הארכת מועד הגשת כתב הגנה לצורך מו"מ

הנתבעת 2 לא העלתה במסגרת ההליך השני את טענת ההתיישנות שמעלה כעת, אלא הנתבעות שתיהן הגישו בקשות ארכה להגשת כתב הגנה מאחר ועליהן לאסוף חומר רפואי.

ואולם, התביעה בהליך השני הוגשה בנגוד לתקנות סד"א, ללא צירוף חוו"ד מומחה רפואי, שכן המומחה לא מסוגל להיחקר על חווה"ד שמסר, וביהמ"ש לא קיבל את ההסדר הדיוני שגיבשו הצדדים להארכת מועדים לתיקון המחדל, כאשר הנתבעת 2 ציינה במסגרת הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה כי אין בבקשה משום ויתור על טענת ההתיישנות, ובנוסף, ע"פ הפסיקה אין להעלות טענת היתיישנות בבקשת ארכה להגשת כתב הגנה, משום כך לא החמצה את ההזדמנות הראשונה להעלות טענה זו, גם בהיתחשב בכך שבמועד בו הוגשה התביעה הנוכחית 20.12.18, חלף המועד שנקבע ע"י ביהמ"ש בהליך הראשון.

בנוסף, בדיון שהתקיים ביום 6.11.19, לא הועלתה טענה להתיישנות ע"י ב"כ הנתבעת 1 שהופיע גם בשם הנתבעת 2, וב"כ הצדדים ביקשו ארכה לניהול מו"מ ביניהם לסיום התיק.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה, התשובות וכתבי הטענות, מצאתי כי הדין עם התובעת.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה כי בית המשפט ינקוט במשורה בכל הקשור לסילוק תביעה על הסף, בפרט, מחמת התיישנות, תוך העדפת הזכות המהותית; כמו גם הרצון שלא לנעול את שערי בית המשפט כבר בשלב זה, בפרט בתביעות בגין נזקי גוף (ע"א 1254/99, המאירי נ' הכשרת הישוב בע"מ, פ"ד נד(2) 535; רע"א (ת"א) 213/16 שרותי בריאות כללית נ' פלוני (פורסם ביום 8.3.16); ת.א. (מחוזי ירושלים) 17548-06-16 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (פורסם ביום 15.3.17)).

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

בבקשה טענה הנתבעת כי רק לאחרונה התגלה לה כי המעסיקה של התובע במועדים הרלוונטים לתביעה היא חברת "א-טים פיתרונות אבטחה בע"מ", ולפיכך עתרה לדחיית התביעה כנגדה, ולחלופין למתן ארכה בהגשת הודעת צד ג' כנגד חברת א-טים פיתרונות אבטחה בע"מ. ביום 21.5.17 הוריתי לתובע להגיב לבקשה בתוך 14 יום.

לטענת התובע, הוא הסכים למתן ארכות לנתבעת לצורך הגשת כתב הגנתה, בשל מו"מ שהתקיים בין הצדדים, ולאור הפרקטיקה הנוהגת והמקובלת הכוללת גם ארכה בהגשת חוות דעת.

...

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת חוות הדעת האורטופדית.

כבר בראשית הדרך, בחודש דצמבר 2017, הוגשה בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת כתב הגנה.

ההיגיון הבריא וניסיון החיים מלמד כי חברה פרטית שפלשו לשטחה שלא כדין, והיא מעוניינת בסילוק הפולש, לא תעכב את ההליך המשפטי משך למעלה משלוש שנים, תסכים ואף תבקש, שוב ושוב, דחיות וארכות לצורך ניהול מו"מ. בודאי לא לאחר שתצהירי הצדדים הוגשו ונקבע מועד להוכחות.

...

המסקנה היא, כאמור, כי מטרת התובעת אינה סילוק ידה של הנתבעת כי אם מטרה אחרת, שאינה ממין העניין, שלא לומר ניצול הליכי משפט לרעה.

בית המשפט עיין בתיק מיוזמתו לא אחת, חזר ושב, ושוב חזר ושב, להיעתר לבקשות הדחייה ולהארכות מועדים.

לאור כל האמור אני מורה על מחיקת התביעה בהיעדר מעש ובאופן סופי.

· התובע מנצל את החוק האזרחי "למטרות כלכליות של תועלת עצמית". · עינייני הארכת מועד ובטול פס"ד מחובת הצדק · לאחר מתן פסה"ד נוהל מו"מ בין התובע לב"כ הנתבעת דאז במטרה להגיע להסכמה על ביטול פסה"ד. משכשל המו"מ, מסרה ב"כ הנתבעת דאז לנתבעת כי היא תפעל להגשת בקשה לביטול פסה"ד. · ב"כ הנתבעת דאז מסרה לנתבעת כי חל עיכוב בהגשת הבקשה לביטול פס"ד בשל נסיבות אישיות-רפואיות שדווחו ושלא יפורטו כאן מטעמי צינעת הפרט.

