הארכת המועד להגשת תביעת חוב בהקפאת הליכים

נוכח כל אלה נפסק לא אחת, כי בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בהליך של הקפאת הליכים, עליו ליישם פיתרון גמיש יותר מזה המקובל בהליכי פירוק, וכי עליו לגלות היתחשבות מיוחדת בנסיבות המקרה.

...

מכאן שבהעדר ידיעה כאמור אודות המועד להגשה של תביעות חוב, מתבקשת המסקנה כי המבקשים לא היו יכולים להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע לכך.

משמע, ומבלי לקבוע מסמרות בענין שהנאמן עוד יידרש להכריע בו, מדובר בתביעת חוב מוצקה למדיי מבחינת סיכויי הצלחתה, וגם נתון זה מהווה שיקול להיעתר לבקשה.

סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה מתקבלת.

בפשר (ת"א) 1594/04 יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ נ' רו"ח ברדיצ'ב כנאמן בהקפאת הליכים (להלן: עניין משה") קבע בית המשפט, כי ראוי לאמץ בכל הנוגע לסוגיית הארכת המועד והגשת תביעות חוב בהליך הקפאת הליכים, דין דומה לזה שנקבע בהלכה הפסוקה בעיניין סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, ואשר הוחל גם בהליכי פירוק חברה, ואולם בשינויים המתחייבים.

...

מעבר לנדרש אוסיף, כי ממילא סיכויי הערעור במקרה זה נמוכים, ועל כן דין הבקשה להידחות גם מטעם זה. המסגרת הנורמטיבית להארכת מועד להגשת תביעת חוב מצויה בתקנה 21 (ב) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002, הקובעת: "בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעות, אם שוכנע כי הנושה או בעל המניות לא היו יכולים להגיש את תביעתם במועד שנקבע". מגבלת הזמן הקבועה להגשת תביעות חוב היא מגבלה מהותית ולא טכנית, אשר הרציונל שעומד בבסיסה הוא הגברת הוודאות בהליך פשיטת הרגל או הפירוק וזכותם של כלל נושי החברה לדעת בתוך פרק זמן סביר את מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשות החייב ולגבש עמדתם בהמשך ההליכים (ר' רעא 1860/15 אורות העמקים בע"מ נ' מרדכי אלגבסי, עמ' 5) (להלן: "עניין אורות העמקים").

אין מקום להיעתר לבקשה בנסיבות דנן גם מפאת השלב אליו הגיעו ההליכים.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור ובהתאם על מחיקת הערעור על הסף.

לנוכח הסדר הנושים שאושר, במסגרתו הורה בית המשפט של חידלות פירעון על "מחיקת כל התביעות וההליכים המשפטיים מכל מין וסוג שהוא שהוגשו ו/או ניפתחו כנגד החברות או איזה מהן עד וכולל יום מתן צו הקפאת ההליכים ו/או שעילתן נוצרה עד וכולל יום מתן צו הקפאת ההליכים", הרי שאין תוחלת לתביעתם של המערערים, באשר עילות התביעה הנטענות, כפי שעולות מכתב התביעה, שנולדו שנים רבות לפני המועד הקובע (12.1.2012).

עוד נציין כי בישיבת קדם ערעור שנערכה בפני השופט י' עמית, הוצע למערערים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מבלי לקבוע מסמרות לגבי סכוייה של בקשה כאמור, אך המערערים חדלו מלעשות כן. המערערים טענו כי בית המשפט של חידלות פירעון הורה לשמור בקופה כספים עבורם.

...

נקדים ונאמר, כי דין הערעור להידחות ואנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא, מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד (כיום תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

ברם, לא כך נאמר בהחלטת בית המשפט של חדלות פרעון: "אני מורה לנאמנים להקפיד כי בקופתם יישמרו הכספים הנדרשים לצורך ביצוע הסדר הנושים, תוך התחשבות בכלל הערעורים שהוגשו על הכרעות הנאמנים בתביעות החוב. בכך, אין כדי לקבוע מסמרות לגופם של המערערים עצמם". משלא הגישו המערערים תביעות חוב לנאמנים, ממילא אין הסעיף חל עליהם באשר אינם נחשבים כנושים של החברות ואינם חלק מהסדר הנושים.

סוף דבר, שאנו דוחים את הערעור, ובהתחשב בנפשות הפועלות והרבה הרבה לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.

בהמשך ניתן צו הקפאת הליכים לחברה, ולאחר שהתברר כי לא ניתן לגבש הסדר נושים, ניתן ביום 10.5.16 צו פירוק, וכן מונה עו"ד פלמר למנהל מיוחד, עם סמכויות של מפרק קבוע.

