אשר לתכלית סעיף 52(א) לחוק הביטוח הלאומי נטען כי מסעיף 52(א) כמו גם סעיף 56 (שעניינו מצבים המצדיקים את שלילת דמי הלידה כגון במקרים שבהם המבוטחת עבדה) עולה שחופשת הלידה נועדה לשרת מספר תכליות ובעיקרן הטיפול בתינוק, מבלי שההורה יידרש לעבוד בתקופה זו. פרשנות תכליתית מובילה לפיכך למסקנה שהזכות להקדמת חופשת הלידה למועד טרם הלידה נתונה גם לאב יחידני "וכל תוצאה אחרת תחטא לתכלית החקיקה, ותהווה פגיעה אנושה בזכויות יסוד חוקתיות של גברים בכלל וגברים יחידנים בפרט". המערער הדגיש כי ממילא משכה של "תקופת הלידה וההורות" כמו גם משכה של התקופה בגינה קמה זכאות לדמי לידה אינו משתנה או מוארך, וכל מבוקשו הוא לאפשר לו כאב יחידני להקדים את תקופת ההורות ובהתאם גם לחזור לעבודתו זמן קצר יותר לאחר הלידה - עניין שעבורו כמפרנס יחיד הוא מהותי.
סעיף 51 קובע זכאות לדמי לידה נוספים במקרים מיוחדים (דוגמאת אישפוז של היולדת או הילוד אשר הביאו להארכת תקופת הלידה וההורות מכוח חוק עבודת נשים), וסעיף 56 מאפשר למוסד שיקול דעת לשלילת הזכות, כולה או מקצתה, במצבים הנקובים בסעיף לרבות עבודה של המבוטחת בתוך פרק הזמן בעדו משתלמים לה דמי הלידה.
הסעיף הרלוואנטי לענייננו הוא לפיכך סעיף 52(א) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע את תקופת תשלום דמי הלידה מהמוסד, וזאת במילים הבאות:
"(א) התקופה שבעדה ישולמו דמי לידה תקבע כך שמחצית מפרק הזמן שבעדו זכאית מבוטחת לדמי לידה לפי סעיף 50 תקדם ליום הלידה ויתרת פרק הזמן שבעדו היא זכאית לדמי לידה לפי סעיפים 50 ו-51 תהיה מיום הלידה; חל היום הקובע בתקופת המחצית הראשונה האמורה או ביום הלידה, תחושב התקופה שבעדה ישולמו דמי הלידה מן היום הקובע.
מפרוטוקולים נוספים של ועדת המשנה עולה שהשיח העקרי סב סביב השאלה אם לחייב עובדת להקדים את יציאתה לחופשת לידה טרם מועד הלידה המשוער, מתוך הנחה שהדבר נידרש לבריאותה ובריאות העובר, או שמא להשאיר זאת לבחירתה (ונציין כי שרידים לגישה זו נותרו עד היום בסעיף 56(2) לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר למוסד לשלול את הזכות לדמי לידה ככל שהמבוטחת עבדה בששת השבועות שטרם הלידה על אף שרופא שהסמיך המוסד אסר עליה לעשות כן; ובסעיף 6(ו) לחוק עבודת נשים המסמיך את שר העבודה לנקוב בתקנות עבודות מסוימות שבהן תהא תקופת הלידה וההורות שלפני יום הלידה המשוער פרק זמן שייקבע בתקנות, כל עוד לא יעלה על שבעה שבועות).
...
בית הדין הבהיר כי "בעוד שאישה שילדה יכולה לבחור להתחיל את תקופת הלידה וההורות טרם הלידה ואף תקבל דמי הלידה, בגין התקופה שקדמה ללידה, הרי שתקופת ההורות והלידה של אם מיועדת לפי חוק עבודת נשים היא ביום קבלת הילד למשמורת ולא לפני כן, וכך אף הזכויות לדמי לידה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי".
אשר לטענת המערער לפיה כגבר שהוא הורה יחיד נכפה עליו לבצע את הליך הפונדקאות בחו"ל ולא בארץ, ולפיכך נזקק להפסיק לעבוד לפני הלידה לצורך ההכנות - ציין בית הדין כי הגם שמדובר בטענה שובת לב היא נדחית, מאחר שעל פי חוק תשלום דמי לידה להורים מיועדים ייעשה רק ממועד קבלת הילד למשמורת.
סוף דבר - ככל שתישמע דעתי, הערעור יתקבל.
ואולם, בנסיבות העניין לא שוכנעתי הן מהנימוקים שפורטו בחוות דעתה של חברתי והן בהיעדר כל תשתית עובדתית על מאפייני מבוטחים בעלי הסדר פרטני וצרכיהם, כי בעניינו של המערער, יש לסטות מההסדר הרגיל.
סוף דבר
על דעת כל חברי המותב, הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 65 לחוות דעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה.