" בהלכה הפסוקה נעשתה איבחנה בין שני סוגים עקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו, שאז יש לבטלו מחובת הצדק, ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, שאז ביטולו נתון לשיקול דעת ביהמ"ש. ביטול מחובת הצדק אין חולק כי הנתבעת קיבלה לידיה את כתב התביעה, לקחה לה ייצוג משפטי, ב"כ דאז פעלה בשמה לקבלת הארכת מועד להגשת כתב הגנה הן מול ביהמ"ש והן מול הצד שכנגד.

...

כהערה מקדימה יובהר כי איש מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרונטאלי לשם חקירת מצהירים ולפיכך וגם מאחר שאני סבור שניתן להכריע בבקשה על פי הכתובים, אכריע בבקשה ע"ס המסמכים שהוגשו בתיק.

לאחר עיון מעמיק בכל מסמכי התיק באתי למסקנה כי פסה"ד יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות.

משמצאתי כי התמלאו שני תנאיי המשנה הדרושים לשאלת ביטול פסה"ד משיקול דעת ביהמ"ש אני קובע כעת כך: פסה"ד יבוטל (והנתבעת תקבל זכות להגיש כתב הגנה כדין) בכפוף לכל שהנתבעת תשלם לתובע בפועל הוצאותיו בסך 5,000 ₪ וזאת עד יום 15.08.19.

היה ולא תשלם הנתבעת ההוצאות כאמור לעיל, תידחה בקשתה תוך חיובה בהוצאות בסך 5,000 ₪.

במשך חמשת החודשים הראשונים לאחר שהתביעה הומצאה לנתבע, הגישו הצדדים (בעיקר התובעים) הודעות לפיהן מיתנהל מו"מ בין הצדדים, והתבקשו ארכות להגשת כתב הגנה.

כזכור, למחרת היום הודיעה ב"כ התובעים לבית המשפט כי "עוד לא יבשה הדיון על הסכמות הצדדים מיום 25.7.22, אשר בעטיין ניתנה לנתבע 2 הסכמת התובעים להארכת מועד חמישית במספר להגשת כתב ההגנה מטעמו, התברר לתובעים כי הנתבע 2 חזר בו מההסכמות. לפיכך, ההסדר אליו הגיעו הצדדים והוגש לבית המשפט הנכבד ביום 25.7.22 בטל ומבוטל ואין מנוס מניהול ההליך בפני בית המשפט הנכבד." טענות הצדדים לטענת הנתבע, הוא התובע שכנגד, ביום 25.7.22 התגבש הסכם מחייב בין הצדדים, לפיו הוא (ו/או בנו) ירכוש את חלקם של התובעים בדירה.

...

כזכור, למחרת היום הודיעה ב"כ התובעים לבית המשפט כי "עוד לא יבשה הדיון על הסכמות הצדדים מיום 25.7.22, אשר בעטיין ניתנה לנתבע 2 הסכמת התובעים להארכת מועד חמישית במספר להגשת כתב ההגנה מטעמו, התברר לתובעים כי הנתבע 2 חזר בו מההסכמות. לפיכך, ההסדר אליו הגיעו הצדדים והוגש לבית המשפט הנכבד ביום 25.7.22 בטל ומבוטל ואין מנוס מניהול ההליך בפני בית המשפט הנכבד." טענות הצדדים לטענת הנתבע, הוא התובע שכנגד, ביום 25.7.22 התגבש הסכם מחייב בין הצדדים, לפיו הוא (ו/או בנו) ירכוש את חלקם של התובעים בדירה.

מכל הטעמים לעיל, אני סבורה שהצעת התובעים לא התקבלה על ידי התובע, ולא נכרת ביניהם הסכם מחייב.

התובעים היו נכונים לחתום על ההסכם ככתבו וכלשונו, ואף עשו דרכם אל משרדה של באת כוחם לשם כך. אין תימא, שכאשר התובעים עושים דרכם למשרד בא כוחם כדי לחתום על ההסכם, ונודע להם שהנתבע אינו מסכים לחתום עליו, הם הגיעו למסקנה שתם המשא ומתן והגיע העת לקדם התביעה.

לסיכום על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שכנגד, וקובעת שלא נכרת הסכם מחייב על פיו התובע שכנגד רכש את חלקי הנתבעים שכנגד בדירה.