הארכת מאסר על תנאי על שהייה בלתי חוקית

הסניגור ביקש כי בית המשפט יסטה ממיתחם העונש ההולם משקולי שקום וישית על הנאשם ענישה בדמות הארכת המאסר על תנאי.

מי שמסייע לשוהים בלתי חוקיים בהסעה או העסקה, עלול לתרום גם אם בעקיפין, לטרור ולאלימות.

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, עמדתי על נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים והפגיעה בהם, בשים לב למדיניות הפסיקה הנוהגת, מצאתי לקבוע מתחם עונשי הולם שנע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית הכוללת רכיבים כספיים ופסילת רישיון נהיגה.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות.

ראו לעניין זה דברי כב' השופט ס. ג'ובראן ברע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מדינת ישראל (9.12.2014) [להלן: "הילכת אלהרוש"]: "מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בבטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין... אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון ביטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את ביטחון תושביה" על פי הילכת אלהרוש הנ"ל, מיתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע עבירה לארוע הכולל כניסה בודדת, ללא עבירות נילוות, המבוצעת על ידי נאשם שאין לחובתו עבר פלילי, נע בין מאסר על תנאי ברף התחתון לבין 5 חודשי מאסר בפועל ברף העליון (כולל מאסר על תנאי), לצד רכיבי ענישה נוספים: "על רקע הדיון שלעיל, המסקנה שאציע לחברי לאמץ היא כי כאשר נעברת לראשונה עבירת שב"ח לצרכי פרנסה, בהעדר עבירות נילוות לה, יש לקבוע מיתחם עונש הולם אחיד, לנוכח הדמיון בנסיבות הקשורות בבצוע העבירה במקרים השונים.

הארכת מאסר על תנאי בעבירת שב"ח בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת כיום במקרים שנסיבותיהם דומים למקרה הנידון, כניסה יחידה ללא עבירות נילוות, ועבר קל כדוגמת עברו של הנאשם, שאינו כולל עבירות נילוות לעבירות הכניסה, יכול וניתן היה להסתפק בימי מעצרו לצד ענישה כלכלית משמעותית וענישה צופה פני עתיד מכבידה, ובדומה לענישה הנוהגת כיום.

עם זאת, לצד הקשיים והמצוקה אליהם נחשף בית המשפט לעיתים קרובות בעיניינם של שוהים בלתי חוקיים – הרי שמצוקה כלכלית, מחסור במקומות עבודה ותנאי שכר ירודים, קשים ככל שיהיו, בנסיבות המקרה הנידון, אינם נופלים בגדרי החריגים המצדיקים סטייה מהכלל האמור.

...

הסניגור ביקש לחמול על הנאשם והפנה למקרים בפסיקה, שם בית המשפט מצא לנכון להארכת מאסר על תנאי, כמו למשל בת"פ 37564-07-21, ת"פ 13623-10-20, ת"פ 15655-03-20 ובת"פ 1788-07-19, שם אף דובר בנסיבות חמורות יותר מעבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

ראו לעניין זה דברי כב' השופט ס. ג'ובראן ברע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מדינת ישראל (9.12.2014) [להלן: "הלכת אלהרוש"]: "מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בביטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין... אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון בטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את בטחון תושביה" על פי הלכת אלהרוש הנ"ל, מתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע עבירה לאירוע הכולל כניסה בודדת, ללא עבירות נלוות, המבוצעת על ידי נאשם שאין לחובתו עבר פלילי, נע בין מאסר על תנאי ברף התחתון לבין 5 חודשי מאסר בפועל ברף העליון (כולל מאסר על תנאי), לצד רכיבי ענישה נוספים: "על רקע הדיון שלעיל, המסקנה שאציע לחברי לאמץ היא כי כאשר נעברת לראשונה עבירת שב"ח לצרכי פרנסה, בהיעדר עבירות נלוות לה, יש לקבוע מתחם עונש הולם אחיד, לנוכח הדמיון בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרים השונים.

בת"פ 16425-03-20 מדינת ישראל נ' אבו עביד ואח', בית המשפט מצא לנכון לסטות משיקולי צדק ממתחם העונש אותו קבע כנימוק נוסף להארכת המאסר על תנאי, תוך שציין כי תוצאת גזר הדין הינה חריגה בעתות חריגות המחייבות פסיקה חריגה.

סוף דבר, מכלל הדברים האמורים בהם חזרתי לעיין ולשקול, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. הפעלת מאסר על תנאי בן חודשיים מת"פ 60776-07-20 (שלום ב"ש) אותו ירצה הנאשם בחופף לעונש שהושת עליו בסעיף א', ובסה"כ ירצה הנאשם 2 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מאסר בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 3 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

מדיניות הענישה הנוהגת עיון בפסיקה שניתנה בעבירות כניסה ושהייה בלתי חוקית בישראל, מעלה כי נגזרה ענישה מגוונת, הנעה בין מאסר על תנאי, במקרים קלים, ועד מאסר בפועל.

