוף המועד שנקצב להגשת ערעור בתקנות, משעלה בידי המערערת להניח 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד, יש להיעתר לבקשתה ולכן הערעור על החלטת כב' הרשמת חבקין מיום 9.7.21 מתקבל.

עוד נטען כי מצבה הרפואי של המבקשת לא אפשר לה לקדם את הגשת העירעור.

באשר לאותם טעמים מיוחדים, נקבע ממש לאחרונה מפי כב' השופט שאול שוחט בבע"מ 1955/22 פלוני נ' פלונית (נבו 17.5.22), בזו הלשון: "טעמים מיוחדים אלו ייבחנו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, על רקע הצורך לאזן בין מימושן של זכויות דיוניות לבין מחדלים דיוניים, תוך היתייחסות, בין השאר לסיבה לאיחור בהגשת העירעור, למשכו, למהות ההליך, לסכוייו הלכאוריים ולמידת ההסתמכות של בעל דין שכנגד על סופיות הדיון" (ראו רע"א 2295/21 אנה סליטה נ' גל מהנדסים אי.אן.ג'י. בע"מ, פסקה 12 [פורסם בנבו] (5.10.2021) והאסמכתאות המובאות שם; ח' בן נון וט' חבקין, העירעור האזרחי בעמ' 168-171, מהדורה שלישית, 2012)) זאת ועוד מוסכמת עלי טענת המבקשת כי שעה שמדובר על מעין ערעור מינהלי, יש להקל עם המבקשת בבחינת בקשתה להארכת מועד.

מן הכלל אל הפרט מבלי להכנס לעובי הקורה ובשים לב לנימוקי העירעור, סבורני כי סכויי העירעור אינם אפסיים (מחלוקת אם בן המנוח שסובל מליקוי שיכלי נחשב לשאר לאור מצבו הכלכלי).

...

מן הכלל אל הפרט מבלי להיכנס לעובי הקורה ובשים לב לנימוקי הערעור, סבורני כי סיכויי הערעור אינם אפסיים (מחלוקת אם בן המנוח שסובל מליקוי שכלי נחשב לשאר לאור מצבו הכלכלי).

סבורני כי מידע בדבר זכות ערעור הינו חיוני ומשמעותי ויש בהעדרו משום חוסר הוגנות כלפי המבקשת.

כמו כן , בשים לב למהות ההליך, לסעדים המבוקשים ולפגיעה הכלכלית במבקשת, נכון בעיני גם מכל אלה להיעתר לבקשה.

אולם, לטענתו בנסיבות העניין קיים טעם כבד משקל להעתר לבקשה והוא שב"כ המבקש לוקה בלבו וסובל מהפרעות קצב ומטופל תרופתית.

אמנם, מצב רפואי של בעל דין עשוי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, אולם זאת רק אם הוכח כי המצב הרפואי הוא שמנע את הגשת ההליך במועד (ער"א 5485/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (11.8.2021); ער"א 1785/21 ס.א.ד.ר חברה לעבודות ביניין בע"מ נ' אלמיר יזום והנדבה בע"מ, פסקה 4 (17.3.2021); בש"א 8178/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (3.12.2020)).

...

ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור.

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין, אני דוחה את הבקשה.