הארכת מאסר על תנאי בשל הפרת תנאי

מבוקש להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים: (א) קנס כספי בסך 128,000 ₪ (במכפלה של 1,400 ₪ בגין כל יום של הפרה); (ב) קנס כספי בסך של 29,200 ₪; (ג) התחייבות בגובה הקנס; (ד) הארכת עונש המאסר על תנאי שהוטל על הנאשמת במסגרת ההליך הקודם; (ה) מתן צו התאמה לפי החוק החדש (קרי לאחר תיקון 116 לחוק) ודחיית ביצועו בשנה.

...

סבורני כי אין מקום לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בעתיד בעניינו של הנאשם באמצעות הטלת התחייבות כבדה, מה גם שאין קושי לבסס הטלת קנס כספי בסכומים ניכרים ביותר במקרה של אי ציות (על יסוד סעיף 246 לחוק וסעיפים 61(א)(4) ו-61(ג) לחוק העונשין).

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: תקופת התנאי להטלת מאסר (למשך 60 יום) שהוטל על הנאשמת ב-ת"פ 3192/2011 מוארכת בשנתיים מיום 11.7.2021.

בגין הרשעות אלה נגזר על הנאשם עונש של מאסר על תנאי אשר הוארך פעמיים.

הבטחה מפני ביצוע עבירות נוספות כך שיראו בקיום ראיות לכאורה על עבירה מסוג פשע משום הפרת התנאים.

...

נראה לי כי אין מקום בנסיבות העניין לשלוח את הנאשם לתסקיר שירות המבחן, שכן בזמנים אלה, כשפגרה מאחורינו וחגים לפנינו, מראה נסיונו של בית המשפט שלמעצר, כי עלותו של תסקיר שירות המבחן הינה בין 30 ל – 45 ימים ובגילו המתקדם של הנאשם לא יחול שינוי משמעותי בהערכת מסוכנותו או ביכולתו לקבל עליו תנאים של חלופה ותנאים מגבילים.

אשר על כן, אני מורה על שחרורו של הנאשם בתנאים הבאים: אשר על כן אני מורה על שחרורו  של הנאשם  בתנאים הבאים: 1.

<#5#> החלטה על מנת לאפשר למבקשת להגיש ערר על החלטת השחרור, ועל מנת שלא להעמיד את ערכאת הערעור בפני עובדה מוגמרת, הנני מורה על עיכוב ביצוע החלטת השחרור, עד ליום 13.10.16 בשעה 12:00 .

בגזר הדין ציין בית משפט קמא כי "הכלל הוא שעונש מותנה יש להפעיל במקרה של עבירה חוזרת, כאשר המנעות מהפעלתו הנה החריג ויש צורך בטעם מיוחד בכדי להורות כך". נקבע כי "ישנם שלושה תנאים חלופיים להארכת מאסר על תנאי, עת הרלבנטי לענייננו הוא - אם הנאשם שינה דרכיו והשתקם ממועד ביצוע העבירה והשתת עונש המאסר בפועל תיגרום לו נזק ממשי ואף עלולה לפגום בשיקומו [...]. שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בהארכת עונש מאסר מותנה מיתמקד במצבים שבהם מוצדק לתת לנאשם היזדמנות נוספת לחזור לדרך הישר, כאשר הוא מראה סימנים המניחים יסוד לציפייה כי כך יהיה [...]". לאחר לבטים קשים, תוך שיקלול הנתונים שלפניו, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי יש "להעניק לנאשם, היזדמנות נוספת לצאת מהמסלול עליו עלו חייו, להאריך את המאסר המותנה התלוי כנגדו ולהוקיר את האנטרס החינוכי-שקומי". בית משפט קמא מנה בין טעמיו את הבעת החרטה, את נטילת האחריות, ואת ההודאה בהזדמנות הראשונה, תוך חסכון בזמן שפוטי.