אמנם, אין לקבל טיעון זה כאשר הוא עומד בפני עצמו, כפי שכבר קבעה הפסיקה "המנעות מהטלת עונש מאסר בפועל והארכת תקופת התנאי רק בשל הקפו של עונש המאסר על תנאי שיש להפעילו, אינה מתיישבת עם קו עונשי אפקטיבי וראוי בנסיבות מקרה זה" (רע"פ 7391/08 יוסף מחאג'נה נ' מדינת ישראל (14.9.09)).

...

לסיכום, בהינתן מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, שוכנעתי כי קיימים נימוקים מיוחדים מדוע להאריך את המאסר המותנה ללא הפעלתו.

אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: סוף דבר לאור כל האמור, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: הנאשם יישלם קנס ע"ס 1,000 ₪, או חמישה ימי מאסר תמורתו (שיתווספו לימי מעצרו), הקנס ישולם תוך 24 שעות, והנאשם לא ישוחרר בטרם ישלם הקנס.

אני מורה על הארכת המאסר המותנה בן ארבעת החודשים שהושת על הנאשם בת"פ (שלום טבריה) 15770-03-22 (מיום 8.3.22) כך שיחול למשך 3 שנים מהיום.

בעקיפין יש בכניסתו של הנאשם לישראל, שלא תחת עינם פקוחה של גורמי הבטחון, כדי להביא לפגיעה בבטחונו של הציבור ולוּ ברמה הפוטנציאלית, כדברי בית המשפט ברע"פ 3677/13 מוחמד אלהרוש נ' מ"י (9.12.14) (להלן: הילכת אלהרוש): "מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בבטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין... אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון ביטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את ביטחון תושביה...". מיתחם הענישה הנוהג בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בנסיבות בהן מדובר בכניסה אחת לצרכי עבודה, שאינה מתמשכת וללא עבירות נילוות, נקבע בהילכת אלהרוש, בין מאסר מותנה ל - 5 חודשי מאסר בפועל כולל מאסר על תנאי וקנס עד 2000 ₪.

מכאן ובשים לב כי בנגוד להילכת אל הרוש שהביאה בחשבון קיומו של עבר פלילי בקביעת מיתחם העונש, בדיון מאוחד ברע"פ  1195/22 זיאד אשחאדאת נ' מדינת ישראל  ורע"פ 1198/22 אימן חימאיסה נ' מדינת ישראל, נקבע כי בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 40 יא' (11) לחוק, ככל עבירה אחרת, כך בעבירת כניסה שהייה בלתי חוקית, עברו הפלילי של הנאשם יילקח בחשבון במסגרת גזירת עונשו בתוך מיתחם העונש ההולם.

הרשעתו האחרונה משנת יולי 2022 בעבירות של זריקה או הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום מוות או חבלה לאדם או נזק לרכוש גינן גזר עליו בית המשפט הצבאי, בין היתר, הארכת מאסר על תנאי בן 12 שהיה תלוי ועומד נגדו, קנס ומאסר על תנאי בן 12 חודשים.

...

ראשית יש לומר כי אין בידי לקבל הנחת הסנגור לפיה העבירה הנכללת בהרשעתו האחרונה של הנאשם, הנחת מטען חבלה בכוונה לגרום למוות, קלה שבקלות בהינתן העונש שנגזר עליו.

סיכומם של דברים, לאחר שחזרתי ושקלתי את כלל השיקולים הנדרשים לעונשו של הנאשם בתוך המתחם אותו קבעתי, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 45 ימי מאסר בפועל החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. 3 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שלא יעבור כל עבירה על חוק הכניסה לישראל, משך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם עונש של הארכת התנאי או לחלופין ביקש לחפוף את התנאי לעונש בגין תיק זה. דיון והכרעה: בית המשפט קובע את מיתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, שביישומו על בית המשפט להיתחשב בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מ"י (5.8.13)).

מדיניות הענישה הנהוגה: ב"כ הנאשמים הפנה לרע"פ 3677/13 אלהרוש ואח' נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי מיתחם העונש ההולם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, כאשר לא נלוו לה עבירות נוספות, נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר בפועל ובקש לקבוע כי זהו המיתחם בעניינינו.

...

בשים לב לכלל השיקולים המפורטים לעיל והמדיניות הענישה שנקבעה לאחר פרוץ המלחמה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים נע בין חודשיים ל- 7 חודשי מאסר בפועל.

על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 14.12.23.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 20 יום שהוטל על הנאשם בת.פ. 25306-08-23, במצטבר לעונש שהוטל בתיק זה כך שסך הכל על הנאשם לרצות עונש מאסר של 80 יום מיום מעצרו 14.12.23.