הארכת אשרת שהייה לעובד זר בחקלאות: בקשה להארכה נוספת

עוד נקבע כי משרד החוץ ינפיק למשתלמים אשרת שהייה ורישיון ביקור מסוג א/2 (תלמיד) (להלן: רישיון א/2) תחת הכותרת "א/2 – רשאי לעבוד במסגרת הישתלמות חקלאית", בהתאם לנהלי רשות האוכלוסין וההגירה והנחיותיה; וכי תוקם במשרד החוץ "מנהלת תכנית המשתלמים" אשר תופקד על התכנית (להלן: המנהלת).

בנוהל נקבע כי ההכשרה העיונית תועבר על ידי מרצים בעלי תואר ראשון בלימודי חקלאות או בעלי ניסיון מעשי בהכשרה חקלאית לזרים; כי היא תתקיים במשך יום בשבוע בימי לימודים שיארכו כ-8 שעות; וכי אורכה הכולל של ההכשרה העיונית לא יפחת מ-240 שעות אקדמיות, נוסף על שישה ימי סיורים.

העותרת מוסיפה כי שכר הלימוד שגובים המרכזים בעבור הישתתפות בתכנית מהוה למעשה "דמי תיווך", הגבוהים בשיעור ניכר מהתשלום המאקסימאלי שלשכות פרטיות רשאיות לגבות מעובדים זרים לפי חוק שירות התעסוקה ותקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה), התשס"ו-2006 (להלן: תקנות שירות התעסוקה), שיצאו מכוחו.

הדבר נכון בפרט כאשר מדובר בהחלטות שנוגעות לכניסת אזרחים זרים לישראל ולתנאי שהייתם במדינה, שבהן יש לרשויות המדינה הרלוואנטיות שיקול דעת רחב (ראו: בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים, פ"ד סד(3) 122, 152 (2011); בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה – עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 19 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ע' פוגלמן (3.7.2022)); וכן בהנתן העובדה שבעניינינו עומדת לבקורת, בין היתר, החלטה שהתקבלה על ידי הממשלה, על כל הנובע מכך (ראו והשוו: בג"ץ 3017/12 ארגון נפגעי פעולות איבה האירגון היציג נ' ראש הממשלה, פסקה 10 (4.2.2013)).

בבואנו להכריע מוצאים אנו את עצמנו לפיכך בדילמה: מההיבט העיוני בו היתמקדה העתירה, מהטעמים שמפרטת חברתי, הנשיאה חיות, לא קיים ליקוי משפטי בקיומה של התוכנית במתכונתה הנוכחית; מההיבט המעשי, לא אכחד כי נותר בליבי ספק, ואולי אפילו ספק כבד, באשר לשאלה אם התוכנית מקנה לכל המשתתפים בה הכשרה ראויה לשמה בתחום החקלאות (וזאת, במיוחד, ככל שמדובר ברכיב ההכשרה המעשית), והאם אין היא משמשת, ולו בחלק מהמקרים, מסלול עוקף להבאת עובדים זרים לתקופות קצרות.

...

עם זאת, אין להסיק ממסקנה זו כי די בצעדים שננקטו עד כה וכי ניתן לנוח על זרי הדפנה.

סוף דבר הידע שנצבר בישראל בתחום החקלאות הוא מקור לגאווה עבורנו ברמה העולמית, ואחת המטרות שהתכנית נושא העתירה הציבה לעצמה היא כי משתתפיה "יהפכו עם שובם למדינות מוצאם ל'שגרירים של ישראל'" (פסקה 4 להודעת משיבי הממשלה מיום 19.7.2022).

על כן, ואף שבשלב זה לא מצאתי שיש להיעתר לסעד הגורף שנתבקש ולהורות על ביטול התכנית כולה, מן הטעמים שפורטו ראיתי להדגיש כי ראוי שמשיבי הממשלה יתייחסו בכובד ראש ובשימת הלב הנדרשים להערות בדבר הסוגיות הטעונות תיקון, בעיקר בכל הנוגע ליישום הוראות התכנית ולקיום מעקב ופיקוח אפקטיביים.

