האם תאונת דרכים של עצמאי בדרך לסידורים מהווה תאונת עבודה

האם הוכיח התובע תשתית עובדתית לכך שתאונת דרכים שאותה עבר התרחשה בדרכו לעבודה, באופן המצדיק מינוי מומחה, להמשך בירור תביעתו להכרה בפגימות שנגרמו לו באותה תאונה ככאלה שנגרמו מתאונת עבודה? התשתית עובדתית ומהלך ההיתדיינות התובע יליד 1979 הועסק, אצל אחיו, כמנהל עבודה בחברת הבנייה א.ל.ס. נור (2001) בע"מ. ביום 17.09.18 היה התובע מעורב בתאונת דרכים ונגרמו לו ניזקי גוף.

עוד רלוואנטית לעניינו הוראת סעיף 80(4) הקובעת כי גם תאונה ש"ארעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות, במקום שבו המבוטח או העובדים במקום עבודתו סועדים, והתאונה ארעה בקשר לעבודה או עקב סכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו זו" תיחשב לתאונת עבודה.

סעיף 81 (א) לחוק מסייג את ההרחבה וקובע כי "תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות". בעב"ל 17402-09-19 המוסד לביטוח לאומי נ' ברק אלון (24.2.21) שניתן לאחרונה, דן כב' סגן הנשיאה כב' אילן איטח בהרחבה בסוגיית הפסקת האוכל.

כך למשל בחקירתו נישאל התובע "אז למה נסעת עם הרכב של האחיין באותו יום שנפגעת ולא עם רכב של העבודה?" על כך השיב התובע "כי באותו יום היה לי סידור אחרי העבודה, לא היה לי רכב של העבודה באותו יום" (ש' 89-90 לחקירתו בנתבע).

...

לאחר החקירה, מסר הנתבע לתובע כי תביעתו נדחית, בנימוק הבא: "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שצורפו אליה, מתברר, שהתאונה הנ"ל אירעה בשעה שיצאת לקניית ארוחת צהריים.

אם נתייחס לכלל נסיבות המקרה, כנדרש על פי הפסיקה: מרחק הנסיעה לרכישת המזון, שעת היציאה התמוהה להפסקת צהריים (קצת אחרי השעה עשר) והעובדה שבסופו של דבר לא הגיע האוכל ליעדו, מתעורר ספק באשר לתכלית העיקרית של הנסיעה, המנתקת את הזיקה הנדרשת, על פי החוק, לעבודה; שלישית אנו סבורים שגרסת התובע אינה סבירה ואמינה: התובע העיד כי רצה להביא אוכל לפועלים כי "הם מסכנים" (כדבריו בחקירתו אצל הנתבע, ש' 80), אך במקום להביא את מנות השווארמה שרכש בעלות מוערכת של מעל 200 ₪ (כאשר הוא עצמו, על פי עדותו, משתכר 5,400 ₪ לחודש), נסע אחרי התאונה למוסך ומשם לביתו, למרות שהיה במרחק של כשש דקות ממקום העבודה, זאת על פי עדותו (ש' 6 ע' 2 לפרוטוקול דיון ההוכחות).

כך גם מצאנו סתירות בין הדברים שנאמרו בחקירתם של התובע ואחיו אצל הנתבע לבין הדברים שנאמרו בדיון ההוכחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

האם תאונת הדרכים שעבר התובע עם האופנוע שלו מהוה גם תאונת עבודה? זוהי השאלה שבפנינו.

לטענת ב"כ הנתבע , משהתובע הנו עצמאי - לא הרים את הנטל הנידרש בפסיקה להוכחה כי תאונת הדרכים שעבר ביום 8/8/19 הנה גם תאונת עבודה.

ככל שהתובע אכן היה אומר לרופא כזה או אחר, בין במיון ובין בקופת החולים שהיה בדרך לפגישה במסגרת העבודה, היה הדבר היה נרשם, והיתה מוצאת לו תעודה רפואית על תאונת עבודה כמקובל, דבר שלא נעשה.