דיון והכרעה - כללי: מחדליו של המבקש הם רבים, נמשכים ויורדים לשורשו של עניין: החל מהגשת תביעת החוב באיחור של שנים רבות, ללא פירוט טעמים המצדיקים הארכת מועד להגשת תביעת החוב, המשך בהגשת בקשה למתן הוראות חלף הגשת ערעור כהליך נפרד ועצמאי וכלה בהגשת הבקשה באיחור, לאחר שחלפו למעלה מ- 45 יום מעת שניתנה הכרעת המפרק בתביעת החוב.

...

ככלל, ניתן לסכם כי על פי ההלכה הפסוקה, במצבים שבהם בשל צירוף נסיבות שונות, ובהן העדר מחלוקת של ממש על אודות החוב, אי גרימת נזק למי מהצדדים, אי חלוקת דיבידנד לנושים והעדר פגיעה באינטרס ההסתמכות מצד מי מבעלי הדין, ניתן לשקול בחיוב להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רע"א 3702/17 ד"ר עבדאללה חג'אזי נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד לנכסי החייב (פורסם בנבו, 27.06.2017); רע"א 1883/15 משה חי שיבר נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 09.08.2015)).

סוף דבר: על יסוד כל המוסבר לעיל, בקשתו של המבקש נדחית, בין על הסף ובין לגופה.

בהתחשב במצבו הנטען של המבקש והואיל ובסופו של יום עסקינן בעובד של החברה שלא צלח במיצוי זכויותיו, אני מורה למבקש לשלם לקופת המפרק ולביטוח הלאומי, כל אחד מהם בנפרד, הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,500 ₪ (היינו: סכום כולל של 3,000 ₪ לשני המשיבים גם יחד).

על המשמעות של איחור ממושך עמד בית המשפט העליון בעיניין רותם, שם היה מדובר בתביעת חוב שהוגשה כשלוש שנים לאחר צו הפרוק: "במקרה דנא הוגשה בקשת המבקשות להארכת המועד להגשת תביעת החוב בגין היטל ההשבחה כשלוש שנים לאחר מתן צו הפרוק וכשמונה חודשים לאחר שנודע למבקשות אודות הליך הפרוק. בנסיבות אלה אף אם נקבל את טענת המבקשות כי מן הראוי היה להודיע להן באופן ספציפי אודות הליך הפרוק וכי המשיבה 3 - הנושה הבלתי מובטחת העיקרית של החברה - ידעה אודות חוב היטל ההשבחה, הרי אין מקום להיתעלם מהאיחור הניכר בהגשת הבקשה." (שם, פסקה 19).

עוד נציין כי: "דיני הקפאת ההליכים, כמו דיני הפרוק, כוללים מיגבלה של זמן להגשת תביעות חוב... הגבלת מועדים זו מלמדת כי לאחריה חלה מעין היתיישנות של תביעות החוב. ההלכה הפסוקה קובעת כי מחדלו של נושה שלא הגיש הוכחת חוב בזמן הוא מהותי ולא פרוצדוראלי, הגורר אחריו אובדן מוחלט של זכות התביעה שלו נגד החברה, תהא מוכחת ומוצדקת ככל שתהא." (אלשיך ואורבך, ע' 683).

...

ראו את החלטתי בעניין עש"א (מחוזי ת"א) 50569-02-14 עובדים של חברה כפרי יעקב בע"מ נ' יובל קדרון - נאמן בהקפאת הליכים (נבו 23.11.2014), שם נאמרו הדברים הבאים בהתייחס למקרה שבו הוגשו תביעות חוב מתוקנות לאחר קרוב לארבע שנים ממועד הגשת התביעות המקוריות: "אכן, מטרתו של המשפט היא התחקות אחר האמת, מתוך מטרה להגיע לתוצאה משפטית צודקת, אלא שאין פירושו של דבר שאיש הישר בעיניו יעשה, בבחינת לית דין ולית דיין. בכל הליך משפטי ישנם כללים דיוניים שיש לפעול על פיהם, לרבות בנוגע למועדים בהם יש להגיש כתבי טענות. קל וחומר כאשר עסקינן בהליכים של הגשת תביעות חוב בחברות חדלות פרעון, כמו בעניננו, בהם נודעת חשיבות יתירה לעמידה במועדים." (שם, פסקה 18).

סיכומו של דבר, בנסיבות המתוארות לעיל אין מקום להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.