ביום 27.6.2019 נדחתה בקשתם בהתאם להחלטת ביה"ד ומהנימוקים המפורטים בה. עדים שנשמעו וראיות שהוגשו ביום 25.5.2020 העידו מטעם התביעה, לפי הסדר הבא, עד תביעה מספר 1 (ברשימת עדי התביעה עד מספר 3), מר אבי וקנין, מפקח משרד הפנים (להלן: מר וקנין), באמצעותו הוגשו ת/1- היתר שהייה בארץ של העובד עד ליום 1.10.2015, ת/2- אמרת הנאשם מיום 8.1.2017, ת/3- תיכתובות מייל, ת/4- ביטוח רפואי, ת/5- תלושי שכר של העובד, ת/6- דו"ח פיצול שעות של העובד ; עד תביעה מספר 2 (מספר 2 ברשימת עדי התביעה) מר איתי בן חיים, רכז מודיעין (להלן: מר חיים) - באמצעותו הוגשו ת/7- דו"ח פעולה מיום 21.11.2016, ת/8- טופס רשומת נתין זר; עד תביעה מספר 3 (ברשימת עדי התביעה עד מספר 1) מר חפץ יצחק, ממונה אכיפה משרד הפנים (להלן: מר חפץ)- באמצעותו הוגשו, ת/9- דוח תאור המקרה מיום 20.11.2016, ת/10- הודאת הנאשם מיום 20.11.2016, ת/11- דו"ח פעולה מיום 21.11.2016, ת/12- דרישה להמצאת מסמכים ומידע מיום 20.11.2016, ת/13- אסופת מסמכים ע"פ דרישה מיום 20.11.2016; עד תביעה מספר 4 (ברשימת עדי התביעה עד מספר 4) מר לחיאני, מפקח רשות ההגירה והאוכלוסין (להלן: מר לחיאני) באמצעותו הוגשו- ת/14- מיזכר השלומות חקירה מיום 12.9.2018, ת/15- דחיית בקשת ב"כ הנאשם דאז לאשרת עבודה, ת/17- דרישה להמצאת מסמכים ומידע מיום 23.05.18, ת/18- טופס מכסות העסקה.

ב"כ הנאשמים טען כאמור כי ניתן ללמוד מדבריו של מר חפץ בערב הבקורת, כי בקשה תלויה ועומדת בנושא זה מאפשרת המשך עבודה בפועל "כי בשל העובדה שעורכת הדין אינה יכולה להציג בפנינו את המסמכים המעידים על חוקיותו של הנתין או פעולות שעשתה מול המשרד על מנת להאריך את אשרת העובד... סוכם עם עורכת הדין ועם מרכז המשק כי פרטי הנתין הנ"ל יבדקו בבוקר מול הגורמים הרלוואנטי". ב"כ הנאשמים לא תמך את דבריו במסמך רישמי ותלה את טענתו בדבריו של מר חפץ.

במהלך עדותו בבית הדין, תיאר הנאשם בהרחבה את מהלך הדברים בינו לבין עורכת דינו ועמד על כך שפעל כשורה במקרה זה. מפאת חשיבות הדברים אביא אותם כלשונם: "ב-08/15 הוא סיים את השנה השנייה למעשה וכיוון שהוא הפך להיות עובד מרכזי וחשוב בענף הבננות, מנהל הענף ביקש שנפעל להשאיר אותו לתקופה נוספת אם זה אפשרי. בשלב הזה אני פונה לאורן בן דוד שניהל את התכנית בשאלה אם יש דרך להשאיר עובד תקופה נוספת מעבר לשנתיים שהוא היה אצלנו ואורן בן דוד מפנה אותי לעו"ד... שהיא גם היועצת המשפטית לתכנית הסטודנטים. אני פוגש את חגית במשרדה בתל אביב, ובפגישה חגית מציעה לבקש אישור להעסיק אותו כעובד מומחה, בנוסף היא מציעה לנהל עבור הקבוץ את ההליך ... מה שאני מתאר כרגע עלה בפגישה האישית שלי עם חגית. חגית ... מציעה לטפל בהליך קבלת אשרה לעובד מומחה עבור הקבוץ תמורת שכר טירחה שנקבע והוסכם מראש ביני לבינה. לשאלתי, מה סכויי ההצלחה בהליך כזה עו"ד ... אומרת כי היא מעריכה שהסכויים אינם גבוהים אולם ממליצה לנסות ולקבל את האישור. בנוסף, היא מעריכה שהתהליך הזה ייקח בין 6 חודשים לשנתיים עד שנקבל תשובה סופית כאשר בזמן ההליך ניתן להעסיק את העובד. ב-08/15 התחלנו לטפל בהגשת הבקשה, מילוי טפסים. במסגרת החומר שנדרשנו להגיש קיבלנו גם המלצה של משרד החקלאות בהעסקה של העובד כעובד מומחה ולמעשה הטיפול יצא לדרך משם. במהלך חודשים אוגוסט ספטמבר ואוקטובר 2015 הגשנו את כל הטפסים והבקשה יצאה לדרך. מאז במהלך שנה מדי כמה חודשים, חודשיים או שלושה אני מברר בטלפון או במייל מול עו"ד ... באיזה סטאטוס אנחנו נמצאים והיא נהגה לעדכן אותי. במסגרת הבירורים האלה היה לי גם חשוב להבין ממנה במפורש אם מותר להעסיק את העובד במהלך התקופה, והתשובה תמיד הייתה חיובית:" כל עוד אנחנו בהליך אתה יכול להמשיך להעסיק אותו".