כאמור, בעיניינו של עובד עצמאי , הפסיקה דורשת רף גבוה יותר, שהרי תיאורטית, אדם שעובד כעצמאי , יכול גם לבצע פעולות במהלך היום, שאינן קשורות לעבודה, כמו סידורים, קניות, פגישה עם חברים ועוד.

...

לטענת ב"כ התובע, עדויות התובע וחברו אמינות, ולא נסתרו, ועל כן יש לקבל את התביעה, מה גם שבמצב בו היה לא ניתן היה לצפות ממנו לומר לאנשי מד"א או במיון, כי היה בדרך לחפש מחסן, כיוון שמה שעניין אותו זה הטיפול הרפואי.

בנסיבות אלו, ולאור כל האמור לעיל, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי התאונה אירעה לו , כעצמאי, במסגרת העבודה.

לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

בפני בית הדין תביעת התובעת, ספרית עצמאית, להכיר לה בתאונה דרכים אשר אירעה ביום 19.3.18 ברחוב יוסי בן יועזר בירושלים, כהולכת רגל מפגיעת אופנוע, לטענתה בדרכה לקניית יין כמתנה ללקוחותיה לרגל חג הפסח.

" (דגש ש.ש.) בעיניינה של הזיקה של פעולתו של עצמאי ביחס לעסקו, יש לבדוק אותה במסגרת מבחן הסבירות האמור לעיל, על פי המקרה לגופו וכן תוכן או תכלית פעולתו ביחס לעסקו תוך הכרה כי בניהול עסק עצמאי מודרני פעילויות רשמיות של העסק גולשות אף לזמן שהוא מעבר לשעות העבודה הרשמיות.

בעיניין זה נאמר שם: "לצד הדיבור 'פעולות נילוות לעבודה' מופיע דיבור אחר: 'פעולות הקשורות לעבודה (WORK CONNECTED)' ספק כשם נרדף לראשון, ספק כעומד ברשות עצמו ואכן הדיבור 'קשור לעבודה' רחב וגמיש דיו כדי שיוכל לסוכך על מיני פעולות שלא תמיד ניתן – במבט ראשון או שני – לסווגן כנלווית לעבודה. שכן אלה האחרונות סמוכות עד כדי כך לעבודה שרואים אותן כלולות 'תוך כדי' ואילו 'קשורות' לעבודה, כל שניתן לקבוע לגביהן הוא שאם תיקרה תאונה במהלכן, היא תוכל להחשב תאונת עבודה. הכל כמובן לפי שיקול דעתו של בית הדין. ועוד יאמר, שלא מדובר באבחנת דוקטורינית נוקשה בין סוגי פעולות" (ש' קובובי רמ"ח ושס"ה סוגויות בתאונות עבודה עמ' 97) "(דגש ש.ש.)

בטרם הספיקה להתחיל סידוריה חצתה את הכביש מעבר חצייה לאחר שהמכוניות עצרו.

...

ממילא הקנייה הזאת לא עלתה בידה ולכן לא יכלה להציג קבלה או ניכוי לצרכי מס. סוף דבר אין זה מהתיקים הפשוטים או השגרתיים הנוגעים לעובדת עצמאית.

יחד עם זאת, שוכנענו כי בהפסקה בין פעילות הבוקר לפעילות הצהריים יצאה התובעת לצורך רכישת מתנות ללקוחותיה לפסח ונפגעה בתאונת הדרכים מאופנוע.

בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת.

ביום 4.11.19 הנתבע דחה את תביעת התובעת:" ... מעיון בפרטי תביעתך ומחקירות שנערכו עולה כי התאונה הנ"ל ארעה תוך כדי נסיעתך ממקום העבודה לבית הגרוש שלך, לסידורים אישיים ולא בדרך מהעבודה למעונך כנדרש עפ"י סע 80 ( 1) לחוק". ר' נספחים לכתב התביעה.