נפסק ברע"פ 2472/15 שורצמן נ' מדינת ישראל (21.5.15) – "הראציונאל העומד מאחורי הטלת עונש מאסר על תנאי הוא, כי בעת הרשעתו של נאשם, מוטל עליו עונש מושהה שיופעל במידה שהוא יעבור עבירה נוספת. הופר התנאי, הנאשם יהא צפוי לעונש בגין עבירתו הנוספת, בנוסף להפעלת עונש המאסר על תנאי (במצטבר או בחפיפה מלאה או חלקית) (גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ג 829 (2010) (להלן: הלוי, כרך ג)). תכליתו של עונש המאסר על תנאי, היא "להיתמודד בעיקר עם שיקול ההרתעה, שכן ההנחה בבסיסו היתה, כי כל עוד קיים איום בהשתה ודאית של עונש מאסר בפועל בגין ביצועה של עבירה נוספת, יהיה בכך כדי להרתיע את העבריין מלבצע את העבירה" (שם, בעמוד 831)".

...

כפל חומרה זה מוביל אל המסקנה כי במעשה מסוג זה שביצע המשיב, בנסיבות שביצע את העבירה, דבק הקלון.

אשר על כן, ובנסיבות המקרה, סבור אני כי במעשיו של המשיב דבק הקלון.

בהתאם, אנו מורים כי המשיב ירצה את עבודות השירות בהתאם למפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

בנוסף, אציין כי לנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים שהנו להפעלה כעת, מאחר והנאשם הפר את התנאי שהוטל עליו בגין עבירה דומה.

הכלל הוא כי מאסר מותנה ירוצה באופן מיצטבר לעונש החדש, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת כאשר על בימ"ש לנמק את הטעם לחריגה מכלל זה. בית המשפט רשאי להאריך את תקופת התנאי מטעמים מיוחדים שירשמו מקום שלא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

...

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

אני מורה על הארכת עונש מאסר למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 8455-05-20 ביום 7.7.20 למשך שנתיים נוספות.

אני מורה על הפעלת עונש פסילת רשיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים בתיק 8455-05-20 ביום 7.7.20 לריצוי באופן חופף.

על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: הארכת המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בת"פ 8293-10-18 לתקופה של שנתיים נוספות במצטבר לתקופת התנאי.

בעקבות הפרות תנאי זה הוגשו כנגד הנאשם שלושה כתבי אישום שונים: התיק הנידון ושניים נוספים, כמפורט להלן: ת"פ 8293-10-18: הנאשם נדון ל-8 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יפר את צו הפיקוח בפריט של צריכת אלכוהול ו-5 חודשי מאסר על תנאי שלא יפר את צו הפיקוח בדרך אחרת.

...

ראו לעניין זה את שנקבע בבש"פ 962/10 פלוני נ' מדינת ישראל, סג(3) 638 (2010): "האינטרס הציבורי אשר הביא לחקיקתו של החוק נהיר על פניו. הוא נולד מתוך צורך להגן על הציבור מפני פגיעתם הרעה של עברייני מין מועדים. עבירות מין נמנות על החמורות שבעבירות המנויות בחוק העונשין, ועל הקשות והפוגעניות ביותר מבחינת תוצאותיהן לקרבנות העבירה; לא אחת, מתאפיינים מבצעיהן בתכונה של רצידיביזם, ולעיתים הקרבנות הם קטינים ובגירים חסרי ישע. המגמה לצמצם את הסיכון להתרחשותן העתידית של עבירות אלה משקפת צורך חברתי חיוני." במקרה של עבריין מין מורשע, עצם הפרת צו הפיקוח טומנת בחובה מסוכנות לשלום הציבור.

עוד יש לקחת בחשבון, כי מלכתחילה מצא בית המשפט בהליך קודם להבחין בין אופנים שונים של הפרת צו הפיקוח על ידי הנאשם.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה. מובהר כי הנאשם ריצה את עונשו בתקופת מעצרו.