...

לפיכך, אני קובע שאין להרשיע את הנאשם בעבירה זו. עבירה מנהלית כאמור, ב"כ הנאשמים טוען כי מדובר בעבירה מנהלית- ולכן לא היה מקום להגיש נגדם כתב אישום יזום.

כך או כך, סבורני כי בנסיבות העניין, פעלה המאשימה בסבירות כאשר החליטה להגיש כתב אישום יזום.

סוף דבר על יסוד כל האמור אני מרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

לגופו של עניין טענו, כי: העובדת הזרה, מושא כתב האישום, החזיקה באשרת עבודה מסוג ב/1, שתוקפה פג ביום 09.10.17 ואילו באשרת העבודה שהונפקה לה צוין: "ללא הגבלה"; לעובדת הוסדר ביטוח רפואי ואסמכתא על כך הוצגה לחוקרי המאשימה; במועד הבקורת הנאשמים סברו כי העובדת מחזיקה באשרת עבודה כדין, שכן בהסתמך על המצג שהוצג בפניהם על ידי העובדת עצמה, האשרה בה החזיקה חודש קודם לכן (10/17) – הוארכה; בזמנים הרלוואנטיים העובדת ניהלה הליכים להסדרת מעמד קבע בישראל מכוח היותה בת זוגו של אזרח ישראלי; לנאשמים הסתבר בדיעבד, כי ביום 22.10.17 העובדת הגישה בקשה לועדה ההומניטארית (להלן – הבקשה ההומניטארית) להאריך את אשרת העבודה או השהייה של בארץ, בין היתר בשים לב לכך שהיא שוהה בישראל מאז שנת 1991.

גם כאן, מדובר ברשימה בלתי ממצה; (5) החלטת רשויות התביעה להגיש כתב אישום תחת הטלת קנס מינהלי נתונה לבקורת שיפוטית לפני בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, (6.2.2006)).

בחלוף המועד, ובהעדר תשובה מפורטת בכתב, או הודעה על הסדר, אורה על העברת התיק לשמיעת ראיות, ללא מתן התראה נוספת, ותשומת לב הנאשמים מופנית לסעיף 152(ב) לחסד"פ. לעיוני – 07.09.21.

...

לסיכום חלק זה, סבורני, כי במזכר הנימוקים הועלו טיעונים כבדי משקל לכך שהמאשימה ביכרה את ההליך הפלילי על פני המנהלי, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לה בסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות ובהתאם להנחיות היועמ"ש, כפי שפורט בתגובת המאשימה.

לפיכך, משאין מדובר בחומרי חקירה, וממילא לא בשלה העת לדרוש מסמכים אלה, ככל שקיימים, אין גם מקום לקיים דיון בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לביטול כתב האישום ולגילוי "חומרי חקירה", להידחות.

בשים לב למועד בו הוגש כתב האישום, ובהתאם למדיניות בית הדין, אני מורה לסניגורים להגיש את תשובתם המפורטת בכתב של הנאשמים לעובדות כתב האישום עד ליום 06.09.21, וזאת ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר ביניהם.

הסמכות ליתן אשרת כניסה ורישיון ישיבה נתונה לשר הפנים, ונקודת המוצא הפסיקתית היא ששיקול דעתו רחב הוא (בג"ץ 7803/06 אבו ערפה נ' שר הפנים, פס' 44 לפסק דיני (13.9.2017) (להלן: עניין אבו ערפה); עניין קו לעובד, בעמ' 152; [בג"ץ]1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 20 (1994); בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992) (להלן: עניין קנדל); בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113, 117 (1972)).

אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 מוגדרים בתקנה 5(ב) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974 (להלן: תקנות הכניסה לישראל או התקנות) שזו לשונה: "המבקש להכנס לישראל לשם ביקור או לכל מטרה אחרת המצריכה שהות קצרה בלבד בישראל, למעט למטרת עבודה, בשכר או שלא בשכר, יגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/2 (תייר)". צו הכניסה לישראל (בנוסחו העדכני) הותקן בשנת 1974, כאשר לאורך השנים, תוקן פעמים רבות על מנת להוסיף מדינות לרשימת המדינות שקבועה בתוספת הראשונה לצוו.