משכך התובעת טוענת כי תאונת הדרכים בו היתה מעורבת עונה על הגדרת "תאונת עבודה". מנגד לטענת הנתבע, התובעת לא עברה כל פגיעה בעבודה או בדרך מהעבודה כמשמעותה בסעיפים 79 -80 לחוק.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק מגדיר את המונח "תאונת עבודה" כך: "תאונת עבודה - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלוח ידו ועקב עסוקו במשלוח יד". סעיף 80 לחוק מרחיב הגדרה זו. ההרחבה הנוגעת לענייננו מעוגנת בסעיף 80(1) לחוק לאמור: "חזקת תאונה בעבודה

"כשתכלית הנסיעה אינה מעונו, לא תיחשב כתאונת עבודה, אף אם אירעה בהיותו עדיין בדרך המקובלת - ובטרם הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל. (דב"ע מא/0-160 הנ"ל.). לאותה תוצאה נגיע גם אם נבחן את השאלה באספקלריה של הוראת סעיף 81(א) לחוק דהיינו האם הייתה במקרה זה "סטיה או הפסקה של ממש מהדרך המקובלת". ניצני פסיקתו של בית דין זה בשאלה, מהי הפסקה וסטיה של ממש.

...

ומשכך שוכנענו כי יש לראות בסטיה קצרה זו , נוכח המטרה של הגעה לביתה כתאונת עבודה.

אולם במקרה דנן שוכנענו כי המטרה של התובעת באותו יום וכן בכלל הימים היתה להגיע לביתה, לאחר איסוף בנה.

משכך בנסיבות אלו שוכנעו כי יש לקבל את התביעה .

המערער (להלן – המוסד) דחה את תביעתה של המשיבה לתשלום דמי פגיעה, בנימוק ש"התאונה הנ"ל ארעה תוך כדי נסיעתך ממקום עבודתך לבית הגרוש שלך, לסידורים אישיים ולא בדרך מהעבודה למעונך כנדרש עפ"י סעיף 80(1) לחוק".

תנאי נוסף להכרה בתאונה בדרך לעבודה או מהעבודה כפגיעה בעבודה הוא שלא חלו בדרך "הפסקה של ממש" או "סטייה של ממש", אלא אם המחוקק קבע כי הן לא ייחשבו בגדר הפסקה או סטייה של ממש (עניין איילת מזרחי, סעיפים 48 – 50 לפסק הדין).

משהגענו למסקנה כי אין להכיר בתאונת הדרכים כפגיעה בעבודה בשל העובדה שלא התרחשה במקטע "הדרך המקובלת" לחזרה מהעבודה, אין לנו צורך גם להדרש לבחינת מטרת הנסיעה, דהיינו האם יש לראות את איסוף בנה של המשיבה מבית אביו כמטרה נפרדת ועצמאית ממטרת שיבה מהעבודה לביתה של המשיבה.

...

מן הכלל אל הפרט: יישום אמות המידה להכרה בתאונה בדרך לעבודה או מהעבודה כפגיעה בעבודה כפי שפורטו בעניין איילת מזרחי מביא למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

משהגענו למסקנה כי אין להכיר בתאונת הדרכים כפגיעה בעבודה בשל העובדה שלא התרחשה במקטע "הדרך המקובלת" לחזרה מהעבודה, אין לנו צורך גם להידרש לבחינת מטרת הנסיעה, דהיינו האם יש לראות את איסוף בנה של המשיבה מבית אביו כמטרה נפרדת ועצמאית ממטרת שיבה מהעבודה לביתה של המשיבה.

סוף דבר: בנסיבות העניין, דין הערעור להתקבל, ואין להכיר בתאונת הדרכים שאירעה למשיבה ביום 16.9.2018 כפגיעה בעבודה.