יוער כי הדברים יפים גם כאשר עסקינן בפרשנות חקיקת משנה (ראו מני רבים: ע"א 8331/17 רשות מקרקעי ישראל נ' באטה, פסקה 17 (12.7.2020); רע"א 6801/15 ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג. בע"מ, פסקה 17 (24.7.2016); בג"ץ 1789/13 לוטן נ' שרת החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 22 (20.6.2013); ע"א 3805/01 דואני נ' מלחי, פ"ד נז(3) 682, 690 (2003); בג"ץ 4140/95 סופרפארם (ישראל) נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נד(1) 49, 70 (1999);; ע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ, פ"ד נא(5) 160, 168 (1997); ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 79, 391-390).

עקרון העל של רבונות המדינה עומד ברקע לכלל ההסדרים שעניינם שהותם של זרים במדינה, ובפרט בעיניינה של הסמכות להטיל תנאים ומיגבלות על שהות זו. תמונת הראי לסמכות להטיל מיגבלות על שהותם של זרים בישראל, מצויה בסמכות לפטור זרים מדרישות אלה.

בכך ביקש המחוקק להגשים תכלית נוספת שמהוה עקרון יסודי בשיטת משפטנו, הוא עקרון הפרדת הרשויות (רע"פ 2696/17 שור נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (17.6.2021); בג"ץ 11298/03 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ועדת הכנסת, פ"ד נט (5) 865, 893 (2005); בג"ץ 1843/93 פינחסי נ' כנסת ישראל, מט (1) 661, 694 (1995); ע"פ 677/83 בורכוב נ' יפת, פ"ד לט (3) 205, 218 (1983); ברק, תורת החקיקה, בעמ' 469; ברק, פרשנות תכליתית, בעמ' 212).

...

סוף דבר הנה כי כן, יישום עקרונות תורת הפרשנות התכליתית במקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי צו הכניסה לישראל חל גם על אזרחי אוקראינה שמבקשים להיכנס לישראל לתקופה של שלושה חודשים, אף בנסיבות של המלחמה שמתחוללת באוקראינה.

כללי הפרשנות הנהוגים עמנו מובילים למסקנה כי פרשנותם המוצעת של המשיבים אינה יכולה לעמוד.

אך אף אם אניח כי בפנינו שתי פרשנויות אפשריות מבחינת לשון הצו – הפרשנות שעליה עמד העותר והפרשנות שעליה עמדו המשיבים – מקובלת עליי מסקנתו של חברי המשנה לנשיאה ומטעמיו, כי פרשנותו של העותר מגשימה באופן המיטבי את תכליותיו של צו הכניסה לישראל ומשכך יש להעדיפה (ראו והשוו: דנ"פ 1062/21 אוריך נ' מדינת ישראל, פסקה 36 לחוות דעתי (11.1.2022)).

פתח דבר בפנינו תביעתם של שלושה תובעים, עובדים זרים, אזרחי תאילנד, שיעבדו בחקלאות אצל הנתבע, לתשלום פצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתם אצל הנתבע, בין היתר מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות.

רקע עובדתי התובעים, אזרחי תאילנד, הגיעו לישראל כדי לעבוד בחקלאות, וקיבלו אשרות עבודה לתקופות עבודה מוגבלות שהוארכו מעת לעת.

בסעיף 24(9) לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, הוסיף הנתבע שלעיתים התובעים לא היו עובדים את שעות העבודה הנדרשות ביום, וכי ביום שישי ושבת שהו בחופש.

עם זאת, אנו דוחים את בקשת הנתבע לקזוז סך של 5,000 ₪ נוספים בגין נזקים שנגרמו לו. הנתבע טען טענה זו בעלמא - הנתבע לא הציג חישוב כיצד חושב סכום זה, ולא הציג כל אסמכתא בעיניין זה. בכל אופן הסכום של משכורת חודשית שנקבע כפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, נועד לכסות נזק בגין עזיבת מקום העבודה בטרם עת. לא זו אף זו, כל התובעים היו אמורים לסיים עבודתם בסמוך לאחר מכן, לנוכח סיום תקופת האשרה כאמור, ולכן העזיבה אותה עת היתה צפויה ולא ניגרם לנתבע נזק בעזיבתם כאמור.

...

לאור זאת אני דוחה את הטענה אודות נזקים שיש לחייב בהם את התובעים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, מהטעמים אשר פורטו בפסק הדין.

הנתבע, ישלם לתובעים תוך 30 יום מיום שהתובעים ימציאו לו את פסק הדין, את הסכומים הבאים: תובע 1 –סריאצ'ון תובע 2 - מאנוונגסה תובע 3 - קהמט